היום הסתיים Feis Ile, הפסטיבל השנתי באי Islay. כמו כל שנה, גם השנה הפסטיבל היה בליל תיירותי מאוד של ויסקי, מזקקות, מוזיקה מקומית ותחרויות ספורט קצת מוזרות. אני מניחה שזה יכול להיות נחמד אם נכנסים לאוירה, אבל אם כבר מבקרים במזקקה, נראה לי שאני מעדיפה ביקור יותר פרטי וטעימות נוסח Whisky Live מאשר את מצעד ילדי בית הספר של Islay ברחוב הראשי של באומור ונגני אקורדיאון וחמת חלילים בחצר של ברוקלאדי.
אז מה בכל זאת היה מעניין בפסטיבל השנה? ובכן, הכי מעניין השנה היה בכלל לעקוב אחריו בטוויטר. לא מעט עדכונים שוטפים מאנשים שנמצאים בפסטיבל, תמונות, וידאו וכו'. אחד האירועים שבלטו היה מכירה פומבית של הבקבוק הראשון מהחבית הראשונה של ויסקי ממזקקת קילכומן (Kilchoman) הטרייה יחסית. הויסקי בן 3, ממש שנייה אחרי שכבר מותר לקרוא לו Scotch לפי החוק, ועם כל הכבוד לו ולראשוניות שלו, לא הייתי מעריכה את תוצאות המכירה ביותר מכמה מאות פאונדים, גג 1000 פאונד, וגם זה אחרי שמנצלים עד הסוף את הבאזז וסומכים על איזה יפני חסר מעצורים שיסתנן למכירה.
בטוויטר התחילו לרוץ קצת הימורים על המחיר הסופי, וכששמעתי שהבקבוק נמכר בסוף ב-5400 פאונד שברתי קצת את הראש איך זה יכול להיות. קצת אחר כך שמעתי שהכסף הולך לצדקה, ושהזוכה הוא לגמרי במקרה בעל המניות העיקרי במזקקה. נו, עכשיו הכל ברור (וכמה מעייפת כל הפעילות השיווקית הזאת). אבל כאמור, ככל שהמכירה עצמה לא היתה מעניינת במיוחד, היה מעניין מאוד להריץ ניחושים בזמן אמת עם אנשים מכל העולם.
ועכשיו, תסתכלו רגע בוידאו הזה של המכירה הפומבית. מה הכי קופץ לעין (חוץ משוט ארוך מאחור של מנהל המזקקה מגרד בישבנו תוך כדי נאום)?
(טוב, בינתיים הוידאו שאני מנסה לשלב פה בעמוד עושה קצת בעיות, אז עד שאני אסדר את זה, קבלו לינק)
אז מה הכי בולט? כל פעם שאני רואה את התמונות מהאירועים האלה, את הוידאו, אני נקרעת מצחוק ושוברת את הראש איפה נעלמה הפוזה. איזה פער עצום בין התדמית של ויסקי סינגל מאלט שאנחנו רגילים אליה בארץ, כולה עמוסה ביאיר לפידים שמטים הצידה את הראש המשוח בג'ל ואומרים "בשבילי רק לגבולין 16", לבין האנשים המבוגרים בחולצות המשובצות ומעילי גשם מניילון שמסתובבים בחצר של מזקקת קילכומן. בדמיון אני שותלת בחצר המזקקה את אחד היאיר לפידים בין הסוודרים הססגוניים ותסרוקות ה"הלוואה וחסכון" המתעופפות ברוח, ומחכה לראות מה יקרה. אין, אי אפשר לשמור על הפאסון בסביבה כזאת. בא לי איזה ניעור כזה בברים התל אביביים.וחוץ מזה, האיש הזה מ-McTear's שמנהל את המכירה – כנראה לזה מתכוונים כשאומרים על מישהו שהוא יכול לשיר את ספר הטלפונים. הוא מגיש סדרה חשבונית באקספרסיביות של המלט. מתי המכירה הבאה של Claret? (:
והנה סיכום כמעט-זמן-אמת של עדכונים מ-Feis Ile 2009.
6 תגובות עד כה ↓
1 רותם // 31 מאי, 2009 בשעה 7:36
קראתי ונהנתי.
בהחלט מוסיף הת הבלוג שלך לרשימת הקריא שלי.
הוידאו משעשע.
תודה, רותם
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 1st, 2009 18:07:
תודה לך.
[Reply]
2 ליאור שיאון // 1 יוני, 2009 בשעה 11:22
שמתי לב לשני דברים מעניינים בוידיאו..
א. רוב האנשים לא שותים שם וויסקי.
ב. המוזיקה ברקע היא סקוטית אבל הנגנים בכלל לא
בקשר לפוזה, גם אני שמתי לב וכתבתי על זה אותו דבר. זה ההבדל בין וויסקי כאורח חיים וויסקי כפוזה. מהלעשות, בארץ זה פוזה.
ושום מילה על הלגוולין, כן?
דרך אגב, לא אמרת איך עקבת בטוויטר על הפסטיבל..
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 6th, 2009 22:25:
אוי, איפה נעלמה התגובה שהשארתי פה כבר לפני כמה ימים? אוף.
לגבי טוויטר, אני עוקבת אחרי כמה וכמה חובבי ויסקי, בלוגרי ויסקי וגם כמה אנשים מהמזקקות (אפילו גרמתי למנהל מזקקת לפרוייג ללמוד להשתמש בטוויטפיק ועכשיו הוא מעלה כל הזמן תמונות מהיום-יום של המזקקה, שזה הכי כיף), וחלק מהם היו ב-Islay בזמן הפסטיבל ועדכנו בלי הפסקה. חווייה מעניינת.
[Reply]
3 גל גרנוב // 5 יוני, 2009 בשעה 14:09
הי,
גם אני השתדלתי לעקוב אחרי הפסטיבל ,חבל שלא חשבתי על הטוויטר כאופציה, מאחר ואני מחובר אליו כמעט רב היום.
יש שם באמת אווירה אחרת. ובאמת זה מה שקורה שויסקי זה אורח חיים, משהו שנולדים איתו והוא פשוט עובדה מוגמרת. פה זה חדש ולא בד.נ.א שלנו.
עשה לי חשק לטוס ולטייל שם. מתי, או מתי. אין איזה קבוצה שמתארגנת בקרוב?
גל
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 6th, 2009 22:27:
קבוצה? לא שאני יודעת, אבל אני מחליפה מיילים עם כמה וכמה אנשים שמתכננים לטוס מתישהו השנה לטיול מזקקות ורוצים קצת עזרה בתכנון – אם מתחשק להם הם יכולים להגיב כאן ואולי תצא מזה משלחת…
[Reply]
השארת תגובה