את גלנפארקלאס 12 כבר היללתי מספיק, ותמיד אני שולחת אנשים לנורמה ג'ין בבטחון מלא שיהיה שם בקבוק, ולאחרונה גיליתי שכבר אין. על המדף נמצאים רק גלנפארקלאס 10, 17 ו-105. ובכלל ניסו שם לגרום לי להאמין שהזיתי את ה-12 ומעולם לא היה כזה. מזל שיש לי ראיות. נתתי הזדמנות לגלנפארקלאס 10 והוא כל כך עצבן אותי שהייתי חייבת לבדוק שוב גם את ה-105 ואת ה-17, ובקיצור, לא הספקתי למצמץ ויצאה מזה השוואת גלנפארקלאס זועמת. למה זועמת? כי עד שמצאתי וויסקי שממש מרגש אותי, זה ממש מעצבן אותי כששאר הביטויים של המותג כל כך רחוקים ממנו. זה כמו שילד עם פוטנציאל עצום ולא ממומש מעורר הרבה יותר אמוציות מילד עם יכולות ממוצעות. אתם יכולים, גלנפארקלאס, אז למה קיבלתם 40 בבוחן בתנ"ך??
גלנפארקלס 12 קפץ, כזכור, לראש רשימת הפייבוריטים שלי בזכות איזון עדין ומיוחד בין פירותיות למליחות לא נפוצה – לא מליחות ימית כמו שאנחנו רגילים לפעמים למצוא בוויסקי, אלא משהו שמזכיר מלח שולחני. המליחות הזאת מציעה את עצמה מאוד בעדינות איפשהו במהלך הלגימה והופכת על הראש את כל הציפיות מהדרינק הזה.
גלנפארקלאס 10, שהציעו לי כתחליף, תקף אותי עם שילוב מוזר של מתיקות מדוללת, מליחות ימית וריח של Draff, העיסה הזאת שנשארת בסוף התסיסה וטובה בעיקר בתור אוכל לפרות (וגם מריחה ככה). אחרי הרבה זמן בכוס מתחיל לבצבץ קצת פלפל ירוק, אבל זה שולי מדי ומאוחר מדי.
בפה, המליחות תוקפנית מאוד ישר מהרגע הראשון וכמעט לא מרגישים כלום חוץ ממנה. מה זה כמעט, בקושי מרגישים שיש שם וויסקי מתחת. אין כמעט תנועה בוויסקי הזה חוץ ממעבר בין מליחות ים למלח השולחני ההוא שהיה כל כך מפתיע ומעודן ב-12 שנה, וכאן הוא משתלט באגרסיביות ואין בו טיפת עניין. בכלל, הלשון כמעט לא משתתפת כאן, הכל בחך העליון. הוויסקי הזה די קצר, אבל המועקה המלוחה בחך ממשיכה להציק הרבה זמן, וגם איזה יובש כמו טאנין של יין צעיר. זה לא בדיוק פיניש להתגאות בו. הוויסקי הזה כל כך עיצבן אותי בפער העצום בינו לבין ה-12 שכל כך אהבתי, שפשוט הייתי חייבת לקחת גם את ה-105 ולראות מה העניינים פה, שלא לומר מה פשר הבזיון.
את גלנפארקלאס 105 ניסיתי כבר פעם, אבל לא התעמקתי. רק סימנתי לעצמי שהוא לא מוצלח כמו ה-12. בטעימה מחודשת, אחרי ה-10 מדובר בשיפור. גלנפארקלאס 105 מבוקבק ב-60% אלכוהול, וכמובן שהדבר הראשון שמכה באף זה האלכוהול. יש שם משהו פירותי שלא זכור לי מה-12 ואין לו רמז ב-10, אבל כן נמצא בגלפארקלאס 15. מזכיר קצת את הסירופ של ליצ'י משומר. וכמובן, לצד המתיקות החדשה נמצאת גם המליחות הצפויה. ככל שהגלנפארקלאס הזה מבלה יותר בכוס והאלכוהול מתאדה קצת, המליחות יותר בולטת, ולאט לאט מופיעה גם איזו לימוניות מרומזת והפירותיות יותר בולטת. בסוף החלטתי להוסיף מים ולפתוח את הוויסקי הזה עד הסוף, מה שהציף פתאום גם קצת ציפורן ולימונית.
גלנפארקלאס 17 קצת ניחם אותי, אבל ממש קצת. לגלנפארקלאס 17 יש ריח כמעט לעיס. דבשי מאוד, מרוכז ואפילו צמיגי, מוזר ככל שזה יהיה להרגיש מרקם בריח. פה ושם מבצבץ איזה רמז למנטה ונעלם, ואחרי כמה זמן המתיקות הופכת למשהו שמזכיר בננות מקורמלות. לקראת הסוף שוב פגשתי ציפורן כמו ב-105.
בפה, ה-17 די יבש, והאלכוהול מאוד מורגש למרות ה-43% הסטנדרטיים. ישר אח"כ מקבלים את המליחות המשמחת הזאת שכל כך חיכיתי לה, שמתפשטת בכל חלל הפה. היא מאוזנת יחסית ולא תוקפנית, מחזיקה מעמד זמן בינוני אבל חסרה לגמרי את משחקי ההלוך ושוב העדינים של הגלנפארקלאס 12. אם זה היה וויסקי בן 12 זה היה נחמד מאוד ודי מספק, אבל אז אני שוב מתחילה להתעצבן: חמש שנים נוספות, מחיר כפול, והוויסקי בשורה התחתונה פחות מוצלח. זה פשוט לא מספיק טוב בשביל 17 שנה, ובטח לא ביחס למה שאני כבר יודעת שהמזקקה הזאת יכולה לעשות.
בשורה התחתונה, אכזבה. איך מזקקה עם כל כך הרבה פוטנציאל מצליחה להוציא שורה של מוצרים פשוט מעליבים? יש מעט וויסקי שמרגש אותי בשנים האחרונות, וגלנפארקלאס 12 נמצא במקום גבוה ברשימה. בפעם האחרונה שטעמתי אותו הוא עוד היה עם התווית הישנה, המכוערת (נדמה לי שהם הספיקו להחליף פעמיים תוויות מאז, בטווח זמן מאוד קצר. גם החדשות מכוערות). אני מקווה ששינוי התדמית לא גרר גם שינוי של המוצר, אחרת אני פשוט אפשוט על המזקקה עם לום, אלה ורצח בעיניים. או סתם אתבאס לאללה. ואולי במחשבה שנייה צריך היה לקרוא לפוסט הזה בכלל "מלחמתי הגדולה בגלנפארקלאס" ולא "מלחמת הגלנפארקלאס הגדולה". (:
אם מישהו מגיח לחו"ל ונתקל ב-Glenfarclas 12 במחיר הגיוני של עד 50$, אני אשמח לקבל (ולשלם כמובן) ולוודא שלפחות ה-12 נשאר נפלא כמו שהיה, ותבוא ברכת הבלוג על ראשכם חובב הוויסקי (וכמובן טונות של קארמה טובה וגם כוס גלנפארקלאס 12).
8 תגובות עד כה ↓
1 גל // 22 פברואר, 2011 בשעה 17:39
הי נועה
קודם כל אחלה לראות פוסט שלך, שזה כבר ארוע של פעם בשנה.
בתור חובב גלנפרקלאסים (זוכרת אני זה שהביא את ה 105 שטעמת לראשונה שם אצל אדרעי) , אני חייב להודות שה 12 הוא מצוין, אבל לטעמי ה 15 (שלא הזכרת כאן, טעמת?) טוב ממנו הן באף והן בכל פרמטר.
לאחרונה יצא לי לקנות בקבוק של גרסת 30 השנה, שהיא נפלאה. וגם קניתי דוגמית של גרסת ה40 שנה (בקבוק שלם עולה בערך 500 דולר, והתקמצנתי).
גרסת ה-40 פשוט הכי טובה שטעמתי מעולם מהם, אבל זו לא חוכמה. במחיר הזה לא אמליץ עליה…
במקרה היום היא זכתה בתואר סינגל מאלט השנה של "מאלט אדבוקט" של ג'ו הנסל…
את מוזמנת אלי לטעום את ה 15 ואת ה30.
גל
[Reply]
מאת Islay בתאריך פברואר 22nd, 2011 17:49:
זוכרת, בטח שזוכרת. (:
את ה-15 טעמתי מזמן ויש לי רשמי טעימה קצת עמומים ולא ברורים שלו (אם כי רחוקים מלהעדיף אותו על ה-12) ובאמת התלבטתי אם להכניס אותם. בסוף החלטתי להיצמד לרשמים עדכניים. אני מקבלת בשמחה את ההזמנה ל-15 ו-30, מקווה שיצא לנו בקרוב.
מה חשבת על ה-10 וה-17? יצא לך לנסות אותם? מעניין אותי לשמוע עוד רשמים לגביהם.
[Reply]
2 גל // 22 פברואר, 2011 בשעה 18:24
הי,
לדעתי לא טעמתי את גרסת ה 10… את ה 17 כן, אבל אין לי רשמים כתובים כך שזכרוני הסנילי לא יועיל.
אנסה למצוא אותם ולטעום. יש לך?
[Reply]
מאת Islay בתאריך פברואר 23rd, 2011 11:35:
לא, אין לי לצערי (או בעצם, לאור הפוסט, לשמחתי). אני שותה אותם בנורמה ג'ין. ולכן אני אשמח אם מישהו יביא לי גלנפארקלאס 12 בגיחה קרובה לחו"ל…
[Reply]
3 ינשוף // 28 פברואר, 2011 בשעה 3:00
ואני כבר חששתי שהדממה מצדך מעידה על נטישת הבלוג הזה לאנחות, שמח שהתבדיתי.
אבדוק לך את נושא ה-12 עם חברה שגרה באנגליה, אם היא מגיעה בקרוב לארץ.
[Reply]
4 החברה מאנגליה (של ינשוף) // 2 מרץ, 2011 בשעה 0:00
הי,
בחודשים הקרובים לא מסתמנת הגחה לארץ. כאשר תהיה כזאת אני אשאל מה העניינים עם הוויסקי.
סחה על הבלוג ועל כל הביקורות… ממש כיף לקרוא!
יום טוב,
[Reply]
מאת Islay בתאריך מרץ 6th, 2011 17:11:
תודה רבה, זה יהיה נפלא!
[Reply]
5 גלנפרקלס – טעימה מחודשת // 29 דצמבר, 2013 בשעה 21:00
[…] ג'ין לפני כמה שנים ושלל האמוציות שהתעוררו שם ("אתם יכולים, גלנפארקלאס, אז למה קיבלתם 40 בבוחן בתנ"ך??" כן, הדימויים שלי הלכו למקומות מעניינים לפני שלוש […]
השארת תגובה