Whiskology - ויסקי בלוג

Whiskology ויסקי בלוג

וויסקי לייב מכה שנית

23 במרץ, 2015 מאת Islay · 2 תגובות

מי דמיין בכלל שיהיה אי פעם וויסקי לייב בארץ? במשך השנים חזרו כל מיני אנשים מאדינבורו, ניו יורק, לונדון ואיפה לא, בעיניים נוצצות והליכה קצת מתנדנדת, וסיפרו על מרחבים עצומים מרוצפים בערימות על ערימות של וויסקי. בשנה שעברה זה קרה בפעם הראשונה בישראל, סוג של נסיון גישוש עדין, והיה תענוג. מחר Whisky Live Israel קורה שוב. שלושה ימים של וויסקי במרכז תל אביב, והשנה, חוץ מהטעימות (3 קופונים שמגיעים עם הכרטיס לשיטוט ושימוש בין הדוכנים, ואפשר לקנות עוד ב-5 ש"ח לקופון) יהיו גם כמה וכמה סדנאות מעניינות עם אורחים מהמזקקות. יום לפני, הרוב כבר סולד-אאוט, אבל עדיין אפשר להזמין מקום לסדנאות מקומיות ולסדנאות של Tomintoul ו-Jack Daniel's, שתיהן יונחו ע"י המאסטר דיסטילר של המזקקה, שזה תמיד יותר כיף מאנשי שיווק מקצועיים. כלומר, עם אנשי שיווק מקצועיים מקבלים אחלה טעימה לפי הספר, אנקדוטה פה, אנקדוטה שם. עם המאסטר דיסטילר אני נהנית להאמין שתמיד יש פוטנציאל לסיפורי אימה מהמזקקה ואיזה בקבוק ספירט טהור שוהא דחף לתיק שנייה לפני שהוא עלה על המטוס.

whiskyliveisrael

כמו בשנה שעברה ,גם השנה יהיה מתחם VIP, שיוגשו בו בקבוקים מעניינים. איזה בקבוקים בדיוק זו עדיין תעלומה, אבל אני לא יכולה שלא לפתח ציפיות שמבוססות על הקשרים הטובים שיש למארגני התערוכה בקמפבלטאון בכלל ובספרינגבנק ספציפית. אולי Kilkerran נחמד (וכשאני אומרת נחמד אני מתכוונת לאדיר).

וכדי להוסיף לכיף, תחרות Best in Show תאפשר לכל מי שרוצה לקבל 4 טעימות עיוורות של וויסקי שמוצג בתערוכה ולדרג אותן בדרך אל הזוכה של התערוכה. כמו תמיד בטעימות עיוורות, הטעם שלנו בדרך כלל אומר אחרת לגמרי מהעיניים והראש, ותיזכר לדראון עולם טעימת הבלנדדים המיתולוגית בה דירגתי במקום הראשון והנחרץ בקבוק של John Player Special. יש למארגנים הזדמנות פז להוכיח שכולנו ערימות יומרה בלתי מבוססת באמצעות שתילת איזה גלנפידיך 12 בין מקאלנים קשישים, אבל לא נראה לי שזה יקרה. :)

בכל מקרה, צפוי להיות מעולה.

24-26/3, גלריה מאירהוף, דובנוב 8, תל אביב. כרטיסים כאן.

← 2 תגובותנושאים: טעימת וויסקי · ענייני וויסקי אחרים

לפעמים סיגר הוא לא רק סיגר

26 בינואר, 2015 מאת Islay · 8 תגובות

אקפוץ ישר לשורה התחתונה: סיגרים. מי היה מאמין. אני, שלא עישנתי סיגריה בחיי, לא התקרבתי לנרגילה, לא שאפתי עשן משום סוג חוץ מהפעם ההיא שישבתי קצת קרוב מדי למדורה בל״ג בעומר של כיתה ה׳. אני, שנמנעת מברים שמעשנים בהם, שעישון פאסיבי של סיגריות עושה לי כאב ראש. הפתעתי אפילו את עצמי, בחיי.

זה התחיל במסיבה של העבודה. המסיבות בעבודה שלי ידועות לשמצה, מהסוג הטוב. רגע אחרי שהמנכ״ל עבר עם מגש שוטים של וודקה וליטרלי שפך לנו לגרון, חבר יקר שלף סיגר. אמרתי, די, הגיע הזמן. במבט מהצד זה היה די מצחיק. בגיל 36 צריך היה ללמד אותי איך בכלל שואפים ממקל מעושן. למען הדרמה הייתי רוצה לספר שהיה קשה ומחניק ונורא, אבל האמת היא שחיבבתי את זה מהרגע הראשון. זה היה Bolívar כלשהו, וגם זה פרט שדליתי רק אחר כך. שלוש מסקנות היו לי מהנסיון הזה: אחד, שאני נהנית הרבה הרבה יותר מהעשן שבצד שלי של הסיגר מאשר מהעשן שיוצא מהצד השני. שתיים, שאחרי שנים עם וויסקי, אני יודעת אינסטינקטיבית מה לחפש בסיגר. עולם אחר של טעמים, אבל הרעיון אותו רעיון.  שלוש, ש-Bolívar זה נחמד, אבל משהו חסר.

 

montecristo

 

שבועיים אחר כך, עם חבר אחר ב-Par Derriere בקינג ג׳ורג׳, הגיע הזמן לנסיון הבא. על Par Derriere אולי כדאי שארחיב בנפרד אחרי עוד נסיון, כי הפעם הזאת היתה ערבוב כאוטי משהו של אדיבות וחביבות עצומות עם חוסר מקצועיות מבאס. מתפריט הסיגרים הקטן ניסו להמליץ לי בהתחלה על Romeo y Julieta כלשהו, אבל אני נתפסתי על Montecristo Petit Edmundo. קוצץ סיגרים לא היה וגם לא מצית מתאים או אפילו גפרורים נורמליים, אז זרמנו על קטע פרטיזני, קצצנו בסכין והדלקנו במצית רגיל מהשולחן ליד. שתי שאיפות, ואני חושבת שבדיוק כאן התאהבתי.

כל מה שרק נרמז קלות ב-Bolívar פתאום הופיע כאן בשיא הכוח. ניחוח עמוק ועשן מבושם, הדרים ועץ ועור ומתיקות אחרת שעוד לא למדתי לתת לה שם. ופתאום מצאתי את עצמי מחפשת וטועמת ומנסה להבין וללמוד את קשת הטעמים האדירה הזאת שנפתחה לי פתאום, וכל העולם החדש והמוזר הזה של מה זה בדיוק סיגר וממה הוא עשוי ואיך זה משפיע על הטעם ומאיפה הוא מגיע ואיזה סוגים יש ומה ההבדלים ואיך כל הפלא הזה קורה. ואיך מעשנים בכלל ואיך קוצצים ומה מקובל וכל המיומנויות החדשות האלה שעוד אין לי. וזה הרגיש פתאום כמו פעם מזמן כשרק התחלתי עם וויסקי ולא היה גבול לתדהמה ולסקרנות ולהיקסמות, והתרגשתי.

הזמנתי בנדיקטין בשביל המונטקריסטו, זה הרגיש כמו הדבר המתאים. האופן שבו דרינק מעצים סיגר זה משהו שלא הכרתי קודם. שמעתי הרבה ממעשני סיגריות ש׳איך אפשר וויסקי בלי סיגריה׳, אבל נראה לי שהם מבלבלים בכיוונים. זה לא הדרינק שחסר לו העשן, זה העשן שמועיל לו הדרינק.

ועולם חדש נפתח.

← 8 תגובותנושאים: לשתות בתל אביב · סיגרים

וודקה ת'יאו ופנטזיית העוגה

27 בדצמבר, 2014 מאת Islay · 2 תגובות

מזמן הפסקתי להתייחס לאלכוהול בכובד ראש. פיוריסטית וויסקי הפסקתי להיות לפני שנים, כשחזרתי מההתלמדות במזקקה בסקוטלנד – כשנמצאים קרוב לביזנס, כשרואים שמזקקה קסומה היא בסופו של דבר בסך הכל מפעל ייצור, כשרואים את האריזות והתוויות זרוקים בערימות על הרצפה, מאבדים את התמימות וזה בהחלט לטובה. אלכוהול הוא, בסופו של דבר, הנאה קולינרית או סתם כיף, ובשנים האחרונות נכנסו אצלי לקטגוריה הקולינרית הרבה ג'ין, טקילה, קוקטיילים, תזקיקי ענבים ויין, ולקטגוריית הכיף נכנסו, ובכן, כל אלה וגם השאר. ג'ין וטוניק בפסאז', מאגנרס סיידר במנזר, דוליז מהדיוטי פרי, קמפרי אצל סבתא, ולשאלת ה'צ'ייסר עלי, מה תרצי' אני עונה ב-90% מהמקרים 'וודקה'. לכל דבר יש את המקום והטיימינג שלו.

אבל גם בעולם המאוד לא פיוריסטי שלי יש דברים שלא יעברו. למשל, עם וודקה ואן גוך והנגזרות שלה אף פעם לא הסתדרתי. אני נתקלת בה בעיקר בחתונות ובמסיבות של העבודה, ואפילו שם כשצ'ייסר שלא חושבים עליו יותר מדי יכול לגמרי לעבוד, הסינתטיות, המתיקות המוגזמת ואיזה מין טעם לוואי מוזר הפכו אותה לאופציה לא סבירה. לכן הופתעתי מת'יאו, האחות הקטנה, הטיפה יותר זולה וההרבה יותר מקושקשת של ואן גוך, שנקלעתי לטעימה שלה לא מזמן. לא הכל פה עובד, מן הסתם, אבל החלק שכן – מפתיע.

theo_classic ת'יאו קלאסית – מחירי הוודקות הבסיסיות עלו להחריד מאז הרפורמה במס. ת'יאו מתומחרת איפשהו באמצע בין הפשוטות לפרימיום וונאבי, סביב ה-100 וקצת, אבל היא דומה מאוד לאבסולוט/סמירנוף/סטולי שמתומחרות נמוך ממנה. ומכיוון שזוברובקה מנצחת בקטגוריה הזאת מאז ומתמיד, ומכיוון שאפשר למצוא וודקות טובות מאוד בהפרש מחירים שהולך וקטן (סביב 80 ש"ח נוספים לוויברובה סינגל אסטייט או בלוודיר), אני לא מוצאת סיבה טובה לבחור דווקא בה.

theo_red_apple ת'יאו תפוח אדום – הפייבוריט שלי בסדרה הזאת. בניגוד למצופה, לא מתוק מדי, גם יחסית לליקרי תפוחים אחרים (כי ת'יאו היא לא באמת וודקה אלא ליקר לכל דבר, מכיוון שמוסיפים לה סוכר ותמציות טעם). זה לא דומה לתפוח אדום, אבל היי, זה כמו לצפות שלארטיק תפוח או למיץ תפוחים מקופסה יהיה טעם של תפוח. זה טעים, מתוק מאוד אבל לא מוגזם, ולגמרי עובד על תקן קינוח/שוט/מרכיב לקוקטייל.

theo_cake ת'יאו עוגה – אוף, ליקר עוגה זה רעיון אדיר. אין לתאר כמה בא לי שיהיה ליקר עוגה טוב שאפשר יהיה לחסל בבינג' מטורף ביחד עם, ובכן, עוגה. כשזה יקרה אני כנראה לא אצא מהבית יותר לעולם. בקיצור, איך התחשק לי שזה יהיה מוצלח. אבל זה לא.

theo_bubble_gum  ת'יאו מסטיק – אבל גם ליקר בזוקה זה רעיון אדיר. וזה דווקא אחד ממש כיפי. מתוק רצח, כן, אבל זה כל העניין בבזוקה, לא? בכלל, נדמה לי שכשהם לא מנסים שם בואן גוך/ת'יאו לחקות טעמים טבעיים אלא הולכים ישר להארדקור סינטתי, זה עובד.

theo_jabuticaba ת'יאו ג'בוטיקבה – הזכיר לי את כל מה שאני לא אוהבת בואן גוך.  כאמור, אני מעדיפה אותם כשהם לא מנסים לחקות טעמים טבעיים.

 

שורה תחתונה: ת'יאו תפוח אדום כיפי לאללה. אני חושבת שבקיץ הוא לגמרי יככב אצלי, קפוא עם סודה. בכלל, תפוחים תופסים מקום מכובד אצלי בזמן האחרון. פותחת קלבדוס חדש, אולי יהיו לי כמה מלים עליו בקרוב.

 

← 2 תגובותנושאים: ענייני אלכוהול אחרים