מייקל ג'קסון מבקר הוויסקי (והבירה) המוערך, מת לפני יומיים בגיל 65. לא נמסרה הסיבה ולא יודעת אם זה בהכרח קשור, אבל ג'קסון היה חולה בפרקינסון בעשר-עשרים השנים האחרונות.
מיקל ג'קסון היה אחת התחנות המשמעותיות שלי בוויסקי. כמו עם כל מבקר ידוע, או שמתחברים לטעם שלו או שלא, וכפי שכתבתי בפוסט "וויסקי – איך לבחור את הצעד הבא בלי להמר ולהצטער", אם מצאתם מבקר וויסקי ידוע שטעמו דומה לשלכם, הליכה בעקבות הציונים שלו יכולה להוביל למסע וויסקי חצי עיוור, מענג במיוחד ויקר מאוד. לשמחתי ולהנאתי, החיבור שלי לטעם שלו היה לא רע, מה שאכן הוביל אותי לכמה טעימות שקשה לשכוח. ג'קסון, כיאה לחובב וויסקי ובירה (ובשונה ממבקרי יין), התייחס לעבודתו ברצינות, אבל לעצמו בקריצה, וזה חלק מסוד הקסם. לא נדיר למצוא בין הביקורות שלו התרשמויות כגון:
Rounded, balanced and complex. Too expensive to pour on my porridge before an early morning walk on the Big Strand? I'll economise. I'll skip the porridge.
בעוד קטע אופייני, מייקל ג'קסון מתייחס למגמה השיווקית בתחום המזון והמשקאות – כמה שפחות טעם, יותר טוב:
Marketing men’s stock-in-trade is the self-fulfilling prophesy. They constantly tell us that, in all areas of food and drink, we want even paler, lighter-bodied, blander products. Many people do, but the industry appeases them at its peril. Make Scotches lighter and blander and the message is clear: ‘malt, peat, sherry, salt and seaweed taste horrible. We are doing our best to remove all whisky tastes from our product. Lack of flavour is good’. This might be more succinctly expressed in two words: ‘Drink vodka.’
באחד הטורים האחרונים שלו בוויסקי מגזין, טור מחודש ינואר האחרון שכותרתו Up close and personal, ג'קסון מספר על התגובה האוטומטית של אנשים רבים שמניחים שמי שעוסק באלכוהול הוא בהכרח שיכור כל הזמן, ועל נסיונותיו להסביר שאם זה אכן היה כך, הוא לא היה מצליח להפיק רשמי טעימה מספקים. באותו טור מספר ג'קסון על מחלת הפרקינסון וההתמודדות איתה ב-20 השנים האחרונות. רוב הזמן, התרופות הסתירו את הסימפטומים. לאחר שנים של נטילת תרופות, השפעתן פחתה וג'קסון מתאר את המעבר לקוקטייל תרופות חדש וההסתגלות אליו. הוא כותב:
When everything is in place, I can still chase and tackle a taxi. Sometimes, when I have been absorbed in writing, or perhaps a discussion, I forget to take one ingredient of the cocktail. In extreme instances, I look like a robot that has been unplugged from its power supply.
More often, I am unsteady and slurred. Having been a beer and whisky professional for 30 years, and almost heretically modest in my alcoholic instake since I left The Street of Sinners, I now sometimes look as though I have a drink problem. Could God have such a sense of irony? I have no idea. I cannot relate to such ridiculous notions as the existence of God. I blame The Devil.
לביקורות הוויסקי של מייקל ג'קסון יש עוד כמה שנים טובות לפני שיהפכו ללא רלוונטיות, עם הוויסקי המשתנה והמתחלף וההוצאות החדשות שיגיעו. יש, מן הסתם, לא מעט מבקרים אחרים שימלאו מעשית את החלל שנוצר, אבל את הסגנון המיוחד כנראה שאף אחד לא יוכל להחליף.
26 תגובות עד כה ↓
1 Cannibal // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 7:47
מבקר וויסקי..
זה בהחלט חדש לי.
אני לא אוהב וודקה, וויסקי, וכל שאר המשקאות החריפים והחזקים, אבל נשמע נחמד.
לעשות מאלכוהול עבודה. חח
[Reply]
2 40 // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 8:15
אללה ירחמו.
קצת מוקדם בשביל הרמת כוסית לזכרו.
אולי בערב.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 16:26:
באיזה וויסקי תבחר לזכרו?
[Reply]
מאת 40 בתאריך ספטמבר 1st, 2007 19:10:
יש לי בבית רק ארבעה ויסקי, אז הבחירה ממילא מצומצמת
scapa 14 הוא החדש ביותר וזה שעדיין לא עמדתי על טיבו. יש לו ריח של ים בחורף, זה בטוח, אבל לא זיהיתי כמעט כלום ממה שכתוב בביקורות.
[Reply]
3 eli7 // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 9:36
אוי
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 16:26:
אכן.
[Reply]
4 drinking // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 11:02
אכן אובדן לתחום.
זוכרים מה הוא כתב על הליקר ויסקי של מקאלן כשהוא יצא?
אני מקווה שעכשיו הוא שותה את ה-angel’s share ומחייך.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 16:27:
לא, לא זוכרת. מה הוא כתב על הליקר?
[Reply]
מאת drinking בתאריך ספטמבר 1st, 2007 20:09:
מקווה שאני מצטט נכון, אבל משהו כמו:
"לעשות ממקאלן ליקר זה כמו לשים סטיקר על למבורגיני"
[Reply]
5 גיא // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 13:33
האיש היה אבן דרך לכל חובב אלכוהול באשר הוא.
יהי זכרו וגו’..
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 16:28:
יש לך את ה- Malt Whisky Companion שלו? אם לא, תצטייד בו ישר כשאתם נוחתים בסקוטלנד…
[Reply]
6 אור // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 19:34
זה אמנם בלוג ויסקי, אבל הרמתי לכבודו את אחת הבירות האהובות עליו, לפחות לפי הספר בירה שלו.
אבדה לעולם האלכוהול.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 21:56:
איזו בירה ואיזה ספר? אני יודעת שהוא היה מאוד משמעותי גם בענייני בירה (אפילו יותר מאשר בוויסקי), אבל לא יצא לי אף פעם לקרוא אותו על בירה.
[Reply]
מאת אור בתאריך ספטמבר 2nd, 2007 18:36:
הבירה הייתה SAISON DUPONT עם חברים ואחרי זה שתיתי גם INNS & GUNN שהיא בירה סקוטית שמיושנת 7ימים בחביות גלנפידיך 15.
הספר הוא The Great Book Of Beer.
מייקל התחיל מעולם הבירה ועבר לויסקי. הוא שם את הבירות האמריקאיות על המפה (אני לא מתכוון לקורס ומילר) והכריז עליהם כטובות בעולם! בקרוב פוסט משלי בעניין.
[Reply]
מאת עירא בתאריך ספטמבר 3rd, 2007 0:58:
יהי זכרו ברוך.
בפעם הבאה כשנשב בנורמה (מה עושה ביום שלישי בערב?), בקשי מהם את הספר שיש להם שלו על בירות. אני מניח שהוא לא היחידי, אבל גם לבדו הוא עבודה אנציקלופדית מאוד מרשימה. 500 בירות שונות, חלקן פה ושם מספר בירות מאוה מבשלה, כולל הוצאות שלא הכרתי ממבשלות ידועות. 500 בירות בספר אחד זה לא נקלט! ולכל אחת צילום של הבקבוק עם הכוס התואמת! וכיוון שאתה לא יכול לטעום יותר מדי ביום, זה בוודאי פרויקט שנמשך חודשים או שנים.
[Reply]
7 העטלף המעופף // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 20:08
עצוב, מאוד נהניתי מהביקורות באתר שלו למרות שאת הספרים טרם הספקתי לקרוא. הטעם שלו, לפחות מהמעט שטעמתי, מאוד מצא חן בעיני.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 22:00:
אם מזדמן לך, נסה להשיג את הספר Scotland and its Whiskies, ספר משותף למייקל ג’קסון ולצלם Harry Cory Wright. סיור בסקוטלנד עם הרבה סיפורים והמון תמונות יפהפיות.
[Reply]
מאת העטלף המעופף בתאריך ספטמבר 1st, 2007 22:03:
תודה, רשמתי לפני.
[Reply]
מאת עירא בתאריך ספטמבר 29th, 2007 14:48:
נתקלתי בו אצל אחד מהמארחים שלנו, ספר נהדר ומקסים וניסיתי לקרוא מה שיותר ממנו כל עוד יש לי צ’אנס, אבל בחנויות לא מצאתי אותו ואמאזון המניוקים לא שולחים לארץ, לא מUK ולא מארה"ב :-("
[Reply]
8 kinks // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 21:12
היום בערב לזכרו כוסית של לגבולין 16 קשה לי לחשוב על וויסקי אחר הראוי לו ובתקציב שלי.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ספטמבר 1st, 2007 22:02:
לגבולין 16 הוא באמת בחירה ראויה מאוד – וויסקי שקיבל את אחד הציונים הגבוהים ביותר שחילק מייקל ג’קסון – 95.
[Reply]
9 kinks // 1 ספטמבר, 2007 בשעה 23:20
הלגבולין נשתה ברוב הדר לזכרו של האיש השנון והנפלא הזה. כעת אני מקנח עם ארדברג 10 למענו ולמעני.
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 6th, 2007 1:52:
אתה חייב להיגמל מה-ר’ המיותרת שאתה מוסיף לארדבג האומלל.
[Reply]
10 קשקין // 5 אוקטובר, 2007 בשעה 17:30
אח, צירוף מקרים אומלל. בדיוק כשהתחלתי להיכנס לעולם הוויסקי…
איילה, יש מצב לפוסט על מבקרי ויסקי? משהו בסגנון ה"להמר ולהצטער"?
[Reply]
מאת Islay בתאריך אוקטובר 6th, 2007 1:57:
מדריך מבקרי וויסקי? המממ… חתיכת אתגר. תן לי לגלגל קצת את הרעיון, נראה מה יצא. ותודה על המחמאות בבלוג שלך.
[Reply]
11 חיים לוי // 26 יוני, 2009 בשעה 13:16
היה ברור לכולם שמייקל ג’קסון ימום בגיל צעיר הרי עשה ניתוים בכל גופו
אז אל תבלבלו במוח שמת בטרם עת דר’ חיים לוי
[Reply]
השארת תגובה