לא מזמן עברתי ליד מבשלת דאנסינג קאמל והופתעתי לראות שמשהו ממש השתנה. מרחוב המסגר זה נראה כמו מערה חמימה ומוארת חצובה בסלע. התאורה הכתמתמה ובר העץ שנראים בתוך החור הפעור בקיר המבנה התעשייתי נראים כמו מקום טוב לברוח אליו מרחוב המסגר. את הדאנסינג קאמל אני מכירה כמה שנים טובות, ולא הייתי שם מזמן, בערך מאז שדגמתי את הנסיון הקודם להפוך את המקום לבר, שלא ממש הצליח. מזה חצי שנה שיש במקום שותף חדש, אביב, שמתעסק בברים הרבה שנים ונראה שהצליח לעשות סוף סוף לעשות את ההבדל במקום החביב אבל הטיפה מפוספס הזה.
בכלל, כל הביקור הזה היה מלא בהפתעות נעימות. לא רק המקום עצמו, שהוקטן ועוצב מחדש ויש בו הרגשה מאוד אינטימית, אלא גם הבירה עצמה (וגם שיחה מרתקת עם דיוויד, הבעלים, על מקצוע החשבונאות, שזה ה-passion החדש שלי בתקופה האחרונה. כן, אני יודעת, לא הרבה אנשים אומרים passion וראיית חשבון באותה נשימה, אבל אף פעם לא הייתי "הרבה אנשים"). דאנסינג קאמל תמיד היתה מבחינתי בירה חביבה, אבל יותר בגדר קוריוז או נסיון מוצלח ויצירתי מאשר בירה עם אופי מובחן וטעם מדויק, כזאת שתגרום לי לבחור דווקא בה גם כשאני מחוץ למבשלה עצמה. לקחתי את "לטעום מהגמל" – קומבינציית טעימות שמכילה במקור 6 כוסות אולד פאשן גדולות מלאות לפחות עד החצי בבירות שונות, סה"כ בערך 850 מ"ל. אני הסתפקתי ב-4. קבלתי איב, 'תרוג, אמריקן פייל אייל ומידנייט סטאוט, שתי האחרונות זכו לפני שבוע במדליות זהב בתחרות Bira 2011. מסתבר שמשהו טוב קרה בשנה-שנתיים האחרונות לדאנסינג קאמל. לכל אחת מהבירות שקיבלתי היתה זהות מאוד ברורה ובעיקר איזה עידון ודיוק שלא היה פעם, גם בבירות המתוספות (כמו 'תרוג שמכילה אתרוגים).
הפייבוריטית שלי היתה ללא ספק איב, בלונד אייל נגישה וטעימה עם 4.9% אלכוהול וחמיצות עדינה, שמצאה חן בעיני בעיקר בגלל המרקם החמאתי הכבד והמפתיע שלה. מכיוון שאני סאקרית של מרקמים יותר מהכל וגם מעדיפה בשנים האחרונות משקאות שאפשר להרגיש בהם בבירור את חומרי הגלם הבסיסיים, לבירה הזו היה מאוד קל לקנות אותי.
גם ל'תרוג וגם לאמריקן פייל אייל טעמי הדרים עדינים. ל'תרוג (שהיא בירת חיטה) יש טעמים לימוניים שמגיעים מן הסתם מקליפות האתרוג שמושרות בה, ולאמריקן פייל אייל טעמים שמזכירים אשכולית, שמגיעים מהכשות האמריקאית. בשתיהן, הטעמים הנוספים מדויקים ולא משתלטים למרות שהם מורגשים בכל לגימה. זה הזכיר לי קצת את עניין הפינישים בוויסקי ובעיות האיזון שלהם. הנקודה המדויקת בה אתה צריך לשלוף את המוצר שלך מבליל הטעמים שאתה מנסה להטמיע בו היא קצרצרה וחד משמעית. פספסת – הלך האיזון ונשארת עם מוצר גס, גם אם סביר, שלא מסוגל להתעלות. האמריקן פייל אייל היא בירה יציבה, ברורה ומאוזנת, בעלת גוף בינוני ומאוד פירותית. הזכייה שלה בתחרות לא מפתיעה, ואם היא תישאר כך לאורך זמן (כי בדאנסינג קאמל הכל משתנה משנה לשנה לפי חומרי הגלם וקצת טוויקים במתכון), היא תהיה מספיק מובחנת כדי לייצר קרייבינג אצל הצרכנים שלה. ה'תרוג, לעומתה, הרבה יותר קלילה ומאוד מרעננת. היא מיוצרת פעם בשנה סביב סוכות (אתרוגים וזה, אתם יודעים), אבל היא פשוט קלאסית לקיץ. הקיץ, אתם יודעים, כשאין אתרוגים. פרדוקס אומלל אבל בירה נהדרת, ודוגמה עוד יותר מעולה מהאמריקן פייל אייל לאיזון עדין של בירה ותוסף.
המידנייט סטאוט היא סיפור קצת שונה מבחינתי. כבדה כמו כל סטאוט ומלאה בטעמי קפה ושוקולד עד שבעיני כבר לא מרגישים את הבירה מתחת לכל המעטפת. גם היא זכתה בפרס בשבוע שעבר, ובהחלט יכול להיות שאני פשוט לא כ"כ בעניין של סטאוטים בתקופה הזו. כאמור, וכמו בוויסקי, גם בבירה אני מעדיפה כיום כאלה שאפשר להרגיש בהם את חומרי הגלם הבסיסיים, ופחות טעמים דומיננטיים שמאפילים עליהם.
הבר, או בעצם פאב, שנקרא עכשיו D.C.P (דאנסינג קאמל פאב), פתוח גם בצהרים לארוחות + בירה למשרדים שבסביבה, וממשיך להיות פתוח ברצף עד הלילה, מה שהופך אותו לאחד המקומות הבודדים שאפשר להגיע אליהם בשעה ממש מוקדמת. פאב כמו שפאב, לא בר, אתם יודעים. ב-20:00 עדיין יש מעט אנשים, ואחרי 22:00 המקום מתמלא לגמרי. וכמובן שלא מעשנים בפנים, שזה תענוג בפני עצמו. מצד שני, יש שולחנות ארוכים בחוץ והקיר פעור לחלוטין, ככה שמעשנים ומי שלא מפריע לו יכולים פשוט לתפוס שולחן בחוץ במקום בפנים ולהרגיש לגמרי חלק מהעניינים, והבפנים מוגבה מאוד מהקרקע ככה שלא ממש מרגישים את הסיגריות בפנים. הדו-קיום הכי מוצלח שראיתי בבר בקטע של עישון. האוכל, בעיקר סנדביצ'ים גדולים ומאזטים קטנים, מתומחר טיפה יקר מדי לטעמי, אבל בצורה נסבלת. בימי שני יש פרומואים משתנים, למשל כל הברבנים ב-50% הנחה (זה יוצא ג'ק דניאלס ב-21 ש"ח, שווה להפליא). המוזיקה היא רוק, ההרגשה על הבר ידידותית במיוחד. נראה לי שאני אגיע לכאן עוד הרבה.
14 תגובות עד כה ↓
1 שחר הרץ // 24 אוקטובר, 2011 בשעה 23:34
אין ספק שמדובר בשינוי מרענן וחיובי.
גם אני מתחיל לפקוד את המקום יותר עכשיו, ואני לא מאלו שאוהבים לחזור לאותם מקומות הרבה פעמים.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 25th, 2011 0:56:
אני מריחה מפגש פסגה…
ואין לך מושג כמה אני שמחה שזה ממריא. פשוט כיף לראות.
[Reply]
2 עכברוש העיר // 25 אוקטובר, 2011 בשעה 8:45
גם אני שמעתי על השינוי המבורך בפאב, אך עדיין לא יצא לי לקפוץ לשם לביקור. מקווה להגיע לשם שבוע הבא.
אגב, את האיב מגישים למיטב ידיעתי גם בלה צ'אמפה החדש בכיכר דיזנגוף, ביחד עם עוד בירה אחרת שלהם.
[Reply]
מאת Gilad Chazav בתאריך אוקטובר 28th, 2011 12:28:
את הבירה מגישים גם בארמידלו, ובמקומות נוספים בעיר, אני אישית, ממליץ לכל בעל בית להגיש דנסינג קאמל.
בנוסף קחו בחשבון את ערבי הג'אז בימי שלישי עם נגנים מהשורה הראשונה. בהחלט מצדיק ביקור!
פרטים על המופעים ניתן למצוא כאן :
http://www.giladchazav.com/?p=70
וזה הפייסבוק שלהם:
https://www.facebook.com/dancing.camel
מוגש כשירות לצרכן
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 28th, 2011 13:18:
אני בהחלט אגיח לשם באיזה ערב שלישי. אני תוהה אם זה לא יהיה מחריש אוזניים בהתחשב בגודל המקום לעומת זה ששי זלמן הוא המתופף המרעיש (גם אם מעולה) ביותר שאני מכירה.
[Reply]
3 Islay // 25 אוקטובר, 2011 בשעה 13:48
אני בעד לשתות כל דבר במקום המחייה הטבעי שלו. כלומר אם כבר הגעתי עד לה צ'אמפה, כנראה שבירה לא תהיה הבחירה שלי.
אגב, מעשנים שם? לא הזכרת את העניין בפוסט.
[Reply]
4 עכברוש העיר // 25 אוקטובר, 2011 בשעה 14:00
בפנים לא עישנו כשהיינו שם. רוב האנשים יושבים בחוץ באוויר הפתוח וחלקם מעשנים.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 27th, 2011 15:34:
אחלה, טוב לדעת. בשבילי זה תמיד אחד הפרטים החשובים…
[Reply]
5 עמית דרור // 27 אוקטובר, 2011 בשעה 14:47
אכן המקום התפקס על אופי נכון יותר עבורו. גם אני מגיע לשם אחת לכמה חודשים ונהנה מהמקום שבקצב שלו הופך למוסד בעיר. בהצלחה לגמל!
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 27th, 2011 15:40:
היום קפצתי לשם לעסקית צהרים וגם היה מעולה. יש שם פשוט אוירה טובה (ואחלה אוכל). ואני קצת חוזרת בי ממה שכתבתי על המחירים – הסנדביצ'ים ענקיים לגמרי, אני בקושי מצליחה להתגבר על חצי. אז אם בפועל זה תמחור של שתי ארוחות, זה משתלם לגמרי.
[Reply]
6 David // 28 אוקטובר, 2011 בשעה 9:35
תודה,תודה. כל הכבוד לאביב ולצוות.
[Reply]
7 ליאור (יוגב) // 16 נובמבר, 2011 בשעה 11:36
ברוכה השווה !!
[Reply]
8 רועי // 17 נובמבר, 2011 בשעה 1:34
אחלה כתבה.. באמת עשית לי חשק להגיע למקום הזה למרות שאני גר בצפון.. חווית הישיבה במקום חשובה לא פחות מאיכות האלכוהול, ואם יש את שניהם יחדיו אז זה שילוב מנצח! לא ככה??
[Reply]
9 בר // 6 דצמבר, 2011 בשעה 14:15
כתבה מעניינת נשמע מעולה שווה בדיקה..
[Reply]
השארת תגובה