לפני שבועיים בערך נקלעתי לחנות "מבחר המשקאות" באבן גבירול פינת ארלוזרוב, והעפתי מבט על המחירים מסביב. בזמן שרוב המחירים היו ממוצעים יחסית לחנויות מהסוג הזה (פה ושם זול יותר בכמה שקלים, פה ושם יקר יותר), תפס לי את העין Bowmore Legend, סינגל מאלט מ-Islay שנמכר ב-220 ש"ח – מחיר יחסית מצחיק לסינגל מאלט בארץ. המוכר אמר שזה עניין של מלאי אבל לא הרחיב, ואני יצאתי משם קצת תמהה על העניין. בעצמי לא קניתי, כי החרם החינני שלי על Bowmore עדיין בתוקף, מאז שהם הצליחו להרגיז אותי לאללה בביקור במזקקה. Bowmore היא במובן מסוים המזקקה הכי ספייסיידית (=מסחרית וה-Whisky Trail נשפך לה מכל החורים) ב-Islay – כולה ממלכתיות נפוחה, איזורי תצוגה מוארים בתאורה רומנטית, ציוני דרך לא מעניינים כמו החבית שהנסיך צ'ארלס בעצמו הפריח עננה קלה בכייון הכללי שלה ושאר עניינים מעצבנים. בחודש נובמבר לא היו יותר מדי דורשים לסיור במזקקה ואני קבלתי סיור פרטי.
בכל מזקקה שבקרתי בה צילמתי כל אחד מהשלבים בייצור, מה שהסתבר אחר כך כמענין מאוד להשוואה. סוגי מכונות גריסה, גבהי דודי זיקוק, מיכלים מעץ או ממתכת וכו'. לקראת סוף הסיור בבאומור הגענו ל-warehouse, כאילו warehouse כי למעשה בבאומור מיישנים בקושי אחוז קטנטן מהחביות במקום. ה-warehouse של באומור הוא תמצית המקום – חלון עץ יפהפה עם זכוכית אטומה ומאחוריה תצוגה מטופשת של 9 חביות בגדלים שונים, במראה "אותנטי". ממש ליד עמדו זוג דלתות חצי פתוחות שהובילו למשהו שקרוב, אבל לא בדיוק, ל-warehouse אמיתי.
שאלתי בנימוס את הבחורה שהדריכה את הסיור הבלעדי שלי אם אני יכולה לשרבב את המצלמה שלי מבעד לדלתות החצי פתוחות ולצלם את החביות המתיישנות. השאלה שלי נתקלה בחוסר הבנה טוטאלי. הרי זה ה-warehouse, אמרה המדריכה והצביעה לעבר תצוגת החביות המטופשת. זו התצוגה, אמרתי, ושאלתי שוב את רשותה לצלם מבעד לדלת הפתוחה את ה-warehouse, שלא לומר להציב את כף הרגל שלי 15 ס"מ מעבר לסף הדלת. בשילוב מרשים של תדהמה, רתיעה, מיאוס, חרדה וחוסר אונים אמרה המדריכה שהיא צריכה לקבל את אישור מנהל המזקקה. מכאן והלאה התגלגלה מסכת היסטרית ביותר של טלפונים, בקשות מיוחדות ונסיונות איתור של כל מיני אחראים כשאני בינתיים עומדת לתומי בחנות של המזקקה וזוכה למבטי שטנה מכל מיני אנשים לא ברורים. בסוף אמרתי יפה תודה ושלום והלכתי, כשאני מבטיחה לעצמי שאף שקל שלי לא ילך יותר לתחזוקת חביות התצוגה האלה.
אז נכון, יש משהו מאוד ישראלי בעצם הרצון לא להסתפק בעמידה מנומסת מאחורי חבלי ההפרדה תוך צפייה בתצוגה הרשמית והנאה המיועדת לתיירים שכמותי, אלא לצעוד לתוך "הדבר האמיתי", או לפחות לצלם אותו. למרות זאת, נדמה לי שהבקשה הבאמת עדינה ומנומסת שלי עמדה במבחן הסבירות, בייחוד אחרי שביקורים במזקקות אחרות הניבו חוויות גמישות במיוחד בלי שאפילו ביקשתי, משיחות עם עובדי הביקבוק בברוקלאדי באיזור שבכלל לא נכלל בזמנו בסיור, ועד הדרכה מרתקת מול תוכנת ניהול מזקקת לגבולין בחדר בקרה שבהחלט לא מיועד לתיירים, והכל מיוזמתם. ורק בבאומור שקועים בחלונות התצוגה שלהם, ועוד מוסיפים על זה גישה מחורבנת (וסליחה על הצרפתית).
אז באומור אני לא קונה. אבל אתם? אתם תהנו.
אז כמה ימים אחרי שראיתי את הפלא במבחר המשקאות, תומר דיווח שבדרך היין הוא נמכר ב-199 ש"ח, ושזה כנראה בגלל שהחברה הסקוטית שמייבאת אותו נתקעו עם סטוק והורידו מחירים. בינתיים מישהו סיפר שבמבחר המשקאות השוו את המחיר ל-190 וקצת, ובנורמה ג'ין הוא נמכר כוויסקי השבוע בהנחה. בקיצור, חוגגים עליו, ואתם מוזמנים גם. קחו בחשבון שזה ויסקי שנמכר בזול גם בחו"ל וזו מציאה רק יחסית למחירים בארץ, אבל אם מתחשק לכם דווקא עכשיו להתחדש באיזה סינגל מאלט ואף אחד לא עובר בדיוטי פרי בקרוב, זאת אופציה טובה.
נ.ב.
ואם תומר כבר מזכיר את זה, אז על הדרך כדאי גם לציין את המבצע של ברוקלאדי שהתחיל כבר בפסח והיה אמור להגמר בפסח, אבל משום מה ממשיך באופן חצי רשמי בסניפי טיב טעם – בסביבות 30-50% על כל הברוקלאדי, לרגל הכניסה שכנראה לא הצליחה של טיב טעם לעסקי יבוא הויסקי. וזה באמת שווה. (:
10 תגובות עד כה ↓
1 גל גרנוב // 7 יוני, 2009 בשעה 8:01
אכן שווה. אני כבר לפני איזה חודשיים ראיתי את המחיר ואמרתי ואללה, חיפשי את הקאץ' וזה באמת מאלט זול בכל העולם. מה שלא אומר שהוא לא טוב, הוא אחלה. טעים, וגם הביקורות עליו טובות. מעושן כהלכה, PEATY ובעל סיומת יבשה לפנים.
לגבי הברוכאלדי,אני הולך היום לראות ולקנות. אין לי עוד אף אחד באוסף וזה נ' גדול
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 7th, 2009 13:19:
ספר איזה ברוקלאדי קנית. (:
[Reply]
מאת גל גרנוב בתאריך יוני 17th, 2009 14:13:
הלכתי על הכי זול. תקציב מוגבל, ה waves. אחלה של מאלט. אהבתי, בהתחלה היה לי קצת קשה עם הריח, מתוק אבל משהו שם צרם לי, אבל הטעם תענוג. סוכריה על מקל מעושנת.
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 22nd, 2009 12:36:
טעמתי את ה-Waves לפני שנה בדיוק, בתערוכת Barman's הקודמת. טיב טעם הציגו את כל הויסקי שהם מייבאים ועשיתי טעימה רוחבית מצוינת של Bruichladdich. לא זוכרת פרטים על רשמי הטעימה שלי, אבל זוכרת שנהניתי. אני צריכה לנסות אותו שוב בהזדמנות.
אה, וסוכריה על מקל מעושנת זה סטרט-אפ.
[Reply]
מאת גל גרנוב בתאריך יוני 22nd, 2009 12:38:
את הולכת השנה לארוע?
שא הדברים בטיב טעם היו יקרים גם אחרי 30-50 %. למה אנחנו צריכים לסבול רמות מחירים כאלו. תגידי לי, יצא לך פעם להזמין ויסקי ברשת? כמה מס משלמים על הבקבוק שמגיע?
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 22nd, 2009 12:42:
כן, שנה שעברה היה מעולה.
על הזמנות ויסקי ברשת כדאי להתייעץ עם תומר, הוא מזמין מחו"ל לעתים קרובות.
[Reply]
מאת גל גרנוב בתאריך יוני 22nd, 2009 12:48:
מתי זה תזכירי לי?
את מגיעה ביום רביעי למפגש בירה מזוקקת? אם כן, מה את מביאה? ומה להביא? אין לי מושג באירים ולא יודע מה היה במפגש הקודם. אף אחד לא עונה לי באימייל
[Reply]
2 אבי // 7 יוני, 2009 בשעה 10:40
קרציות.
מצד שני, צריך לזכור שיש כאן שני מוצרים שונים:
– ויסקי
– ביקור במזקקה
אפשר בהחלט לקנות אחד בלי השני
[Reply]
מאת Islay בתאריך יוני 7th, 2009 13:23:
בינתיים אני זורמת לי בכיף עם הזעם הקדוש שלי ולא באמת מרגישה שאני מפסידה משהו… מניחה שאם יעמוד לפני צ'ייסר באומור ב-15 ש"ח אני לא אגיד לא.
[Reply]
3 יניב // 8 יוני, 2009 בשעה 14:08
תודה על העדכון:)
[Reply]
השארת תגובה