כן, זה שוב הזמן הזה בשנה. Beers 2013. וגם הזמן הזה בשנה שאני כותבת. (:
תערוכת Beers זה תמיד כיף, אבל הפעם הייתה לי מטרה. אם בוויסקי אני תמיד יודעת מה בא לי, ואפילו מול תפריט כהילים יותר מאסיבי אני מדייקת בקלות, תפריטי בירה תמיד משאירים אותי קצת המומה. לא משנה כמה טעמתי, הכרתי, כמה שמעתי על תהליכים וסוגים ועניינים. בסופו של דבר, תפריטי בירה אני תמיד סורקת בחצי עין, מצמצמת לכמה שמות מוכרים, עוצמת עיניים ומנחיתה אצבע על משהו שרירותי. או Maredsous. Maredsous זה תמיד בטוח. לא ברור מה פשר הבלאק אאוט, אבל אין להתווכח עם המציאות. או שבעצם כן. כי הפעם החלטתי לבוא ל-Beers עם מטרה ברורה: למצוא לי שניים-שלושה פייבוריטים בוטיקאים אבל נפוצים מספיק בברים, לשנן טוב את השמות שלהם ולהפסיק להנחית אצבע שרירותית על תפריטי בירה (שהגודל שלהם, יש לציין, צומח וצומח בשנים האחרונות, וזה נפלא, אבל גם מחמיר את מצב הבלאק אאוט שלי). אז התייצבתי ב-Beers, זמני קצוב, סנטרי נחוש, קיבולת האלכוהול שלי נמוכה מתמיד ומטרה נעלה לנגד עיני, ואז שכחתי אותה. אה, נכון, זה מה שתמיד קורה.
עוג אלון – מבשלת הגולן שיתפו פעולה עם יקב רמת הגולן כדי ליצור בירה שתוססת ומיושנת בחביות עץ אלון. כדי להדגיש את ההשפעה של התהליך הם הציעו ליד האלון את העוג בסיס, ה"לפני" של עוג אלון. למרבה הצער, היא כבשה אותי לגמרי. ולמה למרבה הצער? כי היא נמצאת שם באופן חד פעמי ביותר ורק לשם ההשוואה. אז שאני אספר לכם שהחמצמצות העדינה שלה כבשה אותי? שיש מתיקות מאוד קלה מאחורה שמאזנת את זה? שהיא לא כבדה אבל יש לה המון נוכחות, ושהיא נמשכת ונמשכת בהתמדה והטעם שלה בהתחלה ובסוף הוא אותו אחד, והוא מצוין? בשביל מה? ברוכים הבאים לייסורי עם מהדורות חד פעמיות. והעוג אלון? טובה וחביבה, אבל אחרי העוג בסיס נדמה שהיישון דווקא השטיח אותה קצת, והמרירות העצית המוכרת, שאני לרוב מחבבת, נגסה מהייחוד שלה.
דובל טריפל הופ – כן, בטח, החלטה זו החלטה. אני נצמדת לבירות שאפשר להשיג יחסית בקלות בכל בר. אם הוא במקרה בבלגיה. והשנה הם במקרה החליטו לייצר אותה. ולהשתמש באותה כשות. Not. ערימה בלתי ניתנת לעצירה של ניחוחות פסיפלורה ופירות יער מהזן החמוץ. מעט מזה מבצבץ גם בפה. עוקצנית וממושכת. ואני אפסיק כאן, כי למה לזרות מלח על הפצעים, עוד אחת שאני לא אפגוש שוב. אבל אולי את האחיות העתידיות שלה כן, בתקווה שהן יהיו דומות לזו. אז בכל זאת משננת את השם.
Fuller's IPA – חדה, מרירה. כל מה שצריך מ-IPA. "אפקטיבית", כמו שאני קוראת לזה. אבל היי, סוף סוף אחת נגישה ובת השגה. לשנן את השם שלה בשביל רשימת הפייבוריטים? נראה לי שזה קל מדי. אני די בטוחה שממש לא רחוק נמצאת IPA שתתאים לי יותר.
הערב אני מקבלת הזדמנות שנייה. ברשימה, החיטה המחוצפת וההודית המכוערת של שריגים, דוקטור ואינדירה של הדובים, וגם הזאת בלי הגלוטן. יאללה, סנטר נחוש, קיבולת אלכוהול נמוכה. רשימה. אני צריכה רשימה.
לא מזמן עברתי ליד מבשלת דאנסינג קאמל והופתעתי לראות שמשהו ממש השתנה. מרחוב המסגר זה נראה כמו מערה חמימה ומוארת חצובה בסלע. התאורה הכתמתמה ובר העץ שנראים בתוך החור הפעור בקיר המבנה התעשייתי נראים כמו מקום טוב לברוח אליו מרחוב המסגר. את הדאנסינג קאמל אני מכירה כמה שנים טובות, ולא הייתי שם מזמן, בערך מאז שדגמתי את הנסיון הקודם להפוך את המקום לבר, שלא ממש הצליח. מזה חצי שנה שיש במקום שותף חדש, אביב, שמתעסק בברים הרבה שנים ונראה שהצליח לעשות סוף סוף לעשות את ההבדל במקום החביב אבל הטיפה מפוספס הזה.
בכלל, כל הביקור הזה היה מלא בהפתעות נעימות. לא רק המקום עצמו, שהוקטן ועוצב מחדש ויש בו הרגשה מאוד אינטימית, אלא גם הבירה עצמה (וגם שיחה מרתקת עם דיוויד, הבעלים, על מקצוע החשבונאות, שזה ה-passion החדש שלי בתקופה האחרונה. כן, אני יודעת, לא הרבה אנשים אומרים passion וראיית חשבון באותה נשימה, אבל אף פעם לא הייתי "הרבה אנשים"). דאנסינג קאמל תמיד היתה מבחינתי בירה חביבה, אבל יותר בגדר קוריוז או נסיון מוצלח ויצירתי מאשר בירה עם אופי מובחן וטעם מדויק, כזאת שתגרום לי לבחור דווקא בה גם כשאני מחוץ למבשלה עצמה. לקחתי את "לטעום מהגמל" – קומבינציית טעימות שמכילה במקור 6 כוסות אולד פאשן גדולות מלאות לפחות עד החצי בבירות שונות, סה"כ בערך 850 מ"ל. אני הסתפקתי ב-4. קבלתי איב, 'תרוג, אמריקן פייל אייל ומידנייט סטאוט, שתי האחרונות זכו לפני שבוע במדליות זהב בתחרות Bira 2011. מסתבר שמשהו טוב קרה בשנה-שנתיים האחרונות לדאנסינג קאמל. לכל אחת מהבירות שקיבלתי היתה זהות מאוד ברורה ובעיקר איזה עידון ודיוק שלא היה פעם, גם בבירות המתוספות (כמו 'תרוג שמכילה אתרוגים).
הפייבוריטית שלי היתה ללא ספק איב, בלונד אייל נגישה וטעימה עם 4.9% אלכוהול וחמיצות עדינה, שמצאה חן בעיני בעיקר בגלל המרקם החמאתי הכבד והמפתיע שלה. מכיוון שאני סאקרית של מרקמים יותר מהכל וגם מעדיפה בשנים האחרונות משקאות שאפשר להרגיש בהם בבירור את חומרי הגלם הבסיסיים, לבירה הזו היה מאוד קל לקנות אותי.
גם ל'תרוג וגם לאמריקן פייל אייל טעמי הדרים עדינים. ל'תרוג (שהיא בירת חיטה) יש טעמים לימוניים שמגיעים מן הסתם מקליפות האתרוג שמושרות בה, ולאמריקן פייל אייל טעמים שמזכירים אשכולית, שמגיעים מהכשות האמריקאית. בשתיהן, הטעמים הנוספים מדויקים ולא משתלטים למרות שהם מורגשים בכל לגימה. זה הזכיר לי קצת את עניין הפינישים בוויסקי ובעיות האיזון שלהם. הנקודה המדויקת בה אתה צריך לשלוף את המוצר שלך מבליל הטעמים שאתה מנסה להטמיע בו היא קצרצרה וחד משמעית. פספסת – הלך האיזון ונשארת עם מוצר גס, גם אם סביר, שלא מסוגל להתעלות. האמריקן פייל אייל היא בירה יציבה, ברורה ומאוזנת, בעלת גוף בינוני ומאוד פירותית. הזכייה שלה בתחרות לא מפתיעה, ואם היא תישאר כך לאורך זמן (כי בדאנסינג קאמל הכל משתנה משנה לשנה לפי חומרי הגלם וקצת טוויקים במתכון), היא תהיה מספיק מובחנת כדי לייצר קרייבינג אצל הצרכנים שלה. ה'תרוג, לעומתה, הרבה יותר קלילה ומאוד מרעננת. היא מיוצרת פעם בשנה סביב סוכות (אתרוגים וזה, אתם יודעים), אבל היא פשוט קלאסית לקיץ. הקיץ, אתם יודעים, כשאין אתרוגים. פרדוקס אומלל אבל בירה נהדרת, ודוגמה עוד יותר מעולה מהאמריקן פייל אייל לאיזון עדין של בירה ותוסף.
המידנייט סטאוט היא סיפור קצת שונה מבחינתי. כבדה כמו כל סטאוט ומלאה בטעמי קפה ושוקולד עד שבעיני כבר לא מרגישים את הבירה מתחת לכל המעטפת. גם היא זכתה בפרס בשבוע שעבר, ובהחלט יכול להיות שאני פשוט לא כ"כ בעניין של סטאוטים בתקופה הזו. כאמור, וכמו בוויסקי, גם בבירה אני מעדיפה כיום כאלה שאפשר להרגיש בהם את חומרי הגלם הבסיסיים, ופחות טעמים דומיננטיים שמאפילים עליהם.
הבר, או בעצם פאב, שנקרא עכשיו D.C.P (דאנסינג קאמל פאב), פתוח גם בצהרים לארוחות + בירה למשרדים שבסביבה, וממשיך להיות פתוח ברצף עד הלילה, מה שהופך אותו לאחד המקומות הבודדים שאפשר להגיע אליהם בשעה ממש מוקדמת. פאב כמו שפאב, לא בר, אתם יודעים. ב-20:00 עדיין יש מעט אנשים, ואחרי 22:00 המקום מתמלא לגמרי. וכמובן שלא מעשנים בפנים, שזה תענוג בפני עצמו. מצד שני, יש שולחנות ארוכים בחוץ והקיר פעור לחלוטין, ככה שמעשנים ומי שלא מפריע לו יכולים פשוט לתפוס שולחן בחוץ במקום בפנים ולהרגיש לגמרי חלק מהעניינים, והבפנים מוגבה מאוד מהקרקע ככה שלא ממש מרגישים את הסיגריות בפנים. הדו-קיום הכי מוצלח שראיתי בבר בקטע של עישון. האוכל, בעיקר סנדביצ'ים גדולים ומאזטים קטנים, מתומחר טיפה יקר מדי לטעמי, אבל בצורה נסבלת. בימי שני יש פרומואים משתנים, למשל כל הברבנים ב-50% הנחה (זה יוצא ג'ק דניאלס ב-21 ש"ח, שווה להפליא). המוזיקה היא רוק, ההרגשה על הבר ידידותית במיוחד. נראה לי שאני אגיע לכאן עוד הרבה.
אני יודעת, זה היה רעיון שלי. אני המצאתי, אני ארגנתי, אני הזמנתי, אני חשבתי שיש פה "בשר". אני חשבתי שאפשר יהיה להוציא מפצצת הסוכר הזאת דברים מעניינים. אז צדקתי. (: בסופו של דבר, היה אפילו עוד הרבה יותר מעולה ממה שקיוויתי. נפגשנו ערב אחד, כמה וכמה אנשים יצירתיים עם טאץ' לאלכוהול, סביב שולחן מלא ברכיבים ואינסטרומנטים וכמובן כמה וכמה בקבוקי פיירבול, ליקר הקינמון המדובר שהתניע את הרעיון. חיסלנו בקבוקי פיירבול שלמים בניסוי וטעיה, התחלנו קוקטייל בכיוון אחד ומצאנו את עצמנו בקצה אחר לגמרי והרגשנו מאוד הרפתקנים. בין השאר, יצאו לנו כמה דברים איומים שהזכירו לנו את הקוקטייל המסורתי שסוגר כל שנה את סדר פסח. אתם יודעים, הקוקטייל הזה שכולל את כל הנוזלים שנשארו על השולחן כולל יינות שונים, מיץ של קומפוט, ציר של גפילטע וכל מה שבהישג יד, שכל מיקסולוג שמכבד את עצמו היה מכין בגיל 10 לקראת סוף הסדר ומגיש לבן-דוד התמים שלא חושד בכלום. גם יצאו לנו לא מעט דברים מצוינים, מפתיעים וטעימים.
אחרי הקדמה כזאת מפוארת אני לא יכולה להגיד "ובלי הקדמות מיותרות" וגו', אז עם הקדמות, נעבור לעניינים עצמם.
פרט למשלוח הפיירבול הראשוני קבלנו מכספי משקאות עוד חיזוק נדיב לערב. ניסיתי למצוא בפורטפוליו שלהם דברים בכיוון המר/חמצמץ, בשביל לתת קצת קונטרה לפיירבול. בסופו של דבר קבלנו סוודקה ציטרון, קלמנטין ורספברי, ליקר S-cape תפוח חמוץ, ליקר אוטובאן1 רימונים, וויסקי BlackFace (שהפתיע אותנו מאוד ואכתוב עליו בנפרד). וכמובן עוד פיירבול.
על השולחן היו גם צינזאנו ביאנקו ואקסטרה דריי, ג'ין ביפיטר, בחרובקה, פרנה ברנקה, קמפרי, פסטיס, וודקה רוסקי סטנדרט גולד, אבסינת' 60%, וויסקי קילבאגן, ליקר סברה, דרמבוי, בירה רד אייל מתובלת בציפורן, קינמון והל תוצרת בית של תומר, אוסף ליקרים תוצרת בית של אסף כולל ליקר תאנים, ליקר הדרים ומרווה (שזכיתי לקבל במתנה- תודה אסף! (: ) ועוד ועוד.
בגזרת התוספים היו על השולחן מרווה, טימין, טרגון, קומקוואט (תפוז סיני), מנדרינות, לימונים, פלפל חריף, פלפל ירוק, קיווי, רימון, תפוחי סמיט, ג'ינג'ר טרי, חלב, שמנת, שוקולד מריר לינדט 70%, סחלב, גרבר תפוחים, מקלות קינמון, טבסקו, סויה, רכז רימונים, סוכריות קישוט לעוגה, ממרח מרשמלו, דבש, סודה, שוופס אשכולית אדומה, קפה פילטר, תה ירוק… אתם כבר מבינים את התמונה. ניסינו כמעט את כל הרכיבים בעשרות קומבינציות. אני לא הולכת לפרט הכל, רק כמה מהפסגות העיקריות, אבל היה ממש כיף לנסות.
נתחיל מאחד הפייבוריטים שלי בערב הזה. חיברנו את כל ההדרים שמצאנו מסביב, הוספנו אבסינת' ופלפלים וקיבלנו קוקטייל מאוד מרענן, עם מרירות קמפרי מודגשת וצריבת קינמון קלה של הפיירבול ברקע. אנחנו ערבבנו בכוס, אבל נראה לי שהקוקטייל היה מרוויח במרקם אם היינו מסננים אותו. עדיין יצא יפה להפליא, יופי של צבע. (:
פיירבול הדרים ופלפל
1 סוודקה קלמנטין
0.5 קמפרי
0.5 פיירבול
1.5 מיץ מנדרינות טרי (שחזרתי את הקוקטייל עם מיץ תפוזים טרי – יוצא קצת אחרת אבל גם מעולה)
1.5 כפיות אבסינת'
2 מקלות פלפל ירוק
עוד בכיוון החמצמץ/מריר/Fresh ועם חיזוק בגזרת הגינה (כי אני אוהבת מאוד קוקטיילים עם ירקות/פירות/עשבים בפנים):
פיירבול תפוחים
0.5 פיירבול
0.5 S-cape תפוח חמוץ
2 וודקה רוסקי סטנדרט
1 מיץ לימון סחוט
קוביות תפוח סמיט
סודה קרה
כמה טיפות סויה
התפוחים בתחתית, אחריהם כל הרכיבים האלכוהוליים, מערבבים וסוגרים בסודה קרה עד למעלה. כמה טיפות סויה מוסיפות עומק לקוקטייל. אגב, זו לא הפעם הראשונה שאני מוסיפה סויה לקוקטייל ומקבלת מבטים של ספקנות, אבל הנסיון שלי מראה שלסויה יש השפעה על קוקטיילים שדומה להשפעה של ביטרים כמו אנגוסטורה, וטעם הסויה עצמו, כזה שאתה מכירים מהסושי שלכם, לא מורגש. הכי טוב – תכינו בלי, ואז תוסיפו ותראו את ההבדל. ככה אנחנו עשינו, וגם הספקנים השתכנעו.
לקראת המפגש עשיתי כמה ניסויים עם עשבי תיבול. חשבתי על טימין, מרווה וטרגון וניסיתי כל מיני דברים, אבל רוב עשבי התיבול, כולל הדומיננטיים שביניהם, די הלכו לאיבוד ליד הפיירבול. הבאתי את הבעיה אל שולחן העירבוב המשותף ומצאנו פתרון כשחיזקנו את עשבי התיבול במשקאות בעלי טעם דומה:
פיירבול טרגון
0.25 פסטיס
1 פיירבול
0.5 מיץ לימון סחוט טרי
המון טרגון (וכשאני אומרת המון, אני מתכוונת ה-מ-ו-ן)
מקל פלפל ירוק
מועכים את הטרגון בכוס כדי למצות ממנו יותר טעם יחד עם הפיירבול, הפסטיס ומיץ הלימון, ומוסיפים את מקל הפלפל הירוק. יוצא קוקטייל חמוץ-מתוק עם טעם אניס מרענן וקצת שונה מהאניסים הפופולריים.
פיירבול מרווה
1.5 וויסקי קילבאגן (וויסקי אירי)
0.25 פיירבול
0.25 ליקר מרווה/הדרים תוצרת בית של אסף (לא פייר, אני יודעת, אתם לא יכולים לשחזר את זה (: )
המון מרווה
כמו הקוקטייל הקודם, גם כאן מועכים היטב את המרווה ומערבבים עם כל השאר. אולי אסף יגיח לכאן ויתרום לנו את המתכון לליקר המרווה המעולה שלו. בכלל, היו לנו כמה רכיבים מיוחדים מאוד תוצרת בית על השולחן, שתרמו לקוקטיילים מעניינים. למשל שילוב של וויסקי קילבאגן עם פיירבול וליקר תאנים תוצרת בית, או שילוב פיירבול ודרמבוי עם בירה רד אייל מתובלת בציפורן קינמון והל (זה שילוב שאני מאמינה שיעבוד עם כל בירה כהה ומרירה).
הפיירבול המתוק עובד מצוין בקוקטיילים מתוקים, זה מתבקש, אבל גם בכיוון הזה ניסינו להיות יצירתיים:
פיירבול תה ירוק
כוס גדולה של תה ירוק חזק וקר
0.5 פיירבול
1 כף דבש
קרח כתוש
אמנם זה יותר תה קר עם טוויסט מקוקטייל, אבל זה קייצי, מרענן וקליל, וטיפה נושך בגלל חריפות הקינמון של הפיירבול.
פסגת המתוקים במפגש היה ללא ספק הקוקטייל שהכי חיכיתי לו – סחלב פיירבול. אריאל קיבל מראש בקבוק פיירבול לניסויים והכין לנו גירסה על בסיס סחלב חם ועל בסיס סחלב קר. את הגרסה החמה כדאי להכין בכוס רחבה, למרות הכמות הלא גדולה. לא ניסינו, אבל נראה לי שזה היה יוצא יפה במיוחד בכוס מרגריטה:
פיירבול סחלב מרשמלו
2/3 סחלב חם
1/3 פיירבול (לא קפוא)
כפית ממרח מרשמלו
זו פצצת מתיקות עם נשיכה קטנה של חריפות מהקינמון של הפיירבול, אחלה קוקטייל לסוף ארוחה ותחליף קינוח.
בגרסה הקרה יש שכבות וגם משחק טמפרטורות. התמונה לא מייצגת מבחינת כמויות את הגירסה הסופית אבל מעבירה את הלוק הכללי, וזה כמובן יראה הכי טוב בכוס שוט.
פיירבול סחלב קפה
1/3 סחלב קר
1/3 פיירבול קפוא
1/3 קפה פילטר חם (יעבוד מן הסתם גם עם אספרסו) לא ממותק
מציפים לפי הסדר, שותים במכה. מתוק, מר, חריף, חם, קר. בקיצור, מעורר.
אז מה לסיכום? פיירבול התגלה כפרטנר מוצלח לקוקטיילים. יחסית לז'אנר נדמה לי שהוא טיפה פחות מתוק מליקרים דומים, וחריפות הקינמון יותר בולטת. את הבקבוק הראשון שלחו אלי לעבודה, וכמה אנשים שטעמו אותו שם אפילו חיבבו אותו נקי (אפילו שלא היה קר). הצלחנו לקחת אותו לכמה כיוונים מפתיעים בקוקטיילים, פעם כמרכיב דומיננטי ופעם כתיבול, ויש המון מה לעשות איתו. באופן כללי אני מחבבת אותו מאוד כשחקן במדף הקוקטיילים שלי, ואת קוקטייל הפיירבול הדרים ופלפל הספקתי לשחזר פעמיים מאז שהמצאנו אותו. במחיר 150 ש"ח הוא זול משמעותית מהמתחרה אפטרשוק, ובעיני יותר מוצלח ממנו.
המפגש עצמו היה מהנה להפליא והיה כיף לפגוש קורא או שניים של הבלוג שלא הכרתי קודם. מה שכן, גילינו שאנחנו (בסדר, אני! אני!) די חלשים בנושא ההגשה ואין ספק שהיינו מרוויחים מאיזה ברמן מקצועי שיודע לסלסל קליפות לימון ופלחי תפוז ושאר עניינים. או יותר נכון, מישהו שיש לו סבלנות לדברים האלה, כי לי אין. (: גם מצלמה טובה יותר לא היתה מזיקה. אבל בטעמים אני חושבת שאנחנו חזקים – אשמח אם תנסו את הקוקטיילים ותספרו איך יצא. מקווה לשחזר את ההצלחה עם עוד מפגשים כאלה בעתיד (וכן, גם אתם יכולים להיות שם בפעם הבאה (: ).
