2 בדצמבר, 2009 מאת Islay · 12 תגובות
על מסקל, הבר הכבר-לא-כל-כך-חדש בפלורנטין אני שומעת כבר כמה זמן. גם אוסף טקילות מרשים, גם מנגנים פלמנקו פעם בשבועיים-שלושה וגם לא מעשנים שם – באמת שיותר מזה אי אפשר לבקש (טוב, אולי אפשר לבקש בר עם אוסף ויסקי מרשים, שלא מעשנים בו והוא לא הנורמה ג'ין). הופתעתי כשגיליתי כמה המקום קטן, ממש מסדרון ועוד קצת וכולו מלא אנשים יושבים ועומדים. ושם עוד מתכוונים להכניס הרכב פלמנקו של שלושה אנשים? אז כן, הם התמקמו איפשהו בקצה, רגל אחת בתוך המטבח, רגל שנייה על הבר, ויצא מזה מופע חביב למדי. אני כמובן ביקשתי ישר את תפריט הטקילות, שהיה, אם לומר את האמת, קצת יותר קטן ממה שציפיתי. היו שם אמנם יותר טקילות מבכל מקום אחר שראיתי, אבל חלק גדול מדי מהשמות היה מוכר, כשאני ציפיתי להפתעות במינון יותר גבוה.
ביקשתי המלצה מהברמנית על בסיס הטקילות שאני אוהבת – פטרון אנייחו וסאוזה קונממורטיבו (יחי ההבדל הקטן), וקבלתי המלצה על פרידה קאלו אנייחו, שלא שמעתי עליה קודם. קבלתי את הרושם שמקדמים אותה חזק במיוחד, לא לגמרי משנה מה הלקוח מבקש, ונדמה לי שמישהו שם מייבא אותה בעצמו. מה אגיד? לא נפלתי. טקילה נחמדה, מעניינת יחסית, טעם אגבה דומיננטי. האם אשלם עליה 70 ש"ח שוב? לא חושבת.
טקילה פרידה קאלו
התאכזבתי קצת מההמלצה הלא בדיוק קולעת והחלטתי לוותר על המשך הטקילות לאותו ערב. מי צריך טקילות כשיש כזה אוכל מקסיקני מצוין. אבל אז הגיעה המרגריטה. אף פעם לא שתיתי מרגריטה קודם. אני מאוד לא אוהבת חמוץ, ונמנעת מכל הקוקטיילים שיש בהם לימון. מגיפת הסאוור פסחה עלי בגדול, לצער 90% מהברמנים שענו לי בשנים האחרונות "ויסקי סאוור" כשאמרתי שבא לי קוקטייל ושאני אוהבת ויסקי. אותה ברמנית שקודם המליצה לא בהצלחה על פרידה קאלו, הכינה לי מרגריטה מעולה. קוארבו, קוואנטרו (לא סתם טריפל סק) וליים, עם נטייה להפחתה קלה בליים למען החך האנטי-חמוץ שלי וגם קצת מי-סוכר, כי אני לא מספיק הארדקור בשביל המרגריטה המקורית. וכתר מלח, כמובן. יוחאי לא התאפק וצילם את הפלא:
מרגריטה
מסתבר שהמלח שם לא רק לקישוט – לשתות את המרגריטה דרך המלח הופך את הכל להרבה יותר מעניין, וזה גם הופך את תוספת מי הסוכר להרבה יותר מוצדקת – השילוב של המתוק, החמצמץ והמלוח פשוט מעולה. הנה המתכון, שתהנו גם:
מתכון מרגריטה
2 טקילה (במקרה הזה, קוארבו גולד)
1 קוואנטרו
0.5 מיץ ליים
מי סוכר – כמה שטעים לכם
מרטיבים את שולי הכוס (עדיף בטקילה, אבל אפשר גם בליים (: ) וטובלים בצלוחית מלח.
מערבבים את כל החומרים בשייקר, מנערים עם קצת קרח ומסננים לכוס.
נושאים: לשתות בתל אביב · קוקטיילים
19 בנובמבר, 2009 מאת Islay · 5 תגובות
באחת מטעימות הויסקי המוצלחות שהייתי בהן, הוגש לצד הויסקי תבשיל של צ'ילי חריף, שעועית, קארי, כבש, תפוחי אדמה ועוד כל מיני דברים מעולים שהורגים באכזריות כל סיכוי להרגיש איזה טעם בויסקי. למרבה המזל, כולם התאפקו כמעט שעתיים של טעימה לפני שצללו אל הסירים, ומכיוון שהטעימה התרכזה בויסקי מעושן מאוד מהאי Islay, אפילו נשארו אח"כ קצת עקבות ויסקי בפה. אז למרות שהיה טעים להפליא, הכיבוד האולטימטיבי בעיני לטעימת ויסקי הוא קצת אחר.
בטעימת ויסקי, האוכל צריך למלא שני תפקידים פשוטים: לרפד את הקיבה למניעת שכרות, ולנקות את החך בין טעימות הויסקי. לצורך זה אני מעדיפה שילוב של מרקמים ויחסית מעט מאוד טעם, או טעם מאוד מעודן. אם אתם מארגנים טעימת ויסקי ומתלבטים מה להגיש ליד, הנה דוגמה לכיבוד שמתאים טעימת ויסקי מהזן הפיוריסטי, כזו שבה הויסקי הוא באמת המרכז.
כיבוד לטעימת ויסקי – הגרסה הפיוריסטית
טוב למי שרוצה טעימה אובייקטיבית ככל האפשר, או כשטועמים סוגי ויסקי עדינים במיוחד. זה תפריט שכל מטרתו לפנות מקום לויסקי.
1. לחם בדחיסות בינונית, עם קליפה לא קשה מדי. עדיף לחם שהוא שילוב של קמח מחיטה מלאה וקמח לבן (בלי גרעינים וקשקושים). ללחם כזה יש טעם עדין יחסית, לא מתקתק מדי ולא חמצמץ והוא לא הופך לבצק דביק מדי בפה כמו לחם רגיל מקמח לבן. עדיף לחתוך לקוביות בינוניות (נגיד, חמישה על חמישה על חמישה ס"מ).
2. חמאה פשוטה, לבנה. לא צהובה ובודאי לא מלוחה.
3. גבינת מוצרלה.
4. גבינת ריקוטה 5% של גד – נייטרלית מאוד ומשמשת על תקן מטבל.
5. מלפפונים ירוקים חתוכים למקלות ארוכים.
6. צנוניות חתוכות למקלות דקים.
7. חביתה עבה ופריכה חתוכה לפסים דקים וארוכים. פריכה, אתם יודעים: רגע לפני שמתחיל להשחים. מטוגנת במעט מאוד שמן ובלי מלח. אפשר לגלגל את הפס כמו סליל ולתקוע בו קיסם, כדי שיהיה נוח.
8. תפוחי עץ "סמית" (הירוקים החמצמצים), פרוסים לפרוסות דקיקות.
9. מים מינרליים.
10. סודה של שוופס (לא קינלי סודה – יש לה קצת טעם לוואי).
11. פרלינים של שוקולד מריר מאוד מאוד מאוד איכותי. הדגשתי מספיק? מאוד איכותי. את זה שומרים לסוף, רגע לפני שכולם הולכים. אני מעדיפה את פרלין השוקולד מריר עם מלח גס של קרדינל. מצד אחד זה על תקן קינוח, מצד שני, השילוב המוזר מאוד מעניין ומפתיע, ויש בו משהו שמאוד מסתדר לי עם החוויה המאתגרת של טעימת ויסקי מהזן הפיוריסטי.
כן, זה די אנמי. הכיבוד הזה פשוט משאיר את כל הבמה לויסקי. אם בחרתם את הויסקי שאתם טועמים כמו שצריך, לא תצטרכו יותר מזה.
כבד עליכם? אתם רוצים לטעום ויסקי אבל גם להפוך את זה לערב מהנה מהסוג היותר קונבנציונלי? בפוסט הבא, כיבוד לטעימת ויסקי – הגרסה שלוקחת את זה באיזי.
נושאים: טעימת וויסקי
2 בנובמבר, 2009 מאת Islay · 11 תגובות
קיץ זה לא זמן לוויסקי. למי יש כוח, למי יש סבלנות כשכל כך חם? עדיף לחכות שיתקרר קצת. בדרך כלל יש איזה שבועיים של סתיו שמאפשרים החלקה עדינה חזרה לאלכוהול, אבל השנה אפילו את זה לא קבלנו אלא ישר ממטרים אדירים לפרצוף. המוח עדיין לא לגמרי עשה את הסוויץ', אז במקום ללכת על התותחים הכבדים, מצאתי את עצמי יושבת ומנסה להיות יצירתית. ההזדמנות: טעימת ויסקי שהומרה לכבוד העונה לטעימת קוקטיילי ויסקי. המטרה: to knock 'em dead (ולא מהרעלה).
לא יודעת איך ולמה נפל עלי הרעיון לעשות קוקטייל בראש יפני. נדמה לי שזה התחיל מתהייה מה קורה לגרגר אורז כששמים אותו בכוס ויסקי (התשובה במהופך: םולכ טושפ). אח"כ ערבבתי ויסקי עם סויה ובדקתי שאני נשארת בחיים, ומשם הכל התדרדר.
בסופו של דבר, הגשתי לאנשים האמיצים מסביב לשולחן את הקוקטייל הבא, שנשמע מוזר אבל יוצא לגמרי טעים:
ניגירי סקוטש
1 סקוטש (אני השתמשתי בגרנטס)
0.5 צ'ויה (ליקר שזיפים יפני)
3 פרוסות צרות של ג'ינג'ר כבוש
2 רצועות צרות וארוכות של קנפיו
3 טיפות סויה (לא יותר, זה מאוד מלוח)
לא צריך שייקרים ועניינים, פשוט מערבבים בכוס. יוצא מתקתק-חמצמץ עם טיפה חריפות בקצה, ומסתבר שסויה נותנת עומק באופן די דומה לאנגוסטורה. אז בפעם הבאה שאתם מכינים סושי…
נושאים: קוקטיילים
