Whiskology - ויסקי בלוג

לפני שבועיים בערך נקלעתי לחנות "מבחר המשקאות" באבן גבירול פינת ארלוזרוב, והעפתי מבט על המחירים מסביב. בזמן שרוב המחירים היו ממוצעים יחסית לחנויות מהסוג הזה (פה ושם זול יותר בכמה שקלים, פה ושם יקר יותר), תפס לי את העין Bowmore Legend, סינגל מאלט מ-Islay שנמכר ב-220 ש"ח – מחיר יחסית מצחיק לסינגל מאלט בארץ. המוכר אמר שזה עניין של מלאי אבל לא הרחיב, ואני יצאתי משם קצת תמהה על העניין. בעצמי לא קניתי, כי החרם החינני שלי על Bowmore עדיין בתוקף, מאז שהם הצליחו להרגיז אותי לאללה בביקור במזקקה. Bowmore היא במובן מסוים המזקקה הכי ספייסיידית (=מסחרית וה-Whisky Trail נשפך לה מכל החורים) ב-Islay – כולה ממלכתיות נפוחה, איזורי תצוגה מוארים בתאורה רומנטית, ציוני דרך לא מעניינים כמו החבית שהנסיך צ'ארלס בעצמו הפריח עננה קלה בכייון הכללי שלה ושאר עניינים מעצבנים. בחודש נובמבר לא היו יותר מדי דורשים לסיור במזקקה ואני קבלתי סיור פרטי.

בכל מזקקה שבקרתי בה צילמתי כל אחד מהשלבים בייצור, מה שהסתבר אחר כך כמענין מאוד להשוואה. סוגי מכונות גריסה, גבהי דודי זיקוק, מיכלים מעץ או ממתכת וכו'. לקראת סוף הסיור בבאומור הגענו ל-warehouse, כאילו warehouse כי למעשה בבאומור מיישנים בקושי אחוז קטנטן מהחביות במקום. ה-warehouse של באומור הוא תמצית המקום – חלון עץ יפהפה עם זכוכית אטומה ומאחוריה תצוגה מטופשת של 9 חביות בגדלים שונים, במראה "אותנטי". ממש ליד עמדו זוג דלתות חצי פתוחות שהובילו למשהו שקרוב, אבל לא בדיוק, ל-warehouse אמיתי.

שאלתי בנימוס את הבחורה שהדריכה את הסיור הבלעדי שלי אם אני יכולה לשרבב את המצלמה שלי מבעד לדלתות החצי פתוחות ולצלם את החביות המתיישנות. השאלה שלי נתקלה בחוסר הבנה טוטאלי. הרי זה ה-warehouse, אמרה המדריכה והצביעה לעבר תצוגת החביות המטופשת. זו התצוגה, אמרתי, ושאלתי שוב את רשותה לצלם מבעד לדלת הפתוחה את ה-warehouse, שלא לומר להציב את כף הרגל שלי 15 ס"מ מעבר לסף הדלת. בשילוב מרשים של תדהמה, רתיעה, מיאוס, חרדה וחוסר אונים אמרה המדריכה שהיא צריכה לקבל את אישור מנהל המזקקה. מכאן והלאה התגלגלה מסכת היסטרית ביותר של טלפונים, בקשות מיוחדות ונסיונות איתור של כל מיני אחראים כשאני בינתיים עומדת לתומי בחנות של המזקקה וזוכה למבטי שטנה מכל מיני אנשים לא ברורים. בסוף אמרתי יפה תודה ושלום והלכתי, כשאני מבטיחה לעצמי שאף שקל שלי לא ילך יותר לתחזוקת חביות התצוגה האלה.

אז נכון, יש משהו מאוד ישראלי בעצם הרצון לא להסתפק בעמידה מנומסת מאחורי חבלי ההפרדה תוך צפייה בתצוגה הרשמית והנאה המיועדת לתיירים שכמותי, אלא לצעוד לתוך "הדבר האמיתי", או לפחות לצלם אותו. למרות זאת, נדמה לי שהבקשה הבאמת עדינה ומנומסת שלי עמדה במבחן הסבירות, בייחוד אחרי שביקורים במזקקות אחרות הניבו חוויות גמישות במיוחד בלי שאפילו ביקשתי, משיחות עם עובדי הביקבוק בברוקלאדי באיזור שבכלל לא נכלל בזמנו בסיור, ועד הדרכה מרתקת מול תוכנת ניהול מזקקת לגבולין בחדר בקרה שבהחלט לא מיועד לתיירים, והכל מיוזמתם. ורק בבאומור שקועים בחלונות התצוגה שלהם, ועוד מוסיפים על זה גישה מחורבנת (וסליחה על הצרפתית).

אז באומור אני לא קונה. אבל אתם? אתם תהנו.

אז כמה ימים אחרי שראיתי את הפלא במבחר המשקאות, תומר דיווח שבדרך היין הוא נמכר ב-199 ש"ח, ושזה כנראה בגלל שהחברה הסקוטית שמייבאת אותו נתקעו עם סטוק והורידו מחירים. בינתיים מישהו סיפר שבמבחר המשקאות השוו את המחיר ל-190 וקצת, ובנורמה ג'ין הוא נמכר כוויסקי השבוע בהנחה. בקיצור, חוגגים עליו, ואתם מוזמנים גם. קחו בחשבון שזה ויסקי שנמכר בזול גם בחו"ל וזו מציאה רק יחסית למחירים בארץ, אבל אם מתחשק לכם דווקא עכשיו להתחדש באיזה סינגל מאלט ואף אחד לא עובר בדיוטי פרי בקרוב, זאת אופציה טובה.

נ.ב.
ואם תומר כבר מזכיר את זה, אז על הדרך כדאי גם לציין את המבצע של ברוקלאדי שהתחיל כבר בפסח והיה אמור להגמר בפסח, אבל משום מה ממשיך באופן חצי רשמי בסניפי טיב טעם – בסביבות 30-50% על כל הברוקלאדי, לרגל הכניסה שכנראה לא הצליחה של טיב טעם לעסקי יבוא הויסקי. וזה באמת שווה. (:

היום הסתיים Feis Ile, הפסטיבל השנתי באי Islay. כמו כל שנה, גם השנה הפסטיבל היה בליל תיירותי מאוד של ויסקי, מזקקות, מוזיקה מקומית ותחרויות ספורט קצת מוזרות. אני מניחה שזה יכול להיות נחמד אם נכנסים לאוירה, אבל אם כבר מבקרים במזקקה, נראה לי שאני מעדיפה ביקור יותר פרטי וטעימות נוסח Whisky Live מאשר את מצעד ילדי בית הספר של Islay ברחוב הראשי של באומור ונגני אקורדיאון וחמת חלילים בחצר של ברוקלאדי.

אז מה בכל זאת היה מעניין בפסטיבל השנה? ובכן, הכי מעניין השנה היה בכלל לעקוב אחריו בטוויטר. לא מעט עדכונים שוטפים מאנשים שנמצאים בפסטיבל, תמונות, וידאו וכו'. אחד האירועים שבלטו היה מכירה פומבית של הבקבוק הראשון מהחבית הראשונה של ויסקי ממזקקת קילכומן (Kilchoman) הטרייה יחסית. הויסקי בן 3, ממש שנייה אחרי שכבר מותר לקרוא לו Scotch לפי החוק, ועם כל הכבוד לו ולראשוניות שלו, לא הייתי מעריכה את תוצאות המכירה ביותר מכמה מאות פאונדים, גג 1000 פאונד, וגם זה אחרי שמנצלים עד הסוף את הבאזז וסומכים על איזה יפני חסר מעצורים שיסתנן למכירה.

בטוויטר התחילו לרוץ קצת הימורים על המחיר הסופי, וכששמעתי שהבקבוק נמכר בסוף ב-5400 פאונד שברתי קצת את הראש איך זה יכול להיות. קצת אחר כך שמעתי שהכסף הולך לצדקה, ושהזוכה הוא לגמרי במקרה בעל המניות העיקרי במזקקה. נו, עכשיו הכל ברור (וכמה מעייפת כל הפעילות השיווקית הזאת). אבל כאמור, ככל שהמכירה עצמה לא היתה מעניינת במיוחד, היה מעניין מאוד להריץ ניחושים בזמן אמת עם אנשים מכל העולם.

ועכשיו, תסתכלו רגע בוידאו הזה של המכירה הפומבית. מה הכי קופץ לעין (חוץ משוט ארוך מאחור של מנהל המזקקה מגרד בישבנו תוך כדי נאום)?

(טוב, בינתיים הוידאו שאני מנסה לשלב פה בעמוד עושה קצת בעיות, אז עד שאני אסדר את זה, קבלו לינק)

Kilchoman Auction.

אז מה הכי בולט? כל פעם שאני רואה את התמונות מהאירועים האלה, את הוידאו, אני נקרעת מצחוק ושוברת את הראש איפה נעלמה הפוזה. איזה פער עצום בין התדמית של ויסקי סינגל מאלט שאנחנו רגילים אליה בארץ, כולה עמוסה ביאיר לפידים שמטים הצידה את הראש המשוח בג'ל ואומרים "בשבילי רק לגבולין 16", לבין האנשים המבוגרים בחולצות המשובצות ומעילי גשם מניילון שמסתובבים בחצר של מזקקת קילכומן. בדמיון אני שותלת בחצר המזקקה את אחד היאיר לפידים בין הסוודרים הססגוניים ותסרוקות ה"הלוואה וחסכון" המתעופפות ברוח, ומחכה לראות מה יקרה. אין, אי אפשר לשמור על הפאסון בסביבה כזאת. בא לי איזה ניעור כזה בברים התל אביביים.וחוץ מזה, האיש הזה מ-McTear's שמנהל את המכירה – כנראה לזה מתכוונים כשאומרים על מישהו שהוא יכול לשיר את ספר הטלפונים. הוא מגיש סדרה חשבונית באקספרסיביות של המלט. מתי המכירה הבאה של Claret? (:

והנה סיכום כמעט-זמן-אמת של עדכונים מ-Feis Ile 2009.

לפני שנתיים הכריזו במזקקת Bruichladdich על ויסקי חדש שזוקק ארבע פעמים והגיע לחוזק של 88%-92% אלכוהול כנקודת מוצא ליישון. זו היתה הפעם הראשונה מזה מאות שנים, לפי Bruichladdich, שזיקקו בסקוטלנד ויסקי בזיקוק מרובע. מיד אחרי הזיקוק הציעו שם אפשרות לרכישת ארגז מהזיקוק הראשון ב-300 פאונד (כלומר בקבוק ב-50), ואני ניצלתי את ההזדמנות להציב אתגר ולנסות לנתח את כדאיות ההשקעה בארגז מהויסקי העתידי הזה למטרות אספנות. לא הרבה פרטים היו ידועים אז. המסקנה שלי אז הייתה שגם אם לא תהיה הצלחה גדולה, לא תהיה בעיה להיפטר מהבקבוקים לפחות במחיר עלות (כמובן לא בהכרח כולל עלות אכסון, הובלה ומשלוח לישראל, שעשויה להקפיץ את מחיר העלות לישראלים) וסביר שלמעלה מזה. אבל כסף גדול? לא האמנתי. המלצתי לוותר על ארגז ולהסתפק בשני בקבוקים – אחד לשמירה ומכירה ברווח סביר, והשני לשתייה.

והנה גיליתי, להפתעתי, שהויסקי שחזו לו יישון פוטנציאלי של 70 שנה בגלל החוזק, וכרגע עוד לא עומד בסטנדרטים מינימליים להיקרא סינגל מאלט (למען האמת, בשלב הזה הוא אפילו לא עומד בסטנדרטים של להיקרא scotch) , יצא למכירה כבר לפני כמה חודשים, בגיל שנתיים, במחיר של כ-37 פאונד לבקבוק. בקיצור, יש לי הזדמנות יוצאת דופן להוסיף את הפרטים שלא היו ידועים, לבחון את ההנחות שלי ולראות אם המסקנה עומדת בעינה. בואו נראה איזה פרטים התגלו עם הביקבוק:

1. לא ידוע מתי יבוקבק הויסקי ובאיזה גיל: בזמנו נאמר שויסקי בחוזק כזה הוא בעל פוטנציאל יישון של 70 שנה, ונרמז שהמזקקה עשויה בהחלט לשמור את הויסקי המוצע למכירה עד גיל כזה, או לפחות גיל מתקדם מאוד. בסופו של דבר הוא בוקבק כעבור שנתיים, בגיל שנתיים.

2. לא ידוע מה יהיה חוזק הויסקי המבוקבק: יחד עם ההנחה/רמיזה שהויסקי יזדקן שנים במחסני המזקקה, נרמז שהויסקי יבוקבק בחוזק חבית, עד כדי כך שה-Scotch Whisky Association יצאו בקריאה שמדובר בחוסר אחריות למכור ויסקי בכזה חוזק. בסופו של דבר, הבקבוק לא נמכר בחוזק חבית אלא דולל ונמכר בחוזק 50%.

3. לא ידוע כיצד יראה הבקבוק: אמנם Bruichladdich ידועים בעיצובים שהם לפעמים יוצאי דופן, אבל בסופו של דבר מדובר במשהו יוצא דופן במיוחד – בקבוק ויסקי שנראה כמו בקבוק וודקה פרימיום. לא בדיוק מסתדר על מדפים של אספנים שאוהבים סטים ואחידות מסויימת, והשלמת סדרות היא לפעמים המניע שלהם להשקעת כסף רב בבקבוקים יקרים וקשים להשגה.

4. לא ידוע מה היקף ההוצאה המוגבלת ועד כמה היא מוגבלת: בוקבקו 6000 בקבוקים בסיבוב הזה, ואני מעריכה שמדובר בכחמישית מה-Batch, והשאר נשמר ליישון ארוך יותר. הוצאה מוגבלת, אבל לא משחקת במגרש ה"נדירים".

5. Theme אספנות: כאמור, צורת הבקבוק לא מתאימה לשום Theme קיים, לא של Bruichladdich ולא של מישהו אחר. גם בתחום הגיל, הבקבוק הזה כל כך חריג שהוא לא מתיישב בטבעיות בשום Theme. שוב נותרת שאלת העמימות, כאשר ייתכן שיהיה ערך אספני גדול יותר אם שארית ה-Batch תבוקבק באותו פורמט כמו הויסקי הנוכחי, אם כי כרגע אין שום הצהרת כוונות בנושא.

6. שיווק: הנחתי בעבר ש-Bruichladdich יעשו רעש גדול מסביב לויסקי כשהוא יצא, מה שיעלה את הביקוש. בפועל, לא היה יותר מדי רעש, מה שמובן כשמוציאים ויסקי בן שנתיים שבקושי אפשר לקרוא לו כבר סקוטש.

כרגע נראה שהמסקנה שלי מלפני שנתיים עומדת בעינה, ואפילו קיצונית יותר בהתחשב בהחלטות המפתיעות שהתקבלו במזקקה בנוגע לשיווק הביקבוק הנוכחי. מחכה בסקרנות לראות את הביקבוקים הבאים מה-Batch הזה.