היום הסתיים Feis Ile, הפסטיבל השנתי באי Islay. כמו כל שנה, גם השנה הפסטיבל היה בליל תיירותי מאוד של ויסקי, מזקקות, מוזיקה מקומית ותחרויות ספורט קצת מוזרות. אני מניחה שזה יכול להיות נחמד אם נכנסים לאוירה, אבל אם כבר מבקרים במזקקה, נראה לי שאני מעדיפה ביקור יותר פרטי וטעימות נוסח Whisky Live מאשר את מצעד ילדי בית הספר של Islay ברחוב הראשי של באומור ונגני אקורדיאון וחמת חלילים בחצר של ברוקלאדי.

אז מה בכל זאת היה מעניין בפסטיבל השנה? ובכן, הכי מעניין השנה היה בכלל לעקוב אחריו בטוויטר. לא מעט עדכונים שוטפים מאנשים שנמצאים בפסטיבל, תמונות, וידאו וכו'. אחד האירועים שבלטו היה מכירה פומבית של הבקבוק הראשון מהחבית הראשונה של ויסקי ממזקקת קילכומן (Kilchoman) הטרייה יחסית. הויסקי בן 3, ממש שנייה אחרי שכבר מותר לקרוא לו Scotch לפי החוק, ועם כל הכבוד לו ולראשוניות שלו, לא הייתי מעריכה את תוצאות המכירה ביותר מכמה מאות פאונדים, גג 1000 פאונד, וגם זה אחרי שמנצלים עד הסוף את הבאזז וסומכים על איזה יפני חסר מעצורים שיסתנן למכירה.

בטוויטר התחילו לרוץ קצת הימורים על המחיר הסופי, וכששמעתי שהבקבוק נמכר בסוף ב-5400 פאונד שברתי קצת את הראש איך זה יכול להיות. קצת אחר כך שמעתי שהכסף הולך לצדקה, ושהזוכה הוא לגמרי במקרה בעל המניות העיקרי במזקקה. נו, עכשיו הכל ברור (וכמה מעייפת כל הפעילות השיווקית הזאת). אבל כאמור, ככל שהמכירה עצמה לא היתה מעניינת במיוחד, היה מעניין מאוד להריץ ניחושים בזמן אמת עם אנשים מכל העולם.

ועכשיו, תסתכלו רגע בוידאו הזה של המכירה הפומבית. מה הכי קופץ לעין (חוץ משוט ארוך מאחור של מנהל המזקקה מגרד בישבנו תוך כדי נאום)?

(טוב, בינתיים הוידאו שאני מנסה לשלב פה בעמוד עושה קצת בעיות, אז עד שאני אסדר את זה, קבלו לינק)

Kilchoman Auction.

אז מה הכי בולט? כל פעם שאני רואה את התמונות מהאירועים האלה, את הוידאו, אני נקרעת מצחוק ושוברת את הראש איפה נעלמה הפוזה. איזה פער עצום בין התדמית של ויסקי סינגל מאלט שאנחנו רגילים אליה בארץ, כולה עמוסה ביאיר לפידים שמטים הצידה את הראש המשוח בג'ל ואומרים "בשבילי רק לגבולין 16", לבין האנשים המבוגרים בחולצות המשובצות ומעילי גשם מניילון שמסתובבים בחצר של מזקקת קילכומן. בדמיון אני שותלת בחצר המזקקה את אחד היאיר לפידים בין הסוודרים הססגוניים ותסרוקות ה"הלוואה וחסכון" המתעופפות ברוח, ומחכה לראות מה יקרה. אין, אי אפשר לשמור על הפאסון בסביבה כזאת. בא לי איזה ניעור כזה בברים התל אביביים.וחוץ מזה, האיש הזה מ-McTear's שמנהל את המכירה – כנראה לזה מתכוונים כשאומרים על מישהו שהוא יכול לשיר את ספר הטלפונים. הוא מגיש סדרה חשבונית באקספרסיביות של המלט. מתי המכירה הבאה של Claret? (:

והנה סיכום כמעט-זמן-אמת של עדכונים מ-Feis Ile 2009.

לפני שנתיים הכריזו במזקקת Bruichladdich על ויסקי חדש שזוקק ארבע פעמים והגיע לחוזק של 88%-92% אלכוהול כנקודת מוצא ליישון. זו היתה הפעם הראשונה מזה מאות שנים, לפי Bruichladdich, שזיקקו בסקוטלנד ויסקי בזיקוק מרובע. מיד אחרי הזיקוק הציעו שם אפשרות לרכישת ארגז מהזיקוק הראשון ב-300 פאונד (כלומר בקבוק ב-50), ואני ניצלתי את ההזדמנות להציב אתגר ולנסות לנתח את כדאיות ההשקעה בארגז מהויסקי העתידי הזה למטרות אספנות. לא הרבה פרטים היו ידועים אז. המסקנה שלי אז הייתה שגם אם לא תהיה הצלחה גדולה, לא תהיה בעיה להיפטר מהבקבוקים לפחות במחיר עלות (כמובן לא בהכרח כולל עלות אכסון, הובלה ומשלוח לישראל, שעשויה להקפיץ את מחיר העלות לישראלים) וסביר שלמעלה מזה. אבל כסף גדול? לא האמנתי. המלצתי לוותר על ארגז ולהסתפק בשני בקבוקים – אחד לשמירה ומכירה ברווח סביר, והשני לשתייה.

והנה גיליתי, להפתעתי, שהויסקי שחזו לו יישון פוטנציאלי של 70 שנה בגלל החוזק, וכרגע עוד לא עומד בסטנדרטים מינימליים להיקרא סינגל מאלט (למען האמת, בשלב הזה הוא אפילו לא עומד בסטנדרטים של להיקרא scotch) , יצא למכירה כבר לפני כמה חודשים, בגיל שנתיים, במחיר של כ-37 פאונד לבקבוק. בקיצור, יש לי הזדמנות יוצאת דופן להוסיף את הפרטים שלא היו ידועים, לבחון את ההנחות שלי ולראות אם המסקנה עומדת בעינה. בואו נראה איזה פרטים התגלו עם הביקבוק:

1. לא ידוע מתי יבוקבק הויסקי ובאיזה גיל: בזמנו נאמר שויסקי בחוזק כזה הוא בעל פוטנציאל יישון של 70 שנה, ונרמז שהמזקקה עשויה בהחלט לשמור את הויסקי המוצע למכירה עד גיל כזה, או לפחות גיל מתקדם מאוד. בסופו של דבר הוא בוקבק כעבור שנתיים, בגיל שנתיים.

2. לא ידוע מה יהיה חוזק הויסקי המבוקבק: יחד עם ההנחה/רמיזה שהויסקי יזדקן שנים במחסני המזקקה, נרמז שהויסקי יבוקבק בחוזק חבית, עד כדי כך שה-Scotch Whisky Association יצאו בקריאה שמדובר בחוסר אחריות למכור ויסקי בכזה חוזק. בסופו של דבר, הבקבוק לא נמכר בחוזק חבית אלא דולל ונמכר בחוזק 50%.

3. לא ידוע כיצד יראה הבקבוק: אמנם Bruichladdich ידועים בעיצובים שהם לפעמים יוצאי דופן, אבל בסופו של דבר מדובר במשהו יוצא דופן במיוחד – בקבוק ויסקי שנראה כמו בקבוק וודקה פרימיום. לא בדיוק מסתדר על מדפים של אספנים שאוהבים סטים ואחידות מסויימת, והשלמת סדרות היא לפעמים המניע שלהם להשקעת כסף רב בבקבוקים יקרים וקשים להשגה.

4. לא ידוע מה היקף ההוצאה המוגבלת ועד כמה היא מוגבלת: בוקבקו 6000 בקבוקים בסיבוב הזה, ואני מעריכה שמדובר בכחמישית מה-Batch, והשאר נשמר ליישון ארוך יותר. הוצאה מוגבלת, אבל לא משחקת במגרש ה"נדירים".

5. Theme אספנות: כאמור, צורת הבקבוק לא מתאימה לשום Theme קיים, לא של Bruichladdich ולא של מישהו אחר. גם בתחום הגיל, הבקבוק הזה כל כך חריג שהוא לא מתיישב בטבעיות בשום Theme. שוב נותרת שאלת העמימות, כאשר ייתכן שיהיה ערך אספני גדול יותר אם שארית ה-Batch תבוקבק באותו פורמט כמו הויסקי הנוכחי, אם כי כרגע אין שום הצהרת כוונות בנושא.

6. שיווק: הנחתי בעבר ש-Bruichladdich יעשו רעש גדול מסביב לויסקי כשהוא יצא, מה שיעלה את הביקוש. בפועל, לא היה יותר מדי רעש, מה שמובן כשמוציאים ויסקי בן שנתיים שבקושי אפשר לקרוא לו כבר סקוטש.

כרגע נראה שהמסקנה שלי מלפני שנתיים עומדת בעינה, ואפילו קיצונית יותר בהתחשב בהחלטות המפתיעות שהתקבלו במזקקה בנוגע לשיווק הביקבוק הנוכחי. מחכה בסקרנות לראות את הביקבוקים הבאים מה-Batch הזה.

נו, אז מה עם המכירה הפומבית ההיא? כפי שכבר כתבתי, לא הגעתי אליה בסוף, והמגיב המסתורי bolton’s סיפר שהיה די משעמם ולא נמכר אף בקבוק וויסקי. בכל זאת, אתגר זה אתגר, ואני צריכה לעמוד בו בעצמי. איזה מבקבוקי הוויסקי שהוצגו במכירה כדאי היה לקנות למטרות אספנות?

נתחיל מה-Highland Park. אני מזכירה את הנתונים הבסיסיים:
Highland Park Single Malt Whisky, 38 Years Old, Vintage 1967: אחוז אלכוהול: חוזק חבית 57.4%, הוצאה מוגבלת של 400 בקבוקים, אריזת עץ. יועמדו למכירה 20 בקבוקים והערכת המחיר היא 1900-2400$. מקור הוויסקי מן החבית הותיקה ביותר שאותרה במזקקה שבאי אורקני.
בואו נבחן את זה:

המזקקה: מזקקת HIghland Park ותיקה מאוד, נוסדה כנראה ב-1798 ושמרה על יציבות יחסית במשך השנים. היא נחשבת מזקקה קלאסית וידועה וחביבה על אספנים, והייחוד שבהיותה המזקקה הצפונית ביותר בסקוטלנד בהחלט מוסיף לכך. Highland Park ממוקמת באיי אורקני ולפיכך מתאימה גם לאספני וויסקי איים.

הוויסקי (גיל ושנת הזיקוק): הוויסקי המדובר מקורו בחבית יחידה, הוא בן 38 שנה וזוקק בשנת 1967. כשבוחנים את הוצאות הוויסקי של המזקקה ניתן לראות שמזקקת Highland Park עצמה מוציאה באופן קבוע בשנים האחרונות וויסקי בן 25 ו-30 שנה, והוציאה לא מעט וויסקי מבוגר במשך השנים בהוצאות מיוחדות, ביניהן וויסקי בן 40 שנה ומעלה. בנוסף, בשנים האחרונות הופקו לא מעט הוצאות מיוחדות של Highland Park דוקא מחביות משנת 1967. פרט להוצאות המזקקה, גם מבקבקים עצמאיים ידועים ומוערכים כגון Murray McDavid ו-Signatory הוציאו בקבוקי Highland Park מבוגרים ומחביות בודדות משנות ה-60, והוויסקי זכה להערכה ולציונים גבוהים.

הסט: בפירוט אודות הוויסקי באתר המכירה הפומבית נפלה טעות, שפספסה מאפיין ייחודי של ההוצאה הזו: לא מדובר ב-400 בקבוקים, אלא בהוצאה מפוצלת. מחבית אחת הוציאו 200 בקבוקים של Highland Park בן 38, ובשנה הבאה יוציאו את הוויסקי שנשאר ב-200 בקבוקים נוספים של וויסקי בן 39. המפיצים מצהירים שזו הזדמנות לטעום וויסקי מאותה חבית שזכה להתיישן עוד שנה ולהבחין בהבדלים. אני די סקפטית כשאני חושבת על ההשפעה של מחצית חבית מלאה אוויר על הוויסקי שנשאר שם. יכול להיות שיקרו דברים מעניינים לוויסקי, אבל זה בודאי לא מאפשר השוואה סבירה. יש לציין שמי שקונה בקבוק של 38 שנים זכאי לרכוש בקבוק של ה-39 כדי להשלים את הצמד.

הביקבוק: מקור הביקבוק הוא שיתוף פעולה של קבוצת אדרינגטון (Edrington) שבבעלותה היילנד פארק, מקאלן (Macallan), פיימוס גראוס (Famous Grouse) ועוד, עם חברת saybrex שעוסקת ביבוא/יצוא בינלאומי של משקאות אלכוהולים. כלומר יש גושפנקא מסויימת של המזקקה (או לפחות של התאגיד), אבל לא מדובר בביקבוק של המזקקה. ייתכן שהביקבוק הזה הוא חלק ממגמה כללית של היילנד פארק בשנים האחרונות, לאפשר ליחידים או לחנויות לרכוש חבית שלמה ולבקבק אותה באמצעות המזקקה למטרת מכירה או כל מטרה אחרת. את החבית בחר ג'רי טוש (Gerry Tosh), השגריר הבינלאומי בן ה-28 של מזקקת היילנד פארק, שעיקר נסיונו כאיש שיווק של פיימוס גראוס. אני לא בטוחה שאני קונה בעיניים עצומות את הבחירות שלו, או מעריכה את היכולת שלו לזהות חבית ראויה לביקבוק יותר מהיכולת של כל אחד אחר.

ואיפה עומד Highland Park במכירות פומביות בזמן האחרון?
בתחילת נובמבר הועמד למכירה בקבוק Highland Park 1962 בן 35 שנה, ביקבוק במהדורה מוגבלת ביותר של המזקקה לרגל פרישתו של ג'ון גודווין, יו"ר Highland Distillers. הוא נמכר ב-1520 יורו.
סדרת Celtic Heartlands המוערכת של ג'ים מקיואן שמכילה Highland Park 1967 בן 35 שנה, Macallan 1968 בן 34 שנה ו-Bowmore 1968 בן 35 שנה בבקבוקי זכוכית ממוספרים וחתומים, נמכרה בתחילת דצמבר ב-520 פאונד (קצת יותר מ-2000$).
בהתחשב בכך שהבקבוק הנוכחי מוצע בכ-2000$, הסיכוי שמחירו יעלה בהרבה כך שההשקעה תניב משהו ראוי הוא לא גדול בעיני.

לסיכום:
הוויסקי הזה אינו ביקבוק של המזקקה ושלמות ה"סט" שלו תלויה בבקבוק נוסף שעדיין לא יצא ולא ידוע כמה יעלה ומבוסס על פיצול מתחכם שלא ברור מה טיבו ואם הוא לא יותר מגימיק. וויסקי מאותה מזקקה, מאותה שנה ופחות או יותר מאותו משך יישון קיימים בשוק מטעם המזקקה עצמה או מטעם מבקבקים עצמאיים נחשבים. נוסף על הכל, מחירו הבסיסי גבוה מאוד, גבוה יותר ממחיר בו נמכרים כיום בקבוקים דומים אך בעלי תכונות אטרקטיביות יותר. סיכומו של דבר, לא נראה שמדובר בהשקעה כדאית במיוחד.

בהמשך, Glenglassaugh ושלושת ה-Bowmore, וכמבן, תמיד אפשר לרענן את הזכרון ברשימה שלי על וויסקי כהשקעה כלכלית.

נ.ב.
כנראה שכשהצבתי את האתגר הזה לא התנסחתי מספיק בבהירות. התכוונתי לשאול: לו הייתם רוכשים וויסקי כהשקעה כלכלית, איזה מהבקבוקים הייתם בוחרים ומדוע? אבל התגובות שקיבלתי עסקו בשאלה האם כדאי בכלל להשקיע סכומים כאלה בוויסקי לשתייה. זו שאלה אחרת לגמרי, וגם אליה כדאי להתייחס בהזדמנות.

"איש הענבים", תחת השם Claret, מארגנים מכירה פומבית של יינות אספנות נדירים וויסקי במהדורה מוגבלת. מכיוון שההבנה שלי ביין מתמצה בטעים/לא טעים וקצת רמזים לדומדמניות מדי פעם, אין לי שום כלים לשפוט אם היינות באמת מיוחדים, נדירים או אפילו סתם מעניינים, אבל בקבוקי הוויסקי הספורים שמשתתפים במכירה מיד עוררו אצלי סקרנות.

5 סוגי וויסקי עומדים למכירה:
Highland Park Single Malt Whisky, 38 Years Old, Vintage 1967: אחוז אלכוהול: חוזק חבית 57.4%, הוצאה מוגבלת של 400 בקבוקים, אריזת עץ. יועמדו למכירה 20 בקבוקים והערכת המחיר היא 1900-2400$. מקור הוויסקי מן החבית הותיקה ביותר שאותרה במזקקה שבאי אורקני. (הנה מה שחשבתי על כדאיות הקניה של הבקבוק הספציפי הזה).
Glenglassaugh Single Malt Whisky, 38 Years Old, Vintage 1967: אחוז אלכוהול: חוזק חבית 45.1%, הוצאה מוגבלת של 160 בקבוקים. יועמדו למכירה 20 בקבוקים והערכת המחיר היא 750-900$. מזקקה מספייסייד שהפסיקה את פעילותה.
Bowmore Scotch Whisky, Bourbon Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 43.2%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 121 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.
Bowmore Scotch Whisky, Fino Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 49.6%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 237 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.
Bowmore Scotch Whisky, Oloroso Cask, Vintage 1964: אחוז אלכוהול – 42.9%, הוצאה מוגבלת, בקבוק מספר 227 מתוך 300, אריזת עץ. בקבוק אחד בלבד עומד למכירה והערכת המחיר היא 1850-2000$.

אז בהמשך לאתגר Bruichladdich מלפני חצי שנה, אני מציבה אתגר חדש והפעם מעשי: האם הייתם קונים (או מתכוונים לקנות בפועל) אחד או יותר מן הבקבוקים שמוצעים כאן למכירה? אם כן, איזה ומדוע? אפשר כמובן להיעזר ברשימה שלי על וויסקי לאספנים כהשקעה כלכלית.

קצת פרטים על המכירה עצמה למתעניינים: המכירה תתקיים בימים חמישי ושישי 9-10/11/06 במרכז וואהל (ליד אוני' בר אילן), הוויסקי יעמוד למכירה ביום שישי. כדי להשתתף יש להירשם מראש, ויש גם טלפון לבירורים באיש הענבים: 03-5180533. כדאי לקרוא את התקנון, ולקחת בחשבון שצריך לשלם בנוסף למחיר הבקבוק גם מסים על ייבוא הוויסקי לארץ ועמלת קניה בגובה 15% ממחיר הפטיש (המחיר שנסגר) + מע"מ. והנה קישור לקטלוג המלא של המכירה (PDF).

לפני כמה שנים טובות עברתי בפעם הראשונה בנמל התעופה הית'רו, ומיד תפס לי את העין שלט גדול 'Whisky'. התקרבתי כדי לגלות מאות בקבוקי וויסקי עם תוויות מחיר מבהילות – בין 3 ל-5 ספרות. תהיתי אז מי קונה בקבוקי וויסקי במחירים האלו, ולאיזו מטרה. מה, לשתות וויסקי שעולה 6000 פאונד? פה ושם אני שומעת הערות בסגנון "שווה לשמור את הבקבוק הזה סגור, בעוד 20 שנה הוא יהיה שווה הרבה כסף". אז מה באמת הפוטנציאל ועד כמה שווה להשקיע בוויסקי כהשקעה כלכלית?

כולם ערים למחסור המתוכנן מראש ומאד מורגש של Lagavulin 16. פתאום קשה למצוא אותו בחנויות, בדיוטי פרי ובפאבים, ובאלה שהוא כן נמצא, המחיר האמיר בעשרות אחוזים. אפילו שהוויסקי הזה נעלם באופן זמני לחלוטין ומתוכנן מראש, אנשים מוכנים מיד להוציא עליו הרבה יותר כסף מאשר הוציאו לפני כמה חודשים. דוגמה נוספת שנתקלתי בה: Isle of Jura בן 8, שהפסיקו לייצר לפני שנים. נתקלתי בבקבוק הנ"ל בפאב בבאומור שב-Islay, ומחיר המנה היה גבוה ללא כל פרופורציה לאיכות הוויסקי, שהיה פשוט וסתמי לחלוטין. למה? כי אם תרצו לשפוט את הסתמיות שלו בעצמכם, לא תוכלו – אי אפשר להשיג אותו היום בקלות.

אז פוטנציאל כנראה שיש. איך נדע מה לקנות?
חשוב לזכור, קודם כל, שהשקעה בוויסקי היא ככל השקעה אחרת. פוטנציאל של השקעה כלכלית מתממש אך ורק אם מתקיים התנאי הבסיסי: יש מי שרוצה לקנות. אפשר לרכוש את הבקבוק השווה ביותר והיקר ביותר, להחביא אותו שנים בתנאים אידיאליים וכעבור 30 שנה להוציא אותו ולהתבונן בבקבוק הנדיר ביותר שיש. בפועל, אם אין קונה שמוכן לשלם, הבקבוק לא שווה אפילו שקל אחד. עקרון הבסיס הוא שהקונה הפוטנציאלי של "וויסקי השקעה" הוא אספן כלשהו, ולא רוכש מזדמן או אדם שרוכש כדי לשתות. על מנת להצליח בהשקעה, על הבקבוק להיות מיוחד מצד אחד, ולהתאים לאספנים רבים מצד שני.

ישנם כמה קווי יסוד בסיסיים לאוספים החשובים בתחום הוויסקי סינגל מאלט:

ביקבוקים מקוריים: אספנים מחפשים ביקבוקים מקוריים של מזקקות. לעתים רחוקות יש ערך משמעותי לוויסקי שמקורו במבקבקים עצמאיים (Independent Bottlers). מבקבק עצמאי יוצא דופן בתחום זה הוא Gordon & MacPhail, אם כי צריך לבדוק לעומק את הביקבוק הספציפי.

מזקקות: כדאי לבחור מזקקות ידועות ומוערכות, הפופולאריות בקרב אספנים. למשלGlenmorangie, Springbank, Macallan ועוד. גם אוספי וויסקי מ-Islay פופולאריים למדי. אספנים יעדיפו לרוב מזקקות ותיקות ככל האפשר שהוקמו בתחילת-אמצע המאה ה-19, לעתים גם באמצע-סוף המאה ה-18, ולא את המזקקות החדשות יותר שהוקמו במהלך המאה ה-20 או שינו את פניהן באופן משמעותי בתקופה זו.

ביקבוקים מיוחדים: ככל שהוויסקי יותר נפוץ כך ערכו לאספנות יורד. עדיף לחפש ביקבוק במהדורה מוגבלת מחבית אחת בלבד, או משנה מסוימת (ישנו יתרון משמעותי לבקבוקים ששנת הייצור מסומנת עליהם), או עם פיניש מיוחד שנוצר רק פעם אחת באותה מזקקה. עם זאת, ישנן מזקקות מסוימות שנוהגות להוציא מהדורות מיוחדות לעתים קרובות, בעיקר סביב תאריכים או אירועים מיוחדים ולא בהכרח סביב טיב הוויסקי. כדאי לבדוק היטב את ייחוד ההוצאה וחשיבותה.

ביקבוקים "זקנים": ככל שהוויסקי שהה יותר זמן בחבית, כך מחירו עולה. עם זאת, פרמטר זה במיוחד כדאי לקחת בחשבון בשילוב עם פרמטרים אחרים כגון סוג הביקבוק וזהות המזקקה – לא כל וויסקי "זקן" שווה השקעה.

היסטוריה: לפעמים הסוד טמון בהיסטוריה של המזקקה. כאשר מדובר במזקקה שנסגרה לתקופה ארוכה ונפתחה מחדש, בקבוקים או חביות שנותרו מהתקופה הראשונה של המזקקה עשויים להיות בעלי ערך אספני (בכפוף לכמות החביות שנשארה והתכניות של המזקקה לגביהן).
ישנם בקבוקים מתקופות בהן לא יוצר הרבה וויסקי במזקקה – ערכם יהיה גבוה, כמובן. עם זאת, יש לבדוק היטב – לעתים הייצור המועט נבע מבעיות כלשהן במזקקה שגרמו לוויסקי שנוצר להיות באיכות נמוכה, אז ערכו של הוויסקי עשוי להיות נמוך.
לעתים שינוי עיצוב הבקבוק לאחר הפסקה ארוכה בפעילות המזקקה יעלה את ערכו של בקבוק בעיצוב הישן. עם זאת, לא כדאי לבחור וויסקי להשקעה לפי מראה הבקבוק.

וכמה הערות קטנות נוספות:
- כאשר קיימים בשוק האספנות בקבוקים ותיקים מאוד ממזקקה מסוימת, ערך הבקבוקים החדשים יותר מאותה מזקקה עשוי לעלות מכיוון שפוטנציאל האספנות עולה (אפשרות ליצור סדרות ארוכות).
- רוב הבקבוקים מכילים 0.75 ליטר. לעתים בקבוקים גדולים יותר עשויים להיות קשים למכירה, פשוט מכיוון שאינם משתלבים בתצוגת האספן עם כל השאר. נשמע מצחיק, אבל בהחלט קורה.
- כאשר קונים בקבוק וויסקי כהשקעה, מומלץ להיצמד לבקבוקים שמחירם בינוני ולא לרכוש את היקרים ביותר. לבקבוקים במחיר בינוני יש סיכוי גדול יותר להגדיל את ערכם בעוד בקבוקים יקרים יישארו פחות או יותר באותו טווח מחיר – לשוק יש גבולות.

רוצים לנסות בעצמכם? הנה אתגר Bruichladdich, התשובה שלי לאתגר ומה שהתברר כעבור שנתיים.

אז שווה או לא שווה? בואו נבחן את זה:
קודם כל, ההימור הזה יחסית פרוע, כי ישנם הרבה נתונים בסיסיים שעדיין לא ידועים.
לא ידוע מתי הוויסקי יבוקבק ויהיה זמין.
לא ידוע בן כמה שנים הוא יהיה.
לא ידוע מה יהיה חוזקו (אחוז אלכוהול).
לא ידוע איזה ביקורות הוא יקבל בטעימה.
לא ידוע כיצד יראה הבקבוק.
לא ידוע כמה בקבוקים יבוקבקו בתנאים זהים לתנאי החבית הראשונה וכמה יבוקבקו קודם לכן או ישארו ביישון.
לא ידוע מי יקבל את ההחלטה לבקבק אותו. אמנם כרגע ג'ים מק'יואן המוערך מופקד על העניין, אבל זה וויסקי שמדובר לגביו על יישון של עד 70 שנה, וגם אם זה ייקח פחות, לא ידוע מי יהיה אחראי שם ב-Bruichladdich.
לא ידוע מה יהיה מצב שוק הסינגל מאלט כאשר הוויסקי יבוקבק.
אז מה אנחנו כן יודעים? (כמה נתונים על קצה המזלג)

הוויסקי
ישנן 54 חביות מהזיקוק הזה בסה"כ. לא ידוע אם מדובר בחביות 200-250 ליטר סטנדרטיות או בחביות 500 ליטר. לא ידוע כמה חביות זוקקו בזיקוק הראשון (ממנו יילקחו הבקבוקים). מחבית 200-250 ליטר אפשר להוציא כ-250-270 בקבוקים של 700 מ"ל אחרי כ-10-15 שנה. כעבור 30 שנה – פחות, וכן הלאה. בקיצור, מדובר במהדורה מוגבלת בהחלט ובקבוקים ממוספרים, אם כי לא מוגבלת כמו Single Cask. הבקבוקים יצאו עם חתימתו של ג'ים מק'יואן על התווית.

זו הפעם הראשונה שוויסקי מזוקק 4 זיקוקים. מצד אחד, בקבוק יוצא דופן עשוי להיות מבוקש בקרב אספנים. מצד שני, בהיותו היחיד שמזוקק 4 פעמים, לא ברור לאיזה theme של אספנות הוא יתאים (פרט לאוספים כלליים של Bruichladdich או Islay).

זה הוויסקי בעל רמת האלכוהול הגבוהה ביותר שזוקק עד היום.

הוויסקי נמכר בארגז של 6, תמורת 300 פאונד. כלומר, בקבוק ב-50 פאונד.

ביקבוקו של הוויסקי הזה ילווה ללא ספק בדחיפה תקשורתית גדולה מצד Bruichladdich, שינסו ליצור עניין סביבו. הפרסום הזה ישרת ודאי גם את הבעלים הגאים של 6 בקבוקי וויסקי מהזיקוק הראשון המעוניינים למכור למרבה במחיר.

לא ברור אם ניתן יהיה לשלוח את הוויסקי לישראל ישירות, ובכל מקרה דמי המשלוח, המסים והטיפול אינם כלולים במחיר הנוכחי.

המזקקה
מזקקת Bruichladdich ממוקמת ב-Islay. זה בהחלט יתרון כי וויסקי מ-Islay חביב מאוד על אספנים.

למזקקת Bruichladdich מגוון רחב מאוד של הוצאות מיוחדות וסדרות מיוחדות, הרפתקניות יותר או פחות. הגבול בין הוצאות מיוחדות שגורמות התרגשות בעולם הוויסקי ובין סתם נדנוד מסחרי הוא דק מאוד. יש שיאמרו ש- Bruichladdich כבר עברו אותו.

כרגע נמכרים בקבוקים שונים של Bruichladdich בטווח גילאים של 20-32 שנה במחירים בטווח שבין 130-300 דולר. Bruichladdich בן 40 (מהדורה מוגבלת של 500 בקבוקים), לעומת זאת, נמכר בקרוב ל-2000 דולר. בקבוקים צעירים יותר מביקבוקים מיוחדים נמכרים סביב ה-70 דולר.

ערך במכירות פומביות
כמה דוגמאות של מחירים שהשיגו בקבוקי Bruichladdich בעלי מאפיינים דומים בחלקם למאפייני הוויסקי הנוכחי:

Bruichladdich-20 year-old
First Edition bottling. Distilled and bottled by Bruichladdich Distillery, Islay. In presentation tin. Single malt, 46% volume 1 bottle Sold for £50

Bruichladdich Legacy Series I-36 year-old
Bottled September 2002 to celebrate the Golden Jubilee of Her Majesty Queen Elizabeth II. Bottle number 784. Distilled and bottled by Bruichladdich Distillery, Islay. In presentation tin. Single malt, 40.6% volume 1 bottle Sold for £110

Bruichladdich-1970
Bottled September 2002. Bottle number 1155. Distilled and bottled by Bruichladdich distillery, Islay. In presentation tin. Single malt, 44.2% volume.1 bottle Sold for £90

בשורה התחתונה, רב הנסתר על הגלוי. בכל מקרה, אני מניחה ש-Bruichladdich לא יירו לעצמם ברגל וכשהוויסקי יצא בסופו של דבר, הם יימכרו את הוויסקי הזה בחנויות במחיר גבוה יותר מהמחיר המוצע כיום. גם אם לא תהיה הצלחה גדולה, לדעתי לא תהיה בעיה להיפטר מהבקבוקים לפחות במחיר עלות וסביר שלמעלה מזה. כסף גדול? קשה לי להאמין (בהסתייגות אחת: אם הוויסקי יבוקבק כעבור יותר מ-30-40 שנה, יש סיכוי למחיר מכובד מאוד). הבעיה טמונה בחלקה במכירה הפומבית – הסדרת המכירה תדרוש משאבים נוספים (אם על ידי הגעה ואם על ידי נציג מקומי שימכור עבורכם). גם אז, לא צריך שישה אלא שני בקבוקים מספיקים בהחלט. אחד לשמירה ומכירה ברווח סביר והשני – לשתייה כמובן.

זיקקו לאחרונה וויסקי חדש שמזוקק 4 פעמים, והתוצאה היא וויסקי בחוזק שנע בין 88% ל-92% אלכוהול. זהו הוויסקי החזק ביותר שזוקק. עדיין לא ידוע מתי יבוקבק הוויסקי ובאיזה חוזק, אבל Bruichladdich מציעים לקנות כבר עכשיו ארגז מהזיקוק הראשון.

האמת היא שלא חשבתי שאלו חדשות מרעישות במיוחד עד שיפית כתבה על זה בפורום אלכוהול בנענע. אז הוספתי את חמש האגורות שלי, ואח"כ החלטתי לעשות את זה מעניין (אולי די עם התרגומים המילוליים מאנגלית?). לפני כמה זמן כתבתי בפורום של עמותת הוויסקי ב-NRG על וויסקי לאספנים כהשקעה כלכלית ואיך זה עובד. בעקבות מה שכתבתי ובעקבות הוויסקי החדש של Bruichladdich, הצבתי אתגר בפורום וויסקי:

לפי כל הנתונים (הפרטים על הוויסקי באתר Bruichladdich, הרקע של המזקקה וכל פרט אחר שאפשר למצוא), האם כדאי להשקיע בארגז של Bruichladdich X4 The Perilous Whisky ?
אפשר להיעזר גם בקטלוג מכירות הוויסקי של בית המכירות הפומביות McTear's, וכמובן בהודעה המורחבת שלי בפורום וויסקי ב-NRG.