בזמן האחרון כולם מדברים על Smokehead, ואני חייבת להודות שבמידה מסויימת, הבאזז הזה עצבן אותי יותר מאשר משך אותי לנסות את הויסקי החדש. אחד הדברים העיקריים שחזרתי איתם מהנסיעה לסקוטלנד והעבודה במזקקה הוא התפכחות טיפה כואבת מהדימוי הרומנטי של המשקה הזה בעקבות חשיפה לכל מיני עניינים שיווקיים בתעשיה הזו, שבאים לידי ביטוי גם בשיווק של ויסקי כמו סמוקהד.
סמוקהד הוא סינגל מאלט שמגיע מ-Islay, אבל המקור עלום – לא ידוע מאיזו מזקקה בדיוק. מאז שהויסקי הזה יצא לשוק, איפשהו בתחילת 2006, האינטרנט שורץ ספקולציות לגבי מקור הויסקי. הרוב מהמרים על ארדבג צעיר, חלק נצמדים ללגבולין, אחרים בטוחים שזה Caol Ila ונשמעות גם השערות לגבי Bruichladdich מעושן (מענין שאף אחד לא מהמר על באומור 
). כאמור, במקום להתמסר למרתון ההימורים, בעיקר התבאסתי. שוב מנסים למכור לנו עוד איזה קומבינציית Islay כאילו סודית, כמו המון ויסקי משעמם ששווק בצורה הזאת קודם. לא הספיק לנו כל ה-Vatted Malt מכל מזקקות Islay, כל פעם תחת שם שונה ובלנד שעושה רושם שעורבב ללא אבחנה? לא נמאס מכל ה(כאילו) תעלומות השיווקיות שכל מה שחשוב בהן הוא שעל התווית כתוב בגדול Islay? לא הבנתי איך מצפים ממני, קהל היעד של ויסקי סינגל מאלט, להתלהב, לגלות עניין או לשתף פעולה עם סוג כזה של שיווק.
אז לא התאמצתי למצוא סמוקהד, אבל לאחרונה, כשחפשתי בתפריט של איזה בר ויסקי שיהיה גם מעושן וגם לא יקר מדי, הוא פשוט קפץ לי לכוס. מה אני אגיד, הופתעתי לטובה. מאוד (בהחלט יתכן שזה בגלל שהציפיות שלי היו מתחת לאפס ). אמנם לא הייתי במצב שהתאים לטעימה של ממש, אבל הספקתי לשים לב שמדובר בויסקי מוצדק בהחלט, כלומר מאוזן ובעל נוכחות וטעמים מובחנים. ממש לא החלטורה שציפיתי לה. המון עשן, כצפוי, אבל מה שהכי בלט היה המרקם הכבד – ממש כמו לאכול כפית חמאה. את הויסקי הזה אפשר ממש ללעוס. מצד שני, ולמרות שלא הספקתי להתעמק באמת, הוא לא מגיע בעיני למורכבות של קלאסיקות Islay, ובהחלט ייתכן שזה מכיוון שהוא צעיר. אם באמת יתברר שמדובר בביטוי צעיר של לגבולין או ארדבג, אני חושבת שזו תהיה הוכחה מרתקת ליחסי הגומלין בין מרקמים לטעמים בויסקי לאורך שנות ההתפתחות שלו.
אחרי שטעמתי את סמוקהד, החלטתי להתענין בו עוד קצת. הקשבתי לראיון עם איאן וור (Iain Weir) (קישור ל-mp3, הראיון מתחיל אחרי 2 דקות), מנהל השיווק של Ian Macleod Distillers שמשווקים את סמוקהד, והכל נראה קצת יותר הגיוני. וור מספר שקהל היעד של הויסקי הזה הוא שותי ויסקי צעירים יותר, דור חדש של שותי ויסקי שיש להם יחסי אהבה-שנאה עם ויסקי מ-Islay. הויסקי הזה אמור לשדר משהו חדש, צעיר, הרפתקני, והשיווק שלו מכוון לכך גם בעיצוב של הבקבוק, גם בישירות של הויסקי עצמו וגם בכאילו-תעלומה שסביב המקור שלו. בקיצור, התבאסתי מהשיווק שלו כי אני פשוט לא קהל היעד. אני זקנה מדי (יא אללה איתי, עוד דקה שלושים…).
איכשהו, כשהכל נמצא בקונטקסט, אני מתחילה לחבב יותר ויותר את הויסקי הזה. פשוט אבל לא פשטני, ישיר, דרינק טוב ולא מסובך עם מכה של עשן, ולא יקר מדי. נכנס מבחינתי לקטגורית ויסקי-שלא-צריך-לחשוב-עליו-יותר-מדי, לצד ווילד טרקי, ג'ק דניאלס, ג'וני בלאק וכאלה. אני כנראה אחזור אליו שוב.
28 תגובות עד כה ↓
1 אור // 16 אפריל, 2008 בשעה 18:44
אני זוכר את הפעם הראשונה שטעמתי סמוקהד. זה היה קיץ שעבר בברנדי לייבררי ואם היה לי כח הייתי מוסיף קישור לפוסט בו הוא מופיע בבלוג שלי.
אני שם את הכסף שלי על ברויכלדי בעיקר בגלל שהיא המזקקה היחידה שצריכה מזומן ודחוף כרגע (יותר נכון בזמנו) ולכן היא מפציצה עם גרסאות יחסית צעירות ומיוחדות ובין היתר גם, לדעתי, את הסמוקהד.
לא שתיתי אותו שוב מאז, הוא פשוט לא השאיר עלי כזה רושם של וויסקי שצריך לחזור אליו (בניגוד ללפרויג ק"ק או טליסקר 18) בנוסף לעובדה שלפחות כאן הוא עולה כמוהם.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 16th, 2008 23:42:
Bruichladdich? וואלה? זאת פרשנות די יצירתית, להעמיד את זה על מצוקה כספית בלבד, מה גם ש-Caol Ila גם לא היתה מי יודע מה במיטבה, שלא לדבר על Bunnahabhain, ואם להסיק ממכירת כל תוצרת הלגבולין לבלנדד במשך כמה שנים, אני מנחשת שגם הם היו זקוקים לכסף במידה מסויימת. חוץ מזה, התרשמתי שכל ההוצאות המוזרות של Bruichladdich נובעות לא רק ממצוקה כלכלית אלא גם מרעננות שיווקית ומאיזו עליזות בסיסית שטבועה במזקקה הזאת.
הוא לא מריח כמו חלטורה.
בכל מקרה, נראה לי שסמוקהד מוצלח מכדי להיות סתם פתרון כלכלי.
[Reply]
2 גדי שמשון // 16 אפריל, 2008 בשעה 22:44
איזה באר בפלשתינה, אם בכלל, מחזיק אותו?
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 16th, 2008 23:44:
אקרמן מייבאים אותו, ואני חושבת שהוא נהיה יחסית נפוץ בזמן האחרון. אני שתיתי אותו בבראון, אולי מישהו פה נתקל בו בברים אחרים?
[Reply]
מאת עירא בתאריך אפריל 17th, 2008 3:13:
אני כתבתי עליו פעם, והיה לי קשה להגיע למסקנה החלטית. הנחוש שלי הוא לאפרואיג 7-8 שנים או שיתוף פעולה מוזר של לאפרואיג עם ארדבג.
באותו פוסט גם השמצתי קלות את ג'וני בלו (שאם אני זוכר אהוב עליך גדי, אז אני מתנצל מראש)
[Reply]
3 יהו // 16 אפריל, 2008 בשעה 23:16
יופי של פוסט.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 16th, 2008 23:45:
תודה. (:
[Reply]
4 גדי שמשון // 17 אפריל, 2008 בשעה 7:41
אהוב? לא הייתי מוציא עליו שקל, אבל בכל הזדמנות שהוגשה לי כוסית, נהניתי מהבלו עד מאוד. הגולד, לעומת זאת, ולרגעים מיוחדים בעיקר, כבר לפני סוף הבקבוק השלישי שלי.
[Reply]
מאת עירא בתאריך אפריל 17th, 2008 9:00:
אה נכון! הגולד באמת גם יותר מענין. עכשיו נזכרתי גם איפה קראתי, זה היה איזה אייטם בבלייזר או משהו, וטעמת לראשונה את הקליינליש…
טוב, עליו אין לי דברים רעים להגיד. את הקליינליש טעתי בשלושה אקספרשנז שונים ויש לו כבוד. רק חבל שהוא לא ממשיך ישיר של המזקקה-האם המקורית שלו "ברורה" – הויסקי הטוב ביותר שטעמתי בחיי.
[Reply]
מאת עירא בתאריך אפריל 17th, 2008 9:01:
והנה הלינק שמשום מה ברח מהתגובה לעיל: http://ira.abramov.org/blog/2007/10/11/scotland07-07/
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 17th, 2008 13:22:
הג'וני גולד הזה, כולם מדברים איתי עליו בזמן האחרון ואומרים שהוא מדהים. הגיע הזמן לחפש לי איזה כוס ג'וני גולד, לראות על מה כולם מדברים.
[Reply]
5 Jack Daniel // 17 אפריל, 2008 בשעה 23:37
היי, תתחדשי על הבלוג החדש. מאוד מרענן.
הוספתי למועדפים.
בפעם הבאה שאת טועמת משהו חדש אל תשכחי להזמין אותי.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 18th, 2008 12:12:
[Reply]
6 גיא // 18 אפריל, 2008 בשעה 23:09
עניין הסמוקהד נשמע מעניין מאוד. אני אשמח לבדוק אותו בהזדמנות, במיוחד אחרי תיאור כמו שנתת פה בפוסט. לגבי הג'וני – מה אני אגיד – הבלו לא שווה את הכסף שהוא עולה. אני גם לא בטוח שהוא אפילו שווה את התווית שעליו מודפס השם שלו. הגולד חביב לדעתי – לא יותר, הירוק דווקא היה נחמד יותר. עדיין – הטוב ביותר בסדרה לדעתי הוא הבלאק, בעיקר כי הוא הכי קרוב בטעם שלו ובמרקם שלו לסינגל מאלטים (כן – גם יותר מהירוק).
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 21st, 2008 14:55:
כאמור, כנראה שמתישהו אני אצטרך להשלים פערים לגבי כל הג'וני (למרות שהכחול ממש לא דחוף לי – לא שמעתי אפילו אחד שאומר עליו שהוא ויסקי ראוי יחסית למחירו).
[Reply]
7 almost30 // 21 אפריל, 2008 בשעה 11:35
עניינים טכניים קודמים לכל- הבלוג החדש החליף את הישן ברסס אצלי ותתחדשי כמובן
את הסמוקהד טרם טעמתי, אבל לפי התיאור שלך, עיצוב הבקבוק וכל עניין המסתורין- יש פה אקט שיווקי נטו להגדלת המכירות. אם המחיר נמוך מספיק אז אולי שווה טעימה…
בינתיים כנראה עדיין שווה לדבוק בISLAY מוכר(ולא סודי ובלי הפתעות) ,כל אחד לפי טעמו(ARDBEG במקרה שלי)
[Reply]
מאת Islay בתאריך אפריל 21st, 2008 14:57:
תודה תודה.
הוא לא מאוד זול – כוס עולה כ-50-60 ש"ח, אבל נדמה לי ששווה פעם אחת לחרוג מהרגיל ולנסות אותו, הוא ראוי בהחלט. מה גם שאולי נגלה בסוף שגם smokehead הוא ארדבג…
[Reply]
8 עמית ליבר // 5 מאי, 2008 בשעה 9:49
רק כדי לסגור את הפינה –
הסמוקהאד מיוצר ע"י ארדבג. וזאת לא ספקולציה.
[Reply]
מאת עירא בתאריך מאי 5th, 2008 9:51:
[citation needed]
[Reply]
מאת Islay בתאריך מאי 5th, 2008 10:52:
רק כדי לסגור את הפינה – מה מקור הקביעה הנחרצת?
[Reply]
9 שלומי כהן // 28 מאי, 2008 בשעה 14:53
איזה כיף של בלוג… נכנס למועדפים
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 6th, 2008 17:07:
שמחה שנהנית, ולקחתי לעצמי את החירות להחליף את ביטוי הקידום ששמת בלינק לשם שלך, כדי שההערכה העמוקה שאתה רוחש לבלוג תהיה ברורה.
[Reply]
10 מקס // 10 יולי, 2008 בשעה 23:48
בלוג מגניב … אהבתי
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 14th, 2008 18:43:
תודה מקס, ואלמלא היית מציף גם את הבלוג הזה וגם את הבלוג בישראבלוג באותן תגובות חסרות תוכן למטרת SEO במקום להסתפק בתגובה אחת, הקישור היה נשאר בכיף.
[Reply]
11 נמרוד // 23 אוגוסט, 2008 בשעה 13:27
עזרה – או אתגר
טוב אז אחד החלומות שלי הוא בקבוק וויסקי גדול יותר ממני…כן כן אני יודע שתגידו זה לא הגיל זאת האיכות … אז כן אני מסכים… אבל חלומות (כמה שהם לא יהיו דביליים) צריך להגשים!!!
אז בכדי לקנות וויסקי מעבר לשנותי (28) צריך סכום יפה … ושאלתי איזה וויסקי כדאי לקנות בקטע של best for the price .. אני לא אקנה את הכי זול בהכרח אלא את זה שנותן את התמורה הטובה ביותר לכסף – מה גם, שאם שכר סטודנט כדאי שיהיה זול…
אז…
מה אתם ממליצים?
מה המחירים (כמובן בדיוטי)?
ובוויסקי כמובן תלוי הטעם אז אני בקטע של בושמילס 12 select cask (שהוא רום פיניש) טליסקר 10 (מעושן ועדין) וטעם של עץ אני אוהב (למרות שהג'ק סילבר סלקט היה מנסרה מדי – אני אוהב טעם אלון)
ועוד הפעם אשמח לעזרה
והמון תודה!!!
[Reply]
מאת עירא בתאריך אוגוסט 23rd, 2008 13:55:
הויסקים ה"זקנים" הכי טובים שטעמתי, לא חושב שתמצא בדיוטי פרי, אבל סדרי גודל:
ברורה 30 שנה, בערך 175 פאונד, טאמנאבולין 35 שנה (סביבות 100 פאונד לפי חבר שקנה אבל לא לפי האינטרנט), טאליסקר 50 שנה (לא זוכר מחיר אבל… אני מניח שסביבות 200 פאונד בקבוק). ויש אחרים שלא בטווח.
אתה יכול גם לחפש בקטלוגים מקוונים לפי שנים ואז ללכת לקרוא עליהם ביקורות: http://www.royalmilewhiskies.com/find.asp?find_rm_age=1970%27s
אבל הצעתי האמיתית – חסוך את הכסף, כי באמת הגיל אינו אומר כלום על האיכות. מה שאתה באמת רוצה זה לנסוע לטייל בסקוטלנד, ולטעום 2-4 טעמים חדשים כל יום. כך עשינו אני וגיא. יצא לך גם לטעום דראמים שזקנים ממך, אבל תפתח את הטעם האישי שלך לפי מה שתמצא ותטעם בדרך, ואז תוכל להנות יותר מהויסקי ולאו דווקא ממספר השנים על התוית. הרבה מהויסקים האהובים עלי הם בני 10-12 שנה, למרות שהשניים הטובים ביותר הם בני 16 ו30 שנה, אבל זה רק במקרה.
[Reply]
12 טלי // 14 אפריל, 2009 בשעה 18:13
בין הלקוחות של הנהלת חשבונות יש הרבה בעלי פאבים. משום מה לא ראיתי בשום מקום שהם קונים את הוויסקי הזה, כנראה שהוא לא משהו מיוחד…
Islay: הסרתי את הקישורים. תודה על 5 שניות של בידור מהנסיון הכי טיפשי שראיתי לתקוע קישורים בתגובה.
[Reply]
13 גל // 15 דצמבר, 2010 בשעה 10:51
טעמתי אותו אחרי הרבה זמן, ונזכרתי שהוא אכן חביב, מאוד מעושן, כבולי ולא מורכב. אידאלי לפאב.
[Reply]
השארת תגובה