וויסקי לאספנים כהשקעה כלכלית – אז איך זה עובד?

לפני כמה שנים טובות עברתי בפעם הראשונה בנמל התעופה הית'רו, ומיד תפס לי את העין שלט גדול 'Whisky'. התקרבתי כדי לגלות מאות בקבוקי וויסקי עם תוויות מחיר מבהילות – בין 3 ל-5 ספרות. תהיתי אז מי קונה בקבוקי וויסקי במחירים האלו, ולאיזו מטרה. מה, לשתות וויסקי שעולה 6000 פאונד? פה ושם אני שומעת הערות בסגנון "שווה לשמור את הבקבוק הזה סגור, בעוד 20 שנה הוא יהיה שווה הרבה כסף". אז מה באמת הפוטנציאל ועד כמה שווה להשקיע בוויסקי כהשקעה כלכלית?

כולם ערים למחסור המתוכנן מראש ומאד מורגש של Lagavulin 16. פתאום קשה למצוא אותו בחנויות, בדיוטי פרי ובפאבים, ובאלה שהוא כן נמצא, המחיר האמיר בעשרות אחוזים. אפילו שהוויסקי הזה נעלם באופן זמני לחלוטין ומתוכנן מראש, אנשים מוכנים מיד להוציא עליו הרבה יותר כסף מאשר הוציאו לפני כמה חודשים. דוגמה נוספת שנתקלתי בה: Isle of Jura בן 8, שהפסיקו לייצר לפני שנים. נתקלתי בבקבוק הנ"ל בפאב בבאומור שב-Islay, ומחיר המנה היה גבוה ללא כל פרופורציה לאיכות הוויסקי, שהיה פשוט וסתמי לחלוטין. למה? כי אם תרצו לשפוט את הסתמיות שלו בעצמכם, לא תוכלו – אי אפשר להשיג אותו היום בקלות.

אז פוטנציאל כנראה שיש. איך נדע מה לקנות?
חשוב לזכור, קודם כל, שהשקעה בוויסקי היא ככל השקעה אחרת. פוטנציאל של השקעה כלכלית מתממש אך ורק אם מתקיים התנאי הבסיסי: יש מי שרוצה לקנות. אפשר לרכוש את הבקבוק השווה ביותר והיקר ביותר, להחביא אותו שנים בתנאים אידיאליים וכעבור 30 שנה להוציא אותו ולהתבונן בבקבוק הנדיר ביותר שיש. בפועל, אם אין קונה שמוכן לשלם, הבקבוק לא שווה אפילו שקל אחד. עקרון הבסיס הוא שהקונה הפוטנציאלי של "וויסקי השקעה" הוא אספן כלשהו, ולא רוכש מזדמן או אדם שרוכש כדי לשתות. על מנת להצליח בהשקעה, על הבקבוק להיות מיוחד מצד אחד, ולהתאים לאספנים רבים מצד שני.

ישנם כמה קווי יסוד בסיסיים לאוספים החשובים בתחום הוויסקי סינגל מאלט:

ביקבוקים מקוריים: אספנים מחפשים ביקבוקים מקוריים של מזקקות. לעתים רחוקות יש ערך משמעותי לוויסקי שמקורו במבקבקים עצמאיים (Independent Bottlers). מבקבק עצמאי יוצא דופן בתחום זה הוא Gordon & MacPhail, אם כי צריך לבדוק לעומק את הביקבוק הספציפי.

מזקקות: כדאי לבחור מזקקות ידועות ומוערכות, הפופולאריות בקרב אספנים. למשלGlenmorangie, Springbank, Macallan ועוד. גם אוספי וויסקי מ-Islay פופולאריים למדי. אספנים יעדיפו לרוב מזקקות ותיקות ככל האפשר שהוקמו בתחילת-אמצע המאה ה-19, לעתים גם באמצע-סוף המאה ה-18, ולא את המזקקות החדשות יותר שהוקמו במהלך המאה ה-20 או שינו את פניהן באופן משמעותי בתקופה זו.

ביקבוקים מיוחדים: ככל שהוויסקי יותר נפוץ כך ערכו לאספנות יורד. עדיף לחפש ביקבוק במהדורה מוגבלת מחבית אחת בלבד, או משנה מסוימת (ישנו יתרון משמעותי לבקבוקים ששנת הייצור מסומנת עליהם), או עם פיניש מיוחד שנוצר רק פעם אחת באותה מזקקה. עם זאת, ישנן מזקקות מסוימות שנוהגות להוציא מהדורות מיוחדות לעתים קרובות, בעיקר סביב תאריכים או אירועים מיוחדים ולא בהכרח סביב טיב הוויסקי. כדאי לבדוק היטב את ייחוד ההוצאה וחשיבותה.

ביקבוקים "זקנים": ככל שהוויסקי שהה יותר זמן בחבית, כך מחירו עולה. עם זאת, פרמטר זה במיוחד כדאי לקחת בחשבון בשילוב עם פרמטרים אחרים כגון סוג הביקבוק וזהות המזקקה – לא כל וויסקי "זקן" שווה השקעה.

היסטוריה: לפעמים הסוד טמון בהיסטוריה של המזקקה. כאשר מדובר במזקקה שנסגרה לתקופה ארוכה ונפתחה מחדש, בקבוקים או חביות שנותרו מהתקופה הראשונה של המזקקה עשויים להיות בעלי ערך אספני (בכפוף לכמות החביות שנשארה והתכניות של המזקקה לגביהן).
ישנם בקבוקים מתקופות בהן לא יוצר הרבה וויסקי במזקקה – ערכם יהיה גבוה, כמובן. עם זאת, יש לבדוק היטב – לעתים הייצור המועט נבע מבעיות כלשהן במזקקה שגרמו לוויסקי שנוצר להיות באיכות נמוכה, אז ערכו של הוויסקי עשוי להיות נמוך.
לעתים שינוי עיצוב הבקבוק לאחר הפסקה ארוכה בפעילות המזקקה יעלה את ערכו של בקבוק בעיצוב הישן. עם זאת, לא כדאי לבחור וויסקי להשקעה לפי מראה הבקבוק.

וכמה הערות קטנות נוספות:
– כאשר קיימים בשוק האספנות בקבוקים ותיקים מאוד ממזקקה מסוימת, ערך הבקבוקים החדשים יותר מאותה מזקקה עשוי לעלות מכיוון שפוטנציאל האספנות עולה (אפשרות ליצור סדרות ארוכות).
– רוב הבקבוקים מכילים 0.75 ליטר. לעתים בקבוקים גדולים יותר עשויים להיות קשים למכירה, פשוט מכיוון שאינם משתלבים בתצוגת האספן עם כל השאר. נשמע מצחיק, אבל בהחלט קורה.
– כאשר קונים בקבוק וויסקי כהשקעה, מומלץ להיצמד לבקבוקים שמחירם בינוני ולא לרכוש את היקרים ביותר. לבקבוקים במחיר בינוני יש סיכוי גדול יותר להגדיל את ערכם בעוד בקבוקים יקרים יישארו פחות או יותר באותו טווח מחיר – לשוק יש גבולות.

רוצים לנסות בעצמכם? הנה אתגר Bruichladdich, התשובה שלי לאתגר ומה שהתברר כעבור שנתיים.