Whiskology - ויסקי בלוג

משהו נחמד לגמרי בבית המשקאות של נפתלי ואתר באליגם (עוד אחד ממליוני האתרים בזמן האחרון שמציעים מבצעי 24 שעות מתחלפים): משלמים 40 ש"ח ומקבלים שובר בשווי 80 ש"ח לרכישת אלכוהול בבית המשקאות של נפתלי. אפשר לקנות את השובר כאן עד מחר (יום רביעי ה-6/10/10) בסביבות 6:00 בבוקר, ולהשתמש בו מתישהו ב-60 הימים הבאים. אפשר לקנות עד שני שוברים ולהשתמש בהם בקנייה אחת, כלומר לשלם 80 ש"ח ולקנות משהו ששווה 160 ש"ח. השובר תקף לסניף תל אביב, גבעתיים או יפו אבל לא לרמת השרון. כדאי לציין גם שאין כפל מבצעים, ושהמחירים בסניפים קצת יקרים יותר מהמחירים באינטרנט.

הממ… מה לבחור? מה לבחור? נראה לי שאני זוממת על סמוקהד ב-255 במקום 335, או אולי ג'ין הנדריקס, שאני רוצה כבר המון זמן אבל מתבאסת להוציא על ג'ין כ"כ הרבה, בסביבות ה-150 במקום בערך 230. למען האמת, אולי זו דווקא הזדמנות להצטייד בכוסות וויסקי שוות – בית המשקאות של נפתלי מחזיקים כוסות גלן קאירן, רידל (בינתיים ראיתי שם רק רידל וינום ספיריטס ורידל O וויסקי, אבל יכול להיות שמחביאים שם גם איזה רידל וינום סינגל מאלט) וכמובן גם כוסות פשוטות יותר אבל מוצלחות.

תהנו. (:

אם השלם גדול מסכום חלקיו, אז נהניתי או לא? זו שאלה מסובכת. גם ככה אני מקפצת כל היום בעבודה מהפרטים הקטנים אל התמונה הכוללת ובחזרה, אז למה לא להמשיך בזה גם בלילה. סימנתי לי כבר לפני כמה שבועות לקפוץ ליהודה הלוי 58, מקום יחסית חדש שכמה אנשים כבר אמרו עליו דברים טובים. כשעמדתי מול מספר 58 חשבתי בהתחלה שטעיתי – המקום נראה כמו בית קפה, שולחנות בחוץ והכל, אבל לא, זה המקום, וזה בר, או פאב, או יותר נכון גסטרופאב, כמו שהם קוראים לו.

הברמנים חביבים להפליא, הבקבוקים על הקיר מנצנצים, מבחר הוויסקי משכנע למדי, רשימת המנות בכתב יד על הלוח נראית מזמינה, המוזיקה חביבה ובעיקר לא מפריעה, התאורה נעימה ולא חשוך שם והעיקר – לא מעשנים בפנים. על פניו, הכל נראה מבטיח. בפועל, המנות שנשמעו מבטיחות (סלק עם גבינת עזים, תאנים עם גבינה כחולה) התגלו כלא כל כך מוצלחות, והמחירים שנראו מבטיחים התגלו כמייצגים מנות די מזעריות בגודלן, וכאמור, לא מספיק טעימות כדי שהביס יהיה מעלף והמחיר לא רלוונטי, כמו שמצליח לפעמים במקומות אחרים. זה היה פחות בולט לולא השלט הבולט "גסטרופאב" שמרמז שהאוכל אמור להיות מרכזי במקום הזה. בהעדר תפריט אלכוהול (יש בכתובים רק יין ובירה), צריך לברר אצל הברמן את המחיר של כל דבר בנפרד, מה שקצת מעיק. מהמעט ששאלתי, התרשמתי שגם תמחור האלכוהול טיפה גבוה, למשל: ג'ין הנדריקס 48 ש"ח, וויסקי סמוקהד 62 ש"ח. מצד שני, יש להם שם כמה דברים מעניינים ולא לגמרי סטנדרטים על הבר, למשל בגזרת הברבנים (Baker's 7 לדוגמה). השירות, שהיה מאוד סימפטי, היה קצת מבולבל: הגיעו מנות שלא הוזמנו (ובסוף לא חוייבו), חוייבו מנות שלא הוזמנו ולא הגיעו, בקיצור, קצת בלאגן. ריח הסיגריות נודד מדי פעם פנימה דרך הדלתות הפתוחות הגדולות.

אני מסתכלת אחורה על מה שכתבתי ורואה שהשתמשתי המון במלים "קצת", "מעט", "טיפה", ונראה לי שזה שורש העניין – כל הדברים הם רק טיפה מעצבנים, קצת בעיתיים, מעט מעיקים. שום דבר לא מספיק דרמטי כדי לחבל באווירה הכללית, אבל גם אין כמעט שום דבר שאפשר להגדיר אותו כמוצלח לגמרי. מצד שני, המקום יחסית חדש, אז אולי כדאי לתת לו לרוץ עוד קצת ולנסות שוב. מצד שלישי, המקום מלא, כלומר הוא כבר רץ בתפקוד תקין.

אז מה בשורה התחתונה? מקום נחמד. כאמור, השלם גדול מסכום חלקיו. נראה לי שאם באים לדרינק, מצטיידים בחברה נעימה ומדלגים על האוכל, זה יכול להפוך למקום קבוע.

אל תאמינו לשתיקה ששוררת כאן – האקשן תמיד היה מאחורי הקלעים. טוב, אולי "אקשן" היא מילה קצת גדולה, אבל השאלות במייל ובטלפון זורמות כמו, ובכן, וויסקי. כלומר 50 מ"ל כל פעם, 80 ש"ח למנה (I wish). אין כמעט הפתעות. חלק רוצים עצות לקראת טיול מזקקות בסקוטלנד, לחלק יש שאלות ספציפיות על איזה ויסקי אבל רוב האנשים מתלבטים מה לקנות. צודקים, זה תמיד מסובך. כלומר, בהנחה שכסף הוא פרמטר, מקום הוא פרמטר וגם הביקור האחרון אצל רופא המשפחה שהימהם מול בדיקת תפקודי הכבד שלכם הוא פרמטר, העמידה הזאת מול מדפים על מדפים מלאי בקבוקי ויסקי היא תענוג מהול בסבל קל. זה די מבאס לעמוד מול כל האפשרויות האלה, לבחור אחת אחרי התלבטויות ולגלות בסוף שהתוצאה לא משהו. כן, כבר דברתי על זה פעם.

הכי כיף להטיל את האחריות על מישהו אחר, ואני לרוב מוכנה לשאת בעול, עם ההסתייגויות ההכרחיות כמובן. אחוז הקליעות שלי די גבוה, ואני אגלה לכם סוד: זה 30% מה שאתם אומרים שאתם אוהבים, ו-70% קריאה בין השורות. בכלל, קריאה בין השורות זה דבר חשוב מאוד כשמגיעים לעניינים של טעם, בכל נושא שהוא. האם אתם הרפתקנים או שמרנים? האם אתם מנוסים בוויסקי או חדשים? האם פיתחתם במשך הזמן פאלטה רגישה או שאתם יחסית קהים? האם יש לכם טעם מובחן משלכם או שאתם מצטטים אחרים? לא מעט פעמים, הפער בין מה שאנשים אומרים לבין מה שמספרים הרווחים בין השורות הוא לא קטן. אין פה טוב או רע, כי הרי הכל שאלה של איך למצוא לכם וויסקי לטעמכם ולעשות אתכם מאושרים, ולמה לשלוח בן אדם לרדוף אחרי איזה סינגל קאסק במהדורה סופר מוגבלת אם האושר שלו טמון בגלנפידיך 12 מהדיוטי?

תנ"כים למיניהם לעזרת המתלבטים תמיד היו, בן הלויה של מייקל ג'קסון והתנ"ך של ג'ים מאריי בראשם, ואחריהם כל מיני מדריכים אולטימטיביים, דפנטיביים, רדיואקטיביים ושאר "טיביים". אני מכירה לא מעט אנשים שנצמדים אליהם חזק, בעיקר לציונים האבסולוטיים האלה שבסוף. הנה משהו שאף פעם לא הצלחתי להבין: מה אומרים הציונים האלה? זה אמור להיות מדד אבסולוטי של איכות? של הנאה? התיאורים של הטעם, המרקם, הסיומת וכו' יכולים להיות כלי מעולה להבין במה מדובר, אבל מה אומר הציון בסוף? זה כמעט מיותר להגיד שאם ג'ים מאריי נתן ציון 9 ללפרוייג 10 שנים ו-7.5 לגלנפידיך קאורן ריזרב, זה לא אומר שהלפרוייג ימצא חן בעיניך יותר מהגלנפידיך. הרבה יותר שימושי לדעת שהגלנפידיך קאורן ריזרב הוא Sweet but vivid, וש-Peatiness and the smoked finish aren't as 'distinct' as the label suggests, ושהלפרוייג 10 הוא The most medicinal of Islay malts. בקיצור, עזבו אתכם מהמספרים המצחיקים האלו, בחייכם.

הערת שוליים:
אני צריכה עזרה טכנית ועיצובית עם הבלוג. יש כל מיני דברים שאני מזמן רוצה לעשות עם הבלוג הזה, מתקדמים יותר או פחות, מגניבים יותר או פחות. למשל, רציתי לשנות פורמט מזמן, כי מאז ומתמיד הייתי די אמביוולנטית לגבי פורמט של בלוג. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה אבל אני לא יודעת איך, או שייקח לי חודש לעשות את מה שמישהו מנוסה יעשה בחצי שעה. בכל מה שנוגע לעיצוב, זה פשוט שלצב צולע יש יותר כשרון מאשר לי. אם בא לכם לעזור לי, תנו סימן בבקשה דרך הצור קשר. ואיך נהייתי פתאום כזאת חוצפנית לבקש עזרת מומחים? אני חושבת שזה קרה סופית לפני שבוע וחצי בערך, קצת אחרי שעניתי במלוא תשומת הלב תשובה מפורטת של 300 מילה למישהי ששאלה במייל שאלה בנאלית למדי. מכיוון שלא קיבלתי אף לא מילה אחת בתגובה, הגעתי למסקנה שמבחינת קארמת וויסקי, עכשיו תורי.