בחמש ומשהו בבוקר התעוררתי הפוכה על הספה בסלון. זה קורה לי לפעמים אחרי פחות מדי שינה ויותר מדי אלכוהול, כשאני חוזרת מאוחר ונדמה לי משום מה שרבע שעה של טלויזיה לילית גרועה זה רעיון טוב. בסוף אני מוצאת את עצמי מתעוררת לפנות בוקר מהאור הראשון בחלון, עדיין עם הנעליים, הצוואר תפוס, הזרוע רדומה, החתול על הגב וריח גועלי במיוחד של סיגריות בשיער ובבגדים שעושה בחילה קשה כשהאף פוגש אותו דבר ראשון בבוקר. הבוקר הצוואר היה תפוס, אבל האף חיפש, חיפש ולא מצא. תוך כדי זחילה לחדר השינה נזכרתי בפלא אחרית הימים מאתמול: בר מלא, אפל, שותה, רועש, מתנודד, ואף לא סיגריה אחת. בחיי. וזה היה כל כך טבעי, כאילו זה היה ככה מאז ומעולם.
בראון. זה לא נראה ככה בלילה.
הגענו מוקדם יחסית לבראון. בכל זאת, יום שישי הוא יום שעדיף לא לצאת בו מהבית, אבל כשחיפאים מגיחים במפתיע לתל אביב, התל אביביות (עלק) מחייבת. כשהייתי שם בעבר ישבתי בשולחן ולא על הבר, והשירות שקבלתי בזמנו היה נחמד אבל לא מקצועי במיוחד בענייני אלכוהול. הפעם ישבנו על הבר, ודבר ראשון הגישו לנו שלט קטן ונאה שמסביר שהחל מתאריך כך וכך, העישון במקום אסור, כל מי שיעשן יתבקש לעזוב את המקום והם מתנצלים על אי הנוחות. פשוט ואלגנטי. צמרמורות קטנות של התרגשות עברו לי בגב, נשבעת לכם.
כבר לא מעט זמן שלא בא לי וויסקי מעושן ולא פינישים. רוצה וויסקי מורכב וארוך אבל בלי קשקושים וקישוטים. אני בטוחה שיש לא מעט כאלו אבל זה לא קל למצוא, במיוחד בהיצע הלא מאוד רחב שיש בארץ. כשיש לי חשק להתחיל להתאמץ בעניין וכשאני נמצאת בבר שעושה רושם שיכול להציע לי משהו מענין, אני מציבה את האתגר הזה לברמן. בשבוע שעבר קבלתי Glenfarclas 12 שהיה קליעה בול, והפעם קבלתי Strathisla 12 שלא טעמתי מזמן. ב-Strathisla 12 אין יותר מדי ענין, טוויסט או הפתעה, ויש קצת נימות שרי ופיניש ארוך שהולך ונעשה מעושן בקצוות ולכן הוא לא קליעה בול. למרות זאת, נראה לי שהוא בהחלט היה הבחירה הכי קרובה מתוך המבחר בבראון ועל כן הערכתי נתונה לברמן בכל מקרה.
השירות על הבר של בראון פשוט מעולה. קשוב, נעים, אדיב ומקצועי. הברמנים קולטים כל הזמן את התנועה מסביב לבר. איפה מישהו מנסה ליצור איתם קשר עין, איפה מישהו צריך משהו. מזמן לא הרגשתי כל כך טוב על בר. סביב 23:30 נהיה יותר חשוך, הווליום של המוזיקה עולה והאוכלוסיה מסביב מאבדת איזה עשר שנים מהגיל הקולקטיבי. נראה לי שמטח הצעירים (מאוד) שנחת פתאום על המקום קשור ליום שישי. הברמנים אומרים שזה לא אופייני לאמצע השבוע ונראה לי שהם צודקים. שאלתי ואמרו לי שאף אחד לא עזב כששמע שאי אפשר לעשן. בערך חמישה אנשים הגיחו מדי פעם החוצה לסיגריה. צריך לחכות ולראות איך זה יעבוד. אחרי שראיתי איך זה נראה, נדמה לי שכולם יתרגלו לזה יותר מהר ממה שהם חושבים ועוד כמה שנים לא נבין איך יכול להיות אחרת (כמו שעישון בקולנוע נראה לנו היום לא סביר).
הזמנתי מרטיני ברונקס שהסתבר כמשהו שנראה סולידי אבל פועל כמו פטיש אוויר. סטולי מנדרין, מרטיני ביאנקו ומרטיני דריי, מיץ ליים ומיץ תפוזים. שיפצתי את הקוקטייל בעזרת הברמן לכיוון הטעם שלי עם הקטנה של כמות הליים, הגדלה של כמות הוודקה והמרטיני ותוספת סודה. טעים להפליא, מריר במידה ומשפיע יפה באופן לגמרי בלתי צפוי.
גמרתי את הערב הזה, קצת מתנודדת, עם טעימה קטנה של מרטיני ביטר (כמו קמפרי, רק יותר מתוק ויותר סירופי במרקם), מנה גדולה של צינזאנו אורנג' עם טוניק (שילוב נחמד לאללה, נדמה לי שטיפה אנגוסטורה היתה יכולה להועיל לו) ושני צ'ייסרים של ג'יימסון. בדרך הביתה, תוך דילוג אמנותי מעל שלולית (כן, הגיע החורף! טוב, כמעט) הצלחתי להעיף חצי מצרור המפתחות שלי בבודדים לתוך שלולית בוץ מתחת לאוטו חונה וזחלתי קצת בבוץ כדי למצוא אותם. לא מצאתי, גם לא היום בצהרים אחרי שהשלוליות התייבשו והמכוניות התחלפו. טוב, זה כנראה המחיר שמשלמות בחורות שמדלגות בשלוליות באמצע הלילה עם המפתחות ביד.
בבראון עוד יראו אותי הרבה, ואני מחכה בהתרגשות אמיתית להיתקל בעוד מקומות שהחליטו בשבוע האחרון ללכת על אי-עישון. סוף סוף זו תהיה גם העיר שלי.
27 תגובות עד כה ↓
1 יוחאי // 10 נובמבר, 2007 בשעה 19:03
בר בלי אנשים שמעשנים בארץ שלנו נראה לי מאוד משונה.
יש לי רגשות מעורבים לגבי ה"מהפכה", זאת למרות שנאי לא מעשן.
והבראון תמיד היה חביב עליי. בשבוע שעבר הייתי שם, אבל היה מפוצץ. עברתי לשכנים, בטי פורד, ושם היה ממש גרוע.
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 0:06:
בהתחלה זו באמת הרגשה קצת מוזרה, אבל מפתיע כמה מהר זה נהיה טבעי לגמרי. כשהיית בשבוע שעבר כבר היה נטול סיגרות? בעצם, אם היה נטול סיגריות בטח כבר היית מספר…
[Reply]
2 העטלף המעופף // 10 נובמבר, 2007 בשעה 19:40
בר בלי עישון זה סוג של חלום שמגשם, עכשיו רק צריך להמציא בר שאפשר לדבר בו עם אנשים בלי לצרוח להם לתוך האוזן והחיים שלי יהיו מושלמים (טוב נו, צריך גם למצוא חברים שמוכנים לצאת לפאב יותר מפעם בחצי שנה, אבל זה כבר שולי…).
[Reply]
מאת עירא בתאריך נובמבר 10th, 2007 22:07:
בבלוגים הויתיקים הייתי עונה על זה "+1" יענו גמני. נפטרנו מהעשן עכשיו נראה מתי אחד הפאבים יתן לנו גם שקט לדבר בו.
אני אישית לא הכרתי עדיין את הבראון, ועד שאיילה שלנו לא מתארת לי קוקטייל זה לא עושה לי חשק. אז מתי את לוקחת אותי לבראון? יום רביעי בערב זה טוב?
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 0:08:
אל תדאג, אני אסחוב לשם את כולכם.
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 0:07:
לא הרגשתי שאני צורחת בבראון, גם כשהגבירו את המוזיקה. אבל אי אפשר לדבר בקול רגיל ממרחק מטר, נגיד, וזה בסדר גמור. בלי לשבת קרוב על הבר באמת מאבדים קצת את הקטע.
[Reply]
מאת העטלף המעופף בתאריך נובמבר 11th, 2007 0:12:
טוב, הבראון היחיד שיצא לי לשבת בו זה הבראון שבחיפה (שהוא חביב, אבל לא יותר מזה).
[Reply]
3 drinking // 11 נובמבר, 2007 בשעה 1:02
אני רוצה קרדיט על הסודה
(ועל הצ’ייסר השני :P)
אבל היי… אנחנו יודעים לשתות, מדדנו 0% אלכוהול בדם!
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 23:14:
צודק, קבל קרדיט כפול. והקטע עם הקשיות והמכונה באמת קורע.
[Reply]
4 Highlander // 11 נובמבר, 2007 בשעה 7:43
פאב לי עישון, זה נראה מוזר אבל זה תופס מאוד בקלות.
ביום חמישי ישבתי לי בפאב הבית עם חבר אירי, שסיפר שגם באירלנד אסור לעשן בבארים. בהתחלה החוק הזה נתקל בהתנגדות וכל מיני נסיונות לעקוף אותו.
פאבים הגדירו את עצמם כמועדונים כדי להתחמק מהצורך לממש אותו. פאבים שפתחו קיר שלם כדי שיוכלו להיות מוגדרים כמקום פתוח. (אנחנו בחוץ אז מותר לעשן). היום הוא אומר זה ברור לכולם.
בפאבים לא מעשנים.
ואם אירלנד יכולה – אז אנחנו בטח יכולים…
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 23:15:
אחרי שחוויתי את זה, אין לי ספק בכלל שזה יתפוס. אחרי כמה דקות זה נראה כל כך טבעי שקשה להיזכר איך היה קודם.
[Reply]
5 גיא // 11 נובמבר, 2007 בשעה 9:40
אני דווקא שמח שפאבים מתחילים לגלות את עניין ה"בלי עישון". אני מקווה שהמגמה הזאת תימשך, וזאת על אף העובדה שאני מעשן. ראיתי איך העניין הזה יכול לעבוד גם בסקוטלנד וגם בסינגפור, ואני לא רואה סיבה שזה לא יעבוד בארץ. הבעיה היא כמובן, שכמו שעירא אמר: "עכשיו שקיבלנו את מה שאנחנו רוצים, בוא נלחם גם על ההוליום של המוסיקה". אני חושב שזו טעות. פאבים הם מקום רועש, הם ממלאים פונקציה מסוימת, ולשנות את המינימום הזה, זה בעצם לקחת את כל ההוויה של הפאב.
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 11th, 2007 23:17:
מסכימה איתך שיש מקום למוזיקה חזקה. אולי פשוט צריך לפתוח מועדוני וויסקי או מועדוני אלכוהול פרימיום, כאלה שיושבים בהם בנחת וטועמים ומדברים (אבל אז ישר יבואו אלה עם הסיגרים וירצו גם, ושוב נחזור להתחלה… )
[Reply]
6 ללא שם // 12 נובמבר, 2007 בשעה 0:23
אם וויסקי מעושן: חבל שאין talisker 18 בברים בארץ. רק בן 10…
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 12th, 2007 13:16:
אולי לא נפוץ, אבל לא בטוחה שאין. בשנה-שנתיים האחרונות אני רואה יותר ויותר ברים עם מבחר מכובד ולפעמים ממש לא מובן מאליו של וויסקי. שווה לבדוק בנורמה ג’ין, למשל.
[Reply]
7 אודיסאוס // 12 נובמבר, 2007 בשעה 11:22
בקולנוע – בזמנו – היה תירוץ שיש הרבה צלולואיד שהוא חומר דליק.
נראה לי שעירבוב וודקה עם ויסקי יותר מסוכן מעישון פסיבי
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 12th, 2007 13:20:
הכל עניין של כמויות, אתה יודע… ערבוב של וויסקי ווודקה לא עושה כלום. סתם לא סביר שיתחשק לי גם וויסקי וגם וודקה אחד אחרי השני, הם מתאימים למצבי רוח שונים לגמרי.
ולגבי הבריאות ועישון פאסיבי, אני לא ממש חושבת על סרטן וכאלה אלא סובלת נורא בזמן אמת מעיניים צורבות ודומעות, גרון צורב ואפילו גירוי בעור, וזה מלווה אותי לפחות 24 שעות אחרי שנכחתי במקום מלא עשן. וגם הריח מגעיל. באסה, לא?
[Reply]
מאת אודיסאוס בתאריך נובמבר 12th, 2007 13:26:
אני מניח שאלה שאוהבים את האלכוהול שלהם עם קצת טבק יאלצו לחשוב על פיתרון אחר
[Reply]
8 עמית // 12 נובמבר, 2007 בשעה 12:20
בלי להיות בבראון עדיין (אני מהפריפריה השבעה – ובר שכונתי מאבד את השכונתיות כשאתה מרמה"ש והוא בת"א) אני מברך על השינוי. חצי מהכיף של לשבת בבר הולך לאיבוד כשאני חושב אח"כ שאני אצטרך לשלוח את כל הבגדים לכביסה, שלא לדבר על הריח בשיער, שלא לדבר על הריח בשיער של החצי הטוב שלי (שיש לה שיער ארוך, שאי אפשר לכבס). בקיצור – יבורך חוק העישון."
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 12th, 2007 13:21:
אין מה להגיד, זו חווייה אחרת לגמרי. אכן יבורך.
[Reply]
9 דניאל // 29 נובמבר, 2007 בשעה 15:43
בנושא דומה אבל אחר,
)
לפני שטסתי לתאילנד (עכשיו חזרתי בדיוק) הייתי באזור לילינבלום שבמפתיע, בחלק מהמקומות הודיעו חגיגית ולא נתנו יותר להכנס, החל מהשעה 1 בלילה – כי צריך לסגור או שהעירייה נותנת קנס ?!?!??
מישהו שמע, יודע, ראה, עד, מבין על מה מדובר לכל הרוחות ? (לרוב אני לא יוצא לאזור הנ"ל, לא במרחק הליכה
או שאולי סתם הזיתי…"
[Reply]
מאת Islay בתאריך נובמבר 29th, 2007 16:15:
אכן, תקנות של העיריה, שכונת מגורים, פקחים שנטפלים וכו’ וכו’. לפני כמה חודשים ישבתי במישמיש, וב-1:00 הם הדליקו את האורות וסגרו את המוזיקה. שאלנו מה קרה וסיפרו לנו את סיפור הפקחים. הם אמרו לנו שלא ממש סוגרים אלא רק "מתכוננים", ואחרי חצי שעה בערך, כשהפקח לא הגיע, החזירו את המוזיקה והכל. מבאס.
[Reply]
10 סאונד // 19 דצמבר, 2007 בשעה 0:41
אומנם זאת לא פעם ראשונה שאני קורא את הפוסט הזה, אבל עכשיו נזכרתי שגם את המאלט הזה שתיתי! *מוסיף לרשימה*
הוא מאוד מזכיר את שיבס – אולי כי הוא חלק מרכזי בבלנד שלהם לריגל ורויאל סאלוט מסתבר
אני אהבתי אותו סך הכל – הוא סטנדרטי וטוב כשלא יודעים מה רוצים בדיוק…
[Reply]
11 יוסי // 9 אוגוסט, 2008 בשעה 16:58
והנה המקום נסגר… השותפים האשימו בעיקר את חוק העישון, כי הקהל היה בעיקרו של מעשנים כבדים, ושבעצם הם נענשו כי הם מהבודדים שהקפידו על החוק.
לא בטוח שזו הסיבה האמיתית (בכל זאת, נחלת בנימין זה לא מה שהיה פעם), אבל זה מעין "סוף דבר" לפוסט הזה…
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוגוסט 9th, 2008 19:02:
אכן נסגר, וחבל. לא נראה לי שזו היתה הסיבה – זה לא שערב לפני חוק העישון המקום היה מלא כל יום בעשרות אנשים שלא היה להם איפה לשבת, ויום אחרי חוק העישון ישבו שני אומללים ואפשר היה לשמוע את ההד. לדעתי הסיבה היא גם לא רחוב נחלת בנימין, אלא איזו עייפות שם שהתבטאה בכל מיני דברים. חבל, אבל קורה.
ולמרות שברוב המקומות שקצת הפסיקו לעשן חזרו לעשן במרץ, אני בכל זאת מרגישה הבדל משמעותי ביחס של מעשנים ואפילו בתדירות העישון – איכשהו פתאום הסתבר לאנשים שלא חייבים להדליק סיגריה בסיגריה כל הערב אלא אפשר פחות, ולפעמים יוצא לי לשבת במקומות שחזרו להתיר עישון ולראות סיגריה נדלקת לא יותר מפעם בשעתיים, ולפעמים אנשים יוצאים החוצה למרות שלא חייבים פשוט כי איכשהו פתאום הם יותר מודעים להשפעה שלהם על הסביבה. בקיצור, האטימות הנוחה קצת נלקחה מהם, וההשפעה מורגשת פה ושם.
בקיצור , יש תקווה. ובינתיים, כל מה שנשאר זה לעקוב אחרי ליבי ותומר למקומות הבאים, בתקווה שהם ימשיכו לעמוד מאחורי בר איפשהו.
[Reply]
מאת יוסי בתאריך אוגוסט 10th, 2008 0:04:
את ליבי ראיתי בפרידה קאלו. לא ממש בר, אבל גם לא ממש לא. לא יודע לגבי מבחר הוויסקי שלהם
יכול להיות שאת צודקת לגבי העייפות – אחד הבעלים הוא שכן שלי בדירה מלמעלה. הוא זוכר אותי מהתקופה שהייתי שורץ שם די הרבה, וכל פעם אנחנו מבטיחים לעצמנו שאני אקפוץ לגג לכוס קפה (זה לא קורה משום מה), אבל אפילו הוא לא אמר אף פעם "תקפוץ לבראון לבירה" – כאילו הוא ויתר בעצמו כבר לפני כמה חודשים…
[Reply]
מאת עכברוש העיר בתאריך אוגוסט 10th, 2008 10:05:
יפה יפה לך בזוקה ג'ו, גנבת את המילים שלי.
לפי עיתון העיר בזמנו גם המינרווה נסגר בגלל חוק העישון ולא בגלל החובות…
נראה שכל אחד שיסגור משהו יאשים את חוק העישון
[Reply]
השארת תגובה