לפני שנה כתבתי פוסט על הבראסרי, בעקבות חוויה לא נעימה שעברתי שם. מקקים, מנות שלא הגיעו, צפיפות, אנטיפתיות של מלצרים, מה שתרצו. רוב התגובות לפוסט תיארו חוויות דומות באותו המקום. לא מזמן הופיעה מתחת לפוסט (בבלוג הישן) תגובה חדשה ומשתלחת מאת "איתן", ששעשעה והעציבה אותי בו זמנית. חשבתי להגיב שם, בבלוג הישן, ואז חשבתי שיהיה הרבה יותר נחמד לעשות מזה פוסט, כי כבר מזמן שלא עסקתי כאן בנושא השירות – בברים, מסעדות וכל השאר. אז קודם כל, הנה התגובה של איתן:
"אולי במקום לקטר כל היום ולבקר, תעבדי יום אחד במסעדה/בר, ואולי תביני שאת פשוט חיה בסרט. שירות זה דבר חשוב, והוא הבסיס לחוויה שאותה מתיימרים בר / מסעדה להעניק ללקוח, אך הקנטרנטת שלך כאן וגם בביקורת נוספת שכתבת על נורמה ג’ין מוכיחה כי את פשוט מפונקת עם סטנדרטים לא הגיוניים. בתחום הזה עובדים בני אדם ולא רובוטים. אז אם את מעוניינת לקבל שירות אנושי, דעי שאת חשופה לטעויות, רגשות, אמוציות, ועוד הרבה דברים שמאפיינים בני אדם. אז תרדי מהעץ שאת טיפסת עליו, אחרת לעולם לא תהני. חבל. ההפסד הוא רק שלך!"
השתעשעתי קצת מהקריזה שתקפה את איתן המגיב העלום, והצטערתי בגלל הגישה, שמאפיינת לצערי לא מעט בעלי ברים/מסעדות, ודרכם, גם את נותני השירות שהם מעסיקים (ואני מניחה שאיתן נמנה על אלה או אלה). בעצם, לא משנה באיזה תחום, מדובר בדרך כלל באנשים שהקימו עסק שאמור לבטא את התשוקה שלהם לנושא מסוים, וקצת שכחו בדרך שיש עוד כמה אספקטים מקצועיים שכדאי לקחת בחשבון.
איתן היה רוצה שכולנו, כדי לזכות ברשות להביע דעה על בר או מסעדה, נעבוד יום אחד בבר או מסעדה. על פניו, רעיון נחמד. יצא לי פעם ללוות, במסגרת איזו משימה, כוחות בטחון מהסוג שסופג לא מעט בקורת. יצאתי בתחושה שכל אחד חייב לעצמו לראות מקרוב איך הם עובדים ומה הם עושים, לפחות למשך יום אחד, כדי לקבל פרספקטיבה אמיתית. האם זה נכון לגבי ברים ומסעדות? לא ממש. תחום מקצועות השירות הוא רחב, החל מטלפן במוקד לקוחות של בזק ועד סמנכ"ל לקוחות בחברת ענק בינלאומית. לא משנה אם אתה מטפל טלפונית בחוב של 50 ש"ח שלא שולם או מייצר שתופי פעולה ששווים מליונים, ההצלחה שלך תלויה רבות בחוויה שתיצור אצל הלקוח, כאשר אתה נתון תחת מגוון לחצים. יותר מכך, מתן שירות הוא משהו שלא מעט אנשים מתנסים בו יום יום, גם אם הם לא עובדים במקצוע שנתפס כ"שירות". למשל, כאשר מחלקה כלשהי בארגון זקוקה לנתונים ממחלקה מקבילה, היא מבקשת ומקבלת שירות.
בקיצור, רובנו מקבלים ונותנים שירות כל הזמן, ויודעים לזהות יפה מתי אנחנו מקבלים שירות טוב ומתי לא. אני חושבת שהדרישות שלי די בסיסיות, וזה נכון לכל מי שנותן לי שירות, לא רק למסעדות וברים (וזה כמובן גם השירות שאני מנסה לספק בעצמי): אני רוצה שיהיו קשובים אלי, אני רוצה שיכבדו אותי, ואני רוצה שיהיו נחמדים ואדיבים אלי. זה לא אומר שצריך להיענות לכל בקשה שלי, זה לא אומר שצריך להתיישר לפי לוח הזמנים שלי, זה אפילו לא אומר שאסור שיהיו פאשלות. זה פשוט אומר שכל אחד מהצוות שנותן לי שירות צריך לדעת לנהוג באופן כללי, ובמיוחד באירועים לא צפויים שמתרחשים, בתשומת לב ובאופן אדיב, מכובד וסבלני. ומכיוון שכולנו אנושיים, כפי שאיתן היטיב לתאר, ולא תמיד אנחנו במיטבנו, צריך להיות במקום לפחות מישהו אחד שיבחין שמשהו לא הולך כשורה ויטפל במצב בתשומת לב ובאופן אדיב, מכובד וסבלני. סטנדרטים לא הגיוניים? תגידו אתם.
נדמה לי שמסעדות וברים הם בין התחומים הבודדים שיש בהם רוב לבעלי עסקים שנכנסו אליהם בגלל תשוקה לנושא ולא מסיבות עסקיות. חלק חלמו על בר שיהיה הבית השני שלהם, חלק אוהבים אלכוהול ואחרים מעריצים אוכל טוב, אבל כמה מהם מבינים שניהול העסק שלהם כולל התמחות בשירות לקוחות בדיוק כמו התמחות בבישול (או הבנה ברכש, כספים, שיווק, ניהול עובדים וכו', אבל זה כבר נושא אחר…)? לא מספיק, וחבל.
31 תגובות עד כה ↓
1 יונתן // 25 יולי, 2008 בשעה 11:52
אוף טופיק: אני קצת מצטער ששכחתי לספר לך על התערוכה הזו בזמן שהוצגה, אבל הנה לינק לתמונות (צריך ללחוץ על הכותרת ליד התמונה השמאלית העליונה). הכל וויסקי.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 25th, 2008 15:03:
וואו, יופי של תמונות, והפגודות האלה ישר עושות לי חיוך. מה שמענין ב-Islay הוא שהתמונות האפרפרות האלה יכולות להיות תיעוד אותנטי לחלוטין של השמיים והאור, בדיוק באותה מידה כמו התמונה הכל כך שונה פה בכותרת הבלוג עם השמיים הכחולים כחולים שנראים כמו ציור יותר מאשר צילום. וזה יכול להשתנות ככה מיום ליום, ולפעמים אפילו מרגע לרגע (תלוי בעונה). אוף, עכשיו בא לי לנסוע שוב…
אתה מכיר את הצלם? אולי הוא ירשה לי להשתמש בקטע מאחת התמונות בשביל הכותרת של הבלוג?
[Reply]
2 יובל אדם // 25 יולי, 2008 בשעה 12:13
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.
אי אפשר לתת שירות מושלם, אבל צריך לדעת איך להתנהג גם כשלא הכל נינוח ומושלם. למשל להגיד ללקוח סליחה אם המנה מתעכבת, או אולי לצפר אותו בצ'ייסר שיעשה לו מצברוח טוב.
ומעטים הבארים שממש יודעים לעשות את זה.
אני זוכר עד היום ביקור במקום הלוהט "הפוסט קפה", שבו כשגמרתי את הבירה השנייה כשחבר שלי עוד עבד על הראשונה, והבארמן מילא לי עוד חצי כוס שלא אשב בלי משהו לשתות.
כל כך פשוט לעשות לקוח מרוצה…
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 25th, 2008 15:05:
אני לא לגמרי בטוחה שזה פשוט, אבל בהחלט הייתי רוצה שישאפו לזה במקום לכעוס על הלקוחות על כך שהם לא מרוצים.
[Reply]
3 משה שרף // 25 יולי, 2008 בשעה 14:37
יש מצב די טוב שאני הייתי הברמן הזה,אז תודה.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 25th, 2008 15:06:
לא הבנתי, איזה ברמן? לא הזכרתי בפוסט הזה שום ברמן…
[Reply]
מאת משה שרף בתאריך יולי 26th, 2008 16:51:
התגובה היא ליובל אדם.
בירמנתי איזה חצי שנה בפוסט קפה וזה בהחלט נשמע כמו משהו שהייתי עושה.
ולעניינו,
יצא לי לעבוד בעסקי השירות כמה שנים טובות. קצת מלצר,קצת מנהל,הרבה ברמן.
50% מהדברים שציינת אכן היו פדיחות של שירות.
אולי המילה "פדיחה" לא מתאימה מכיוון שהיא מרמזת על טעות. שם מדובר היה בזריקת זין.
לא משנה מה הלחץ שאתה מתמודד איתו,העבודה בעסקי השירות היא לא רק להוציא אוכל/שתיה,אנשים משלמים הרבה כסף גם בשביל לזכות בשירות טוב.
אחרי פרק זמן מסוים של עבודה בענף אתה מתחיל להרגיש כאילו הלקוחות הם האויב,הם כל הזמן דורשים,מתעצבנים,שואלים. רוב הזמן על דברים שלא אתה קבעת ואתה לא יכול לשנות.
ברמן לא יכול להגדיל את השולחן,לא יכול לשנות מנה אם השף לא מסכים,לא יכול לאשר לך לעשן אם אסור (או להיפך) ,לא יכול "לחזק" את המשקה אם אמרו לו שאסור לו. מהמקום האחרון בו עבדתי לפני שעברתי למקצוע אחר לגמרי פוטרתי מכיוון שהשתמשתי בקוד מנהל להקליד כרטיס אשראי בצורה ידנית מכיוון שהפס המגנטי שלו לא עבר (כמובן שזה היה רק תירוץ,הבכתי פעם אחת מאחראיות המשמרת לפני הבעלים והיא פשוט לא סלחה לי מאז).
השוק רווי בברמנים,אפשר לפטר אותך בכל רגע,אתה לכוד בין הלקוחות שדורשים ממך להגמיש את החוקים לבוסים שמחפשים רק על מה להעיף אותך בגלל שלא הסכמת לעשות התלמדויות בחינם,או לבוא לעבוד כשאתה חולה.
כמובן שלא בכל מקום זה כך,עבדתי במקומות נורא כיפיים שבהם מתייחסים אליך כמו בן אדם ולא משנים את שיטת החלוקה של הטיפים/משכורת ברגע שנראה להם שהתחלת להרוויח יותר מדי,אבל עדיין מדובר בחרא של עבודה.
מצד שני,גם הלקוחות הם לא טלית שכולה תכלת.
מאנשים שמשקרים לך בפנים ("לא הזמנתי את זה" כשהם הזמינו את זה ממך ואכלו כבר את רוב המנה),אלה שמתבכיינים על המחירים,אלה שמנסים להוציא ממך שתיה בחינם,מצליחים לפעמים ולא משאירים טיפ. אלה שהם "חברים" של הבעלים (מסתבר שכל מי שידע את השם הפרטי של הבוס שלי דאז הגדיר עצמו כחבר ילדות קרוב,רע נפש ממש,שלא צריך לשלם ובטח שלא להשאיר טיפ) חבורות החיילים המשוחררים שמתנחלים עם החברות לארבע שעות,מבקשים כל מה שאין בתפריט,מזמינים כוסות מים בעיקר,מציקים למלצריות ואז מתחילים לבצע חיבוים ארתמטיים סבוכים על דף החשבון,משל היה מדובר במשוואות של גדל,ולבסוף מבינים בפליאה שאף אחד לא חשב להביא איתו כסף ומנסים להעלם באלגנטיות ברגע שאתה קצת עסוק.
ועם כל זה,אפשר להסתדר.
כשעוד ניהלתי מקום קטן באלנבי לקחתי רק ברמנים שבאו לארח,לא להשתחצן על הלקוחות שלהם או ללקק להם את התחת. פיטרתי כל ברמן שממוצע הטיפים שלו לא עבר את החמישה עשר אחוזים,לא משנה איזה רזומה היה לו,כי טיפים הם מדד מדוייק מאוד של שביעות הרצון של הלקוחות. נשארתי עם אנשים שהיו נחמדים ללקוחות,נטולי פאסאדה מזויפת,אבל גם כאלה שלא יהססו להעיף לקוח שדיבר בצורה גסה למלצרית (בניגוד למנטליות החיפוי בה נוהגים חלק גדול מבעלי הבארים בעיר של "הוא רק נגע לך בטוסיק"),או סתם היה מאוד לא מנומס.
גם עובדי תעשיית השירות הם בני אדם,אני מסכים. ולפעמים זה באמת מרגיש כמו מלחמה.
אבל אתה מתחיל לראות לקוחות בתור אוייב,אולי זאת כבר לא העבודה בשבילך.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 27th, 2008 11:37:
מהתיאור שלך זה באמת נשמע כמו שדה קרב. בסה"כ אני מבינה את התסכול, ואני מבינה שמלצרים וברמנים נמצאים בין הפטיש לסדן, ולכן אני מתייחסת בעיקר לבעלי המקומות, שהצוות שלהם הוא פשוט שיקוף של אופן הניהול שלהם.
משפט הסיכום שלך, "אם אתה מתחיל לראות לקוחות בתור אוייב,אולי זאת כבר לא העבודה בשבילך", מדויק להפליא.
[Reply]
מאת שניר בתאריך אפריל 25th, 2009 15:50:
גדול!
[Reply]
4 ברק // 25 יולי, 2008 בשעה 18:49
הלקוח לא תמיד צודק. למעשה יש המוני לקוחות מעצבנים/ פלצנים/מנסים לעשות רושם שמתייחסים למלצרים כתת-אדם, כרובוטים וכשק חבטות. שהרי מלצרות זה הדבר הנמוך ביותר באיזור (טוב, יש גם עובדים זרים וערבים…)
בדומה לאבא/אמא שחוזרים מהעבודה אחרי שהבוס התעמר בהם ונותנים כאפה לילד.
אז נכון שבעולם אידאלי (או בצרפת. בעצם זה אותו הדבר בערך) המלצרים כ"כ מקצועיים שהם לא נותנים לדברים האלה להשפיע עליהם. אבל בישראל המלצרים הם סטודנטים או בני דמותם, שאינם מלצרים מקצוענים המקבלים קורסי השרדות ב"שירות הלקוח התלאביבי המכוער", ולפעמים – אפעס – הם מגיבים. לפעמים על הפוגע, לפעמים (או בדרך כלל) – על התם שמגיע אחרי שהמניאק הולך.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 26th, 2008 11:55:
לא טענתי שהלקוח תמיד צודק. כמו שאמרתי,שירות טוב זה לא בהכרח להיענות לכל גחמה, רצון או צורך, אלא לדעת לטפל בכאלה בכבוד, באדיבות ובתשומת לב גם כשהתשובה היא שלילית.
אגב, אני מתקשה להאמין, ואולי זו תמימות מצידי, שיש המוני לקוחות שמתייחסים למלצרים כלתת-אדם. בודאי יש כאלה פה ושם, אבל איכשהו לא נראה לי שהם הרוב (למרות שמספיק אחד כזה כדי לחרב יום שלם). ונניח שהמלצר הגיב לתם שהגיע אחרי שהמניאק הלך – אני מצפה שיהיה בסביבה אחראי משמרת למשל, שיבחין שקרה משהו לא תקין ויטפל במצב.
בכל מקרה, אני חושבת שבדרך כלל לא מדובר בתגובה נסערת לאחר אירוע ספציפי, אלא בגישה כללית שמקורה בדרך כלל בבעל המקום ובגישה שלו ללקוחות (וזה נכון לכל חברה שנותנת שירות – פני השירות כפני ההנהלה). בעל המקום, בעיני, צריך להיות מקצועי מספיק כדי לסגל לצוות שלו יכולת להתמודד עם אירועים כאלה במקום הגישה הכללית שאומרת שהלקוח הוא הפרעה מעצם היותו לקוח.
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 12:16:
אני כמובן לא מדבר על מקרה ספציפי, ודאי לא על המקרה הספציפי שאת סיפרת.
שירות רע וזלזלני הוא שירות רע וזלזלני.
אבל אין זה אומר שלגיטימי לצפות לשירות ברמה של קפה דה-פלור בפריז. , שירות וכל הנלווים הם פונקציה של החברה, מנהגיה וערכיה. לצפות שנותני שירות יסגלו לעצמם גינונים אירופאים זו ציפיית שוא, המביאה בעקבותיה תסכול, זעם קדוש ושאר מרעין בישין.
לטעמי אין סיבה בעולם שדווקא מלצרים – על שכרם הנמוך ועבודתם הלא מוערכת – ישמשו האוונגארד של השינוי המיוחל (?) בגינוני התרבות הישראלים.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 27th, 2008 11:43:
לא מדובר בגינונים אירופאיים. מדובר בשירות טוב, וזה לא מעל ליכולתם של ישראליים מצויים. גם אין פה שום זעם קדוש – אני בסך הכל רוצה להנות ושיהיה לי נעים. אני בהחלט לא מצפה שהמלצרים יישאו את דגל המהפכה, אבל אני כן מצפה להתבגרות מסויימת בתחום הזה מבעלי העסקים.
[Reply]
5 בני תבורי // 26 יולי, 2008 בשעה 7:48
אהבתי את ההתייחסות ללווי כוחות הבטחון…האם היתה זו משימה לאיתור יצרני Moonshine בלתי חוקי…?
אגב, שמת לב איך ברק לא מפספס אף הזדמנות להביע את אהבתו לעיר ת"א ואוכלוסיתה?
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 8:08:
לפחות אני עקבי…
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 26th, 2008 11:59:
זו היתה משימה בלתי אלכוהולית בעליל (וירושלמית).
וכן, שמתי לב ל"לקוח התלאביבי המכוער". נו, טוב, אם לא היו פנאטיים כמוהו, מי היה מאכלס את עיר הקודש?
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 12:10:
אני דווקא מזהה פנאטיות גדולה בתלאביביות
[Reply]
מאת משה שרף בתאריך יולי 26th, 2008 16:54:
הלקוח התל אביב המכוער?
עבדתי בת"א ועבדתי בירושלים,
הירושלמים היו גרועים יותר בהרבה.
מצד שני,גם השירות בעיר הוא לא משהו אז זה מתקזז.
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 18:42:
הלקוח הירושלמי אכן מכוער. בהחלט. אבל זו גם רמת הציפיות שלו מהשירות. מי גיב אנד טייק של מחנה-יהודה.
אני התייחסתי לפער שבין הציפיות התלאביביות (מכליל בכוונה) לשירות אירופאי למהדרין לבין ההתנהגות הנובו-ארסית שמאפיין את רובו של אותו קהל עצמו.
[Reply]
6 בני תבורי // 26 יולי, 2008 בשעה 8:12
אכן כן, אתה עקבי, מה יש לכם, אנשי ההר, לעשות טוב יותר?
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 8:19:
להרוג ערבים?
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 26th, 2008 12:06:
ברק, הציניות לא עוברת כשלא רואים את גבותיך מתרוממות בפליאה תמימה ולא שומעים את הנימה היבשה.
[Reply]
מאת ברק בתאריך יולי 26th, 2008 18:44:
ככה יותר טוב:
להרוג ערבים? ~הרמת גבה בהומור יבשבש~
[Reply]
7 בני תבורי // 26 יולי, 2008 בשעה 8:21
אולי, לא יכול להמליץ על מה שלא ניסיתי…
[Reply]
8 נוי // 26 יולי, 2008 בשעה 18:16
אני מקווה שאני לא חוזרת על אף אחד/ת כי לא היה לי כוח לקרוא את כל התגובות אך בתור מלצרית וברמנית לשעבר טרי, אני מוכרחה להגיב.
קודם כל, למען הצדק וההגינות כלפי בעלי עסק, סעיף המקקים הוא סעיף נסיבתי שלא יאה להסתמך עליו. ברוב המוחלט של המקומות שעבדתי בהם (שהם תל אביביים ורבים) התבצעה הדברה מבוקרת וננקטים צעדים למיגור התופעה בין אם ירצו או לא ירצו שהרי הנושא הולך יד ביד עם ביקורות של משרד הבריאות. ועדיין, כמו שאנחנו מכירים מהבית – ג'וקים תועים יכולים להסתנן במקרה פנימה, וזה רק עניין של זמן עד שנראה אותם משתזפים על הגב.
לגבי שאר הנושאים החשובים יותר. כתבת: "אבל כמה מהם מבינים שניהול העסק שלהם כולל התמחות בשירות לקוחות בדיוק כמו התמחות בבישול" ולצערי הרב התשובה היא: כמעט כולם, מה שהופך את היחס שקיבלת להרבה יותר דיסטרבינג. יש מאחורי הדבר הזה הרבה פקטורים, אבל באופן כללי עסקי המסעדות/ברים הם עסקים מגעילים. קודם כל כלפי העובדים שלהם. אני מניחה שמה שקרה בבראסרי הוא שבעל המקום מתבאס להעסיק הרבה מלצרים או הרבה מלצרים פר משמרת, כי כך רף הטיפים יורד, המוניטין של המקום בקהילת המלצרים יורד, ולמקום יבואו לעבוד מלצרים פחות מנוסים.זה באופן כללי גישה ישראלית שכזו – לחסוך עד השקל האחרון מכל פינה אפשרית במחשבה שבמידה ותהייה בעייה, מקסימום הלקוח יזוכה וכולם מרוצים. אני רוצה להגיד לך שבמקום שמאפשר גישה שכזו, יש כשל עסקי ברור. במקום שמאפשר שמנהלת המשמרת תשקר ללקוח, יש ליקוי חמור בהבנה אודות איך עסק צריך לעבוד. ואני חייבת לציין שאחוז המקומות הללו הולך וקטן. במסעדות באמת טובות, מסעדות מהמעלה הראשונה, זה לעולם לא יקרה. אז בינתיים מה שצריך כדי להבטיח לנו יחס הולם הוא חשבון של לפחות 400 שקל לזוג, אבל לאט לאט הסטנדרטיזציה הזו מחלחלחת גם לרמת מסעדות הביניים ע"ע בראסרי. זה הרבה תלוי גם בגישה של בעל המקום, אבל בדר"כ מקום מעולה שמנוהל בצורה קלוקלת לא יחזיק הרבה זמן. מקום בינוני לעומת זאת, כן. כי כשאנחנו משלמים 150 שקל לארוחה יש לנו יותר לגיטימציה לספוג יחס שכזה מאשר באם נשלם כפול משולש ומעלה. אז פשוט אל. ועדיין, במרבית המקרים, המלצר לא "אשם" במתן יחס גרוע. אלא אם כן כמובן מדובר בזלזול ישיר, דיבור לא יפה, טון לא סבלני וכו'. אבל למשל זה שהמלצריות התעלמו חמש פעמים, אני לא אפרט איך אבל זה כשל אך ורק של הנהלת המסעדה. כמו שבמרבית המקרים אין חיילים גרועים. יש מפקד גרוע. אבל כאמור, אם המפקד גרוע, למה לך מלכתחילה ללחום לצידו? אסכם ואומר שדבריו של איתן הם קשקוש מוחלט, וברור שאין "לו" חצי מושג בהנהלת עסק ואני מקווה שהוא קורא את זה עכשיו. ו'הלקוח תמיד צודק' זה כן נכון. גם אני נתקלתי באין ספור לקוחות מעצבנים ובאין ספור "שונאי מלצריות" ולקחתי לי למטרה לשנות את הגישה שלהם. זה לא אומר ללקק להם את התחת. זה אומר, שאם הלקוח מרגיש בצורה שהוא מרגיש כנראה שיש מינימום אי הבנה ומקסימום טעות. החוכמה היא להיות קשוב ללקוח באמת, ולרצות באמת לעזור. ולא כאילו לרצות לעזור ולהכנס לסיטואציה מתוך סטריאוטיפ או ציפיות מובנים לגביה. הניצול שהולך היום כלפי מלצרים הוא כל כך מזעזע, רק באם יתרחש בתחום פוגרום של ממש, דברים יתחילו לזוז וכל התופעות האלה יתחילו להיעלם. שהרי ידוע שמקום עבודה יעיל הוא מקום עבודה שהעובדים בו מרוצים. כמו שהעסק נראה כרגע, העובדים לעולם לא יהיו מרוצים והשירות ימשיך להיות מחורר מהיסוד.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 27th, 2008 11:51:
כל מילה בסלע, ושמחה שיש גם מי שרואה את השירות כאתגר. אני חושבת שהרבה חברות התחילו לנסות ולאמץ את המשפט "מקום עבודה יעיל הוא מקום עבודה שהעובדים בו מרוצים" (אם כי חלק גדול מסתפקים בלכתוב את זה על שלטים יפים ועדיין לא הפנימו באמת). לתחום המסעדות/ברים זה כנראה עדיין לא חילחל.
[Reply]
מאת גיא בתאריך יולי 29th, 2008 14:56:
יש לי רק בעיה אחת עם כל מה שכתבת כאן, נוי:
בעלי הבית של הבראסרי, שאותה אני ממש לא סובל, בעיקר בגלל השירות הנורא והאיום שחוויתי פעמיים (אני לא חוזר למקומות כאלה פעם שלישית. גם פעם שניה זה יותר מדי), הם גם בעלי הבית של הקופי בר ביד חרוצים, ששם השירות מעולה, וכך גם חוויית ואיכות האוכל.
כך שכן – הבעיה בבראסרי לא נעוצה רק בבעלי הבית, אלא גם, ובעיקר – בנותני השירות שם. זה אולי לא נכון תמיד, אבל זה בהחלט נכון במקרה הספציפי הזה.
מעבר לזה, אני מקווה באמת שבעלי מסעדה/בר בארץ יתחילו להפנים את עניין השירות ללקוח. אנשים לא מרוצים, לא יחזרו. הדרישות שלי הן אמנם קצת מעל לממוצע, ואני מודה בזה, אבל זה רק בגלל שאני בהחלט מגדיר את עצמי כנהנתן, וככזה שמוכן להשקיע כסף טוב במקומות טובים.
נכון – אני מכיר יותר סוגי ויסקי, יין ובירה מרוב הברמנים בארץ, וגם את הדרך להגיש אותם. אני גם יודע בדיוק איך צריך להיראות נתח הבשר שהזמנתי. אם זה מה שהופך אותי ל"נודניק" או בעל דרישות מוגזמות בעיני מישהו, אז אני חושש שלכמה בעלי עסק יש עוד הרבה מה ללמוד.
[Reply]
9 נוי // 26 יולי, 2008 בשעה 18:20
אה כמובן שכחתי "תעבדי יום בבר או מסעדה ותביני" זה מופרך בערך כמו שראש הממשלה יפרסם תגובה כלפי טענות הציבור בה יגיד "תעבדו יום בלשכה ואז תבינו". באמת, לכל הקוראים – לא זו דעת המלצרית הרווחת.
[Reply]
10 רמקול - מסעדות - אחר , מסעדות » המלצות חוות דעת על בראסרי // 26 יולי, 2008 בשעה 21:12
[…] שירות בבראסרי […]
11 נועם // 8 ספטמבר, 2008 בשעה 22:23
בתור מי שיושב כל שישי-שבת במסעדה ובפאבים ובתי-קפה במהלך השבוע – אני יכול להגיד שנתקלתי בהמון סוגי שירות.
ממלצר עייף, מוטרד, שם-זין, עצלן או חצוף – למלצר שמח, לבבי, איכפתי, שם-לב לפרטים ומקפיד.
האימרה על הלקוח כאויב – נכונה גם לטעמי, אך יותר חשוב – הוא אופי הבן אדם נותן-השירות, ורמת האיכפתיות של בעלי המקום מבחינת הסינון של נותני-השירות שלו.
יש מסעדה מעולה בחיפה שאני ומשפחתי מבלים בה הרבה מאז הקמתה, שבה הבעלים מעסיק רק בחורים ובחורות ברמה גבוהה – שכל אחד ואחת מהם פשוט נחמדים ואיכפתיים – דבר שלא ראיתי במקומות אחרים.
ראיתי גם מלצרים "יעילים" – שעובדים נכון וטוב – עם קצת פחות דגש על לרצות את הלקוח, אבל לפחות הם עושים את עבודתם נאמנה.
[Reply]
12 Drazick // 15 אוקטובר, 2008 בשעה 16:14
השירות הוא מראה של הלקוח.
כמו שאנחנו דורשים כ"כ מעט מהממשלה שלנו, הרמה הנמוכה עד היום של שירות לה התרגלנו גורמת לכל מי שיש דרישות בסיסיות של שירות להראות נודניק.
נו, כמו אלה שדורשים שראש ממשלה יתפטר בגלל מוסר, נודניקים.
[Reply]
השארת תגובה