Whiskology - ויסקי בלוג

באחת מטעימות הויסקי המוצלחות שהייתי בהן, הוגש לצד הויסקי תבשיל של צ'ילי חריף, שעועית, קארי, כבש, תפוחי אדמה ועוד כל מיני דברים מעולים שהורגים באכזריות כל סיכוי להרגיש איזה טעם בויסקי. למרבה המזל, כולם התאפקו כמעט שעתיים של טעימה לפני שצללו אל הסירים, ומכיוון שהטעימה התרכזה בויסקי מעושן מאוד מהאי Islay, אפילו נשארו אח"כ קצת עקבות ויסקי בפה. אז למרות שהיה טעים להפליא, הכיבוד האולטימטיבי בעיני לטעימת ויסקי הוא קצת אחר.

בטעימת ויסקי, האוכל צריך למלא שני תפקידים פשוטים: לרפד את הקיבה למניעת שכרות, ולנקות את החך בין טעימות הויסקי. לצורך זה אני מעדיפה שילוב של מרקמים ויחסית מעט מאוד טעם, או טעם מאוד מעודן. אם אתם מארגנים טעימת ויסקי ומתלבטים מה להגיש ליד, הנה דוגמה לכיבוד שמתאים טעימת ויסקי מהזן הפיוריסטי, כזו שבה הויסקי הוא באמת המרכז.

כיבוד לטעימת ויסקי – הגרסה הפיוריסטית
טוב למי שרוצה טעימה אובייקטיבית ככל האפשר, או כשטועמים סוגי ויסקי עדינים במיוחד. זה תפריט שכל מטרתו לפנות מקום לויסקי.

1. לחם בדחיסות בינונית, עם קליפה לא קשה מדי. עדיף לחם שהוא שילוב של קמח מחיטה מלאה וקמח לבן (בלי גרעינים וקשקושים). ללחם כזה יש טעם עדין יחסית, לא מתקתק מדי ולא חמצמץ והוא לא הופך לבצק דביק מדי בפה כמו לחם רגיל מקמח לבן. עדיף לחתוך לקוביות בינוניות (נגיד, חמישה על חמישה על חמישה ס"מ).
2. חמאה פשוטה, לבנה. לא צהובה ובודאי לא מלוחה.
3. גבינת מוצרלה.
4. גבינת ריקוטה 5% של גד – נייטרלית מאוד ומשמשת על תקן מטבל.
5. מלפפונים ירוקים חתוכים למקלות ארוכים.
6. צנוניות חתוכות למקלות דקים.
7. חביתה עבה ופריכה חתוכה לפסים דקים וארוכים. פריכה, אתם יודעים: רגע לפני שמתחיל להשחים. מטוגנת במעט מאוד שמן ובלי מלח. אפשר לגלגל את הפס כמו סליל ולתקוע בו קיסם, כדי שיהיה נוח.
8. תפוחי עץ "סמית" (הירוקים החמצמצים), פרוסים לפרוסות דקיקות.
9. מים מינרליים.
10. סודה של שוופס (לא קינלי סודה – יש לה קצת טעם לוואי).
11. פרלינים של שוקולד מריר מאוד מאוד מאוד איכותי. הדגשתי מספיק? מאוד איכותי. את זה שומרים לסוף, רגע לפני שכולם הולכים. אני מעדיפה את פרלין השוקולד מריר עם מלח גס של קרדינל. מצד אחד זה על תקן קינוח, מצד שני, השילוב המוזר מאוד מעניין ומפתיע, ויש בו משהו שמאוד מסתדר לי עם החוויה המאתגרת של טעימת ויסקי מהזן הפיוריסטי.

כן, זה די אנמי. הכיבוד הזה פשוט משאיר את כל הבמה לויסקי. אם בחרתם את הויסקי שאתם טועמים כמו שצריך, לא תצטרכו יותר מזה.

כבד עליכם? אתם רוצים לטעום ויסקי אבל גם להפוך את זה לערב מהנה מהסוג היותר קונבנציונלי? בפוסט הבא, כיבוד לטעימת ויסקי – הגרסה שלוקחת את זה באיזי.

קיץ זה לא זמן לוויסקי. למי יש כוח, למי יש סבלנות כשכל כך חם? עדיף לחכות שיתקרר קצת. בדרך כלל יש איזה שבועיים של סתיו שמאפשרים החלקה עדינה חזרה לאלכוהול, אבל השנה אפילו את זה לא קבלנו אלא ישר ממטרים אדירים לפרצוף. המוח עדיין לא לגמרי עשה את הסוויץ', אז במקום ללכת על התותחים הכבדים, מצאתי את עצמי יושבת ומנסה להיות יצירתית. ההזדמנות: טעימת ויסקי שהומרה לכבוד העונה לטעימת קוקטיילי ויסקי. המטרה: to knock 'em dead (ולא מהרעלה).

לא יודעת איך ולמה נפל עלי הרעיון לעשות קוקטייל בראש יפני. נדמה לי שזה התחיל מתהייה מה קורה לגרגר אורז כששמים אותו בכוס ויסקי (התשובה במהופך: םולכ טושפ). אח"כ ערבבתי ויסקי עם סויה ובדקתי שאני נשארת בחיים, ומשם הכל התדרדר.

בסופו של דבר, הגשתי לאנשים האמיצים מסביב לשולחן את הקוקטייל הבא, שנשמע מוזר אבל יוצא לגמרי טעים:

ניגירי סקוטש

        1 סקוטש (אני השתמשתי בגרנטס)

       0.5 צ'ויה (ליקר שזיפים יפני)

       3 פרוסות צרות של ג'ינג'ר כבוש

   2 רצועות צרות וארוכות של קנפיו

       3 טיפות סויה (לא יותר, זה מאוד מלוח)   

 לא צריך שייקרים ועניינים, פשוט מערבבים בכוס. יוצא מתקתק-חמצמץ עם טיפה חריפות בקצה, ומסתבר שסויה נותנת עומק באופן די דומה לאנגוסטורה. אז בפעם הבאה שאתם מכינים סושי…

לא מזמן שוב מצאתי את עצמי מתקשרת למוקד השירות של יס, במטרה להעיר את מי שנוחר שם עם הראש על מכשיר הוידאו שמשדר את TCM. כן, ככה אני מדמיינת את זה. אם הסרטים מ-1950, אין סיבה שמכשיר השידור יהיה חדש בהרבה. עוד פעם התרגום יצא מסנכרון, ואני צופה בלורן באקול אומרת לבוגארט "So you do get up, I was beginning to think you worked in bed like Marcel Proust" כשהתרגום מספר לי שבדיוק עכשיו אלביס עושה כיף באקפולקו. מפה לשם, הבחורה האדיבה ביס הציעה לי חודש התנסות חינם בערוץ הטיולים, איזה מין ערוץ שכולו גלויה מתמשכת עם קריינות מפוקפקת, ויש לי חשד שהוא הרבה היותר אפקטיבי במצב תודעה אלטרנטיבי, אם להיות עדינה.

כרגיל, ניצלתי את ההזדמנות כדי לדוג איזה משבצת שידור שמוקדשת לסקוטלנד, ואחת במיוחד תפסה את תשומת הלב שלי: Scotland, the edge of the land. התיאור הבטיח מסע ממעוף הציפור לאורך קו החוף של סקוטלנד, כשהפרק הראשון מתחיל בקפיצה מגלזגו דרך אראן לקמפבלטאון, אל צוקי קינטייר ועד Inverary – איזור שיש לי אליו רגשות חמים במיוחד. בטח צפויים לי נופים של שמיים כחולים עם ענני נוצה, קילומטרים של הרים מוריקים, טירות אבן ואגמים,קו חוף פראי ומסולע ואוקיינוס כחול, חשבתי לעצמי. משהו כמו התמונה שמופיעה בראש העמוד הראשי של הבלוג, או הנופים ברקע הנסיעה של רובי קולטריין מלונדון לגלזגו בדרכים צדדיות (ידעתם שבאתר של יס יש סדרות טלויזיה שלמות לצפייה און ליין? גם אני לא). לבהות בנופים כאלה חצי שעה – מה רע?

כן, התמונה החיננית הזאת מתוך הסרט היא קישור. הכניסה על אחריותכם.

ההתחלה נראתה סבירה. אמנם לא היו שם שמיים כחולים אלא אפורים והכל טבל בערפל סטייל כלבם של בני בסקרוויל, אבל פה ושם ביצבצה איזה טירה, קצת מרחבי שדות ירוקים וקוי חוף פראיים. הייתי צריכה לדעת כבר כשהתחילו צלילי החליל צד שמשהו רע עומד לקרות. בכלל, לסרטוני "גלויה מ…" או "מסע ממעוף הציפור" מהסוג הזה יש מוזיקה אופיינית כמעט כמו שלפורנו מהסבנטיז יש מוזיקה אופיינית, והיא כוללת חליל צד, לפעמים אפילו חליל פאן, קצת כלי מיתר (לפעמים אפילו נבל!), אורגנית עם שניים-שלושה מקצבים ותחושה כללית של אניגמה פוגשים את סלון המסאג' השוודי של רוחמה (+מניקור). כשהתחילו לזרום תמונות מדכאות של מספנות נטושות על נהר הקלייד, תחנות כוח, רציפים נרקבים לתוך הים, בסיסי נשק גרעיני וצוללות טבועות עם מאות הרוגים בדרך לצוקי קינטייר ושאר זוועות, הבנתי שזה לא הולך להשתפר. זאת אומרת, זה לא כל כך התוכן ולא הצילומים, שיכלו לשרת כנראה סרט תיעודי עם קצת יותר בשר. זה השילוב שלהם עם מוזיקת הרקע העלק-מרגיעה והקול המונוטוני שהוא המקבילה הקריינית למוזיקת מעליות, שיוצר דיסוננס לא כל כך נסבל. טוב, נו, די. תלחצו. אתם צריכים לחוות את זה לבד.

בכל זאת מצאתי נקודת אור קטנה בחצי השעה ההזויה הזו – 50 שניות שלמות הוקדשו לקמפבלטאון אהובתי, מתוכן 10 שניות של אקסטרים לונג שוט על תחת של דייג. זה איפשהו בדקה ה-17, לא להחמיץ. בשבוע הבא ישדרו את הפרק על Islay. מקווה שהרעלת סוכר וקקאו מערימה של בראוניז שוקולד פאדג' זה היי מספיק לצליחה בכבוד של הפרק הבא.