לא מזמן עברתי ליד מבשלת דאנסינג קאמל והופתעתי לראות שמשהו ממש השתנה. מרחוב המסגר זה נראה כמו מערה חמימה ומוארת חצובה בסלע. התאורה הכתמתמה ובר העץ שנראים בתוך החור הפעור בקיר המבנה התעשייתי נראים כמו מקום טוב לברוח אליו מרחוב המסגר. את הדאנסינג קאמל אני מכירה כמה שנים טובות, ולא הייתי שם מזמן, בערך מאז שדגמתי את הנסיון הקודם להפוך את המקום לבר, שלא ממש הצליח. מזה חצי שנה שיש במקום שותף חדש, אביב, שמתעסק בברים הרבה שנים ונראה שהצליח לעשות סוף סוף לעשות את ההבדל במקום החביב אבל הטיפה מפוספס הזה.

בכלל, כל הביקור הזה היה מלא בהפתעות נעימות. לא רק המקום עצמו, שהוקטן ועוצב מחדש ויש בו הרגשה מאוד אינטימית, אלא גם הבירה עצמה (וגם שיחה מרתקת עם דיוויד, הבעלים, על מקצוע החשבונאות, שזה ה-passion החדש שלי בתקופה האחרונה. כן, אני יודעת, לא הרבה אנשים אומרים passion וראיית חשבון באותה נשימה, אבל אף פעם לא הייתי "הרבה אנשים"). דאנסינג קאמל תמיד היתה מבחינתי בירה חביבה, אבל יותר בגדר קוריוז או נסיון מוצלח ויצירתי מאשר בירה עם אופי מובחן וטעם מדויק, כזאת שתגרום לי לבחור דווקא בה גם כשאני מחוץ למבשלה עצמה. לקחתי את "לטעום מהגמל" – קומבינציית טעימות שמכילה במקור 6 כוסות אולד פאשן גדולות מלאות לפחות עד החצי בבירות שונות, סה"כ בערך 850 מ"ל. אני הסתפקתי ב-4. קבלתי איב, 'תרוג, אמריקן פייל אייל ומידנייט סטאוט, שתי האחרונות זכו לפני שבוע במדליות זהב בתחרות Bira 2011. מסתבר שמשהו טוב קרה בשנה-שנתיים האחרונות לדאנסינג קאמל. לכל אחת מהבירות שקיבלתי היתה זהות מאוד ברורה ובעיקר איזה עידון ודיוק שלא היה פעם, גם בבירות המתוספות (כמו 'תרוג שמכילה אתרוגים).

הפייבוריטית שלי היתה ללא ספק איב, בלונד אייל נגישה וטעימה עם 4.9% אלכוהול וחמיצות עדינה, שמצאה חן בעיני בעיקר בגלל המרקם החמאתי הכבד והמפתיע שלה. מכיוון שאני סאקרית של מרקמים יותר מהכל וגם מעדיפה בשנים האחרונות משקאות שאפשר להרגיש בהם בבירור את חומרי הגלם הבסיסיים, לבירה הזו היה מאוד קל לקנות אותי.

גם ל'תרוג וגם לאמריקן פייל אייל טעמי הדרים עדינים. ל'תרוג (שהיא בירת חיטה) יש טעמים לימוניים שמגיעים מן הסתם מקליפות האתרוג שמושרות בה, ולאמריקן פייל אייל טעמים שמזכירים אשכולית, שמגיעים מהכשות האמריקאית. בשתיהן, הטעמים הנוספים מדויקים ולא משתלטים למרות שהם מורגשים בכל לגימה. זה הזכיר לי קצת את עניין הפינישים בוויסקי ובעיות האיזון שלהם. הנקודה המדויקת בה אתה צריך לשלוף את המוצר שלך מבליל הטעמים שאתה מנסה להטמיע בו היא קצרצרה וחד משמעית. פספסת – הלך האיזון ונשארת עם מוצר גס, גם אם סביר, שלא מסוגל להתעלות. האמריקן פייל אייל היא בירה יציבה, ברורה ומאוזנת, בעלת גוף בינוני ומאוד פירותית. הזכייה שלה בתחרות לא מפתיעה, ואם היא תישאר כך לאורך זמן (כי בדאנסינג קאמל הכל משתנה משנה לשנה לפי חומרי הגלם וקצת טוויקים במתכון), היא תהיה מספיק מובחנת כדי לייצר קרייבינג אצל הצרכנים שלה. ה'תרוג, לעומתה, הרבה יותר קלילה ומאוד מרעננת. היא מיוצרת פעם בשנה סביב סוכות (אתרוגים וזה, אתם יודעים), אבל היא פשוט קלאסית לקיץ. הקיץ, אתם יודעים, כשאין אתרוגים. פרדוקס אומלל אבל בירה נהדרת, ודוגמה עוד יותר מעולה מהאמריקן פייל אייל לאיזון עדין של בירה ותוסף.

המידנייט סטאוט היא סיפור קצת שונה מבחינתי. כבדה כמו כל סטאוט ומלאה בטעמי קפה ושוקולד עד שבעיני כבר לא מרגישים את הבירה מתחת לכל המעטפת. גם היא זכתה בפרס בשבוע שעבר, ובהחלט יכול להיות שאני פשוט לא כ"כ בעניין של סטאוטים בתקופה הזו. כאמור, וכמו בוויסקי, גם בבירה אני מעדיפה כיום כאלה שאפשר להרגיש בהם את חומרי הגלם הבסיסיים, ופחות טעמים דומיננטיים שמאפילים עליהם.

הבר, או בעצם פאב, שנקרא עכשיו D.C.P (דאנסינג קאמל פאב), פתוח גם בצהרים לארוחות + בירה למשרדים שבסביבה, וממשיך להיות פתוח ברצף עד הלילה, מה שהופך אותו לאחד המקומות הבודדים שאפשר להגיע אליהם בשעה ממש מוקדמת. פאב כמו שפאב, לא בר, אתם יודעים. ב-20:00 עדיין יש מעט אנשים, ואחרי 22:00 המקום מתמלא לגמרי. וכמובן שלא מעשנים בפנים, שזה תענוג בפני עצמו. מצד שני, יש שולחנות ארוכים בחוץ והקיר פעור לחלוטין, ככה שמעשנים ומי שלא מפריע לו יכולים פשוט לתפוס שולחן בחוץ במקום בפנים ולהרגיש לגמרי חלק מהעניינים, והבפנים מוגבה מאוד מהקרקע ככה שלא ממש מרגישים את הסיגריות בפנים. הדו-קיום הכי מוצלח שראיתי בבר בקטע של עישון. האוכל, בעיקר סנדביצ'ים גדולים ומאזטים קטנים, מתומחר טיפה יקר מדי לטעמי, אבל בצורה נסבלת. בימי שני יש פרומואים משתנים, למשל כל הברבנים ב-50% הנחה (זה יוצא ג'ק דניאלס ב-21 ש"ח, שווה להפליא). המוזיקה היא רוק, ההרגשה על הבר ידידותית במיוחד. נראה לי שאני אגיע לכאן עוד הרבה.

אני מתלבטת לגבי קוארבו בלאק כבר לא מעט זמן. יצא לי לנסות את הטקילה הזו כמה פעמים בשנה-שנתיים האחרונות, וקצת התקשיתי לשייך אותה למשבצת. או יותר נכון, המשבצת שלה ברורה לי, אבל לא הייתי בטוחה שזו משבצת שאני מחבבת. קוארבו בלאק היא עוד נסיון לשבור את פלח השוק המקובל של משקה. אתם יודעים, וויסקי שמשווק כמו וודקה, טקילה שמתנהגת כמו וויסקי (נדמה לי שאף אחד לא מנסה להיות טקילה). כולם מקנאים בפלחי השוק של המתחרים, זה רוצה להיות יותר פרימיום, ההוא רוצה לפנות יותר לצעירים ואחרים רוצים לתפוס יותר בברים. בהתאמה, קוארבו בלאק לא כל כך מרגישה כמו טקילה. האגבה מורגשת אבל היא לא הדבר הראשון ששמים לב אליו, אלא בעיקר מתיקות ועץ. המון מתיקות. זו טקילה די חלקה ומחממת, שנכנסת ממש בקלות לתפקיד הצ'ייסר מהזן הקצת יותר מתוחכם. לא כזה שיחליף צ'ייסר של וויסקי אירי שעובר דרכך כמו מים, אלא יותר למי שמעדיף צ'ייסר של ברבן, או סקוטש מהסוג הלא שטחי אבל גם לא מתוחכם מדי. היא עומדת יפה גם בתור דרינק בפני עצמו, אבל אם הייתי צריכה לבחור טקילה אנייחו אחת לשתות נקי ולאט, לא הייתי בוחרת בה. מצד שני, Once you go Patron, you never go back, אז אולי זה לא היא, זה אני, וקוארבו בלאק היא ללא ספק אחת הטקילות הקומוניקטיביות שטעמתי.

בסופו של דבר, נכנס עניין המחיר. במחיר סביב ה-200 ש"ח, לא שונה כל כך ממחיר של ג'ק דניאלס, למשל, או ווייט אנד מקיי 12, בושמילס 10 או אפילו ג'וני ווקר שחור רחמנא ליצלן, אני לא בטוחה שכדאי להעדיף דווקא את קוארבו בלאק. מצד שני, אם גם ככה אתם מחדשים כל פעם את המדף שלכם בנישת המשקה הנחמד והלא מחייב, זה יכול להיות גיוון טוב. Having said that,  יש היום, שבת, מבצע שיימשך בערך עד 22:00 (עוד פעם אתרי קופונים) – קוארבו בלאק ב-105 ש"ח, במגוון חנויות בארץ. במחיר הזה זאת קנייה מצויינת בלי בכלל לחשוב פעמיים. תהנו.

איכשהו יצא שדווקא היום יש שני מבצעי אלכוהול באתרי הקופונים, אחד חינני ביותר והשני חינני למדי.

1. למשך 37 השעות הקרובות (או עד גמר המלאי), משלמים 75 ש"ח ומקבלים שובר בשווי 150 ש"ח לקניה של כל מוצר בייבוא או שיווק בלעדי של החברה "הסקוטית" למשקאות, כולל יינות, כהילים וגם כוסות. למימוש בחודש הקרוב בחנות של החברה הסקוטית בנמל ת"א או בחנות סופר דרינק רמת השרון. השובר כאן. שימו לב שאפשר לקנות עד 3 שוברים, אבל לממש רק אחד ביום.

הייתי רוצה לתת לכם רשימה נורמלית של כמה המלצות מתוך הפורטפוליו של הסקוטית, אבל אין למצוא אותו באינטרנט, אז לא. ואולי זאת הזדמנות טובה להתלונן קצת על היבואנים שלא מחזיקים אתר אינטרנט, ועל אלה שמחזיקים אבל לא מעדכנים, ועל אלה שמעדכנים אבל לא חושבים להעלות רשימה מסודרת של כל המותגים שלהם. כל פעם צריך לעשות עבודת תחקיר (שלא התחשק לי לעשות הפעם) דרך מליון הודעות יח"צ שמפוזרות באינטרנט. לפחות דבר טוב אחד יוצא מכל האתרים שפשוט מעתיקים כלשונן את הודעות היח"צ. (: בקיצור, מעצבן ודינוזאורי. תתאפסו, בחייכם.

2. למשך 30 השעות הקרובות אפשר לקנות ערק KAWAR ירוק ב-36 ש"ח במקום 72 ש"ח. לא מכירה את הערק הזה ולא טעמתי, אבל הם טוענים שם בפרסום שמדובר בערק סופר-פרימיום. אני אשמח לשמוע ממי שטעם הכצעקתה. אפשר לקנות עד 3 שוברים ולממש אותם במגוון חנויות  בארץ. השובר כאן. השובר תקף לשלושה חודשים.

נ.ב.

מאז מבצע הקופונים הקודם של בית המשקאות של נפתלי אני מתלבטת אם לשתף כאן את הטעם המר שנשאר לי מהנסיון לממש אותו בסניף גבעתיים שלהם. בואו רק נגיד בינתיים שאני, באופן אישי, על בית המשקאות של נפתלי כבר לא אמליץ כפי שהרביתי להמליץ בעבר, ולא אקנה שם יותר.

נאמר הרבה (וגם אצלי נאמר קצת) על התרומה של כוס טובה לחוויית הוויסקי, החל מהחומר ממנו עשויה הכוס ועד לצורת הכוס שמכוונת את הוויסקי לקולטני טעם ספציפיים על הלשון. אבל לא כולם מתעכבים על דקויות, ומסתבר שיש מי שההנאה העיקרית שלו מכוס וויסקי היא לנפץ אותה על ראש של מישהו.

לפני כמה חודשים נאסרו בגלזגו השימוש וההגשה בכוסות ומיכלי זכוכית בפאבים ומועדונים שיש להם רשיון מיוחד לפעילות עד שעה מאוחרת (הרשיון הסטנדרטי מחייב הפסקת הגשת משקאות אלכוהוליים ב-23:00). הרעיון מאחורי האיסור הוא צמצום השימוש האלים בזכוכית ע"י אנשים רווי אלכוהול וכתוצאה מכך, צמצום הנזקים והפגיעות. בתחילת יוני הכריזה ועדת הרישוי של גלזגו שהשימוש בכוסות ומיכלי זכוכית בפאבים ומועדונים ייאסר כליל החל מינואר הקרוב. גם פאבים מתמחים שמחזיקים מאות סוגי וויסקי נדירים ייאלצו, לפי החלטה זו, להגיש אותם בכוסות פלסטיק (וזה נכון כמובן גם לבירה וליין).

איגוד הבירה והפאבים הסקוטי (SBPA) פנה לבית המשפט על מנת לבטל את המהלך בטענה שהאיסור הגורף הוא תגובה חסרת פרופורציות לחלוטין להיקף הקטן של האלימות בשימוש בזכוכית. האיגוד טען שהאיסור יגרום לפגיעה עצומה בבתי עסק ובחיי התרבות בגלזגו וכן לפגיעה בתיירות, שכן האיסור ייצור רושם שגלזגו היא עיר מסוכנת ואלימה. יש לציין שהאיגוד לא התנגד לעצם הרעיון אלא לאיסור הגורף, וטען שהאיסור צריך להיבחן לגופו של כל עסק ועסק.

ועדת הרישוי של גלזגו החזיקה בעמדתה במשך כשלושה שבועות. לפני כשבוע וחצי הודיעה הועדה שהיא חוזרת בה מהחלטתה המקורית ותפעיל את האיסור אך ורק עבור מועדונים בעלי רשיון לפעילות מאוחרת, ועבור פאבים בהם יש היסטוריה של אלימות תוך שימוש בזכוכית. אפשר לנשום לרווחה ולהרים כוסית (פלסטיק).

נ.ב. השבועות האחרונים היו עמוסים ומתישים במיוחד, כולל מהפכי קריירה (זה חצי עצוב וחצי שמח), שינויים גיאוגרפיים (הידד, אני שוב תל אביבית!) ותאונת דרכים (לא רצינית אבל כואבת, שכנראה תמשיך לכאוב לי עוד כמה זמן, בייחוד בישיבה ממושכת מול המחשב). מקווה שמעכשיו יהיה בסדר.

קצת אוף-טופיק אצלי, אבל בכל זאת שווה אזכור: ברי ססלוב מציע את הספר שלו "מבוא לעולם היין" להורדה בחינם מהאתר שלו (ותודה ליאיר גת שסיפר על זה בבלוג שלו).

בספטמבר 2003 קיבלתי ספר משעשע במיוחד: Picture Cook Book של Life (נו, המגזין עם התמונות…), מ-1958.
מתעסקים שם קצת ביין, קניית יין וקוקטיילים לשעת אחר הצהריים. אני אשרשר כמה תמונות משעשעות. והתמונה הראשונה היא רק כדי שתבינו באיזה דבר משעשע מדובר:

והנה משהו לגבי סוגי ענבי יין: Gamay ו-Pinot Blanc.

Zinfandel, Sauvignon Blanc וקצה של Riesling:

מדריך לבישול ביין:

וכמה קוקטיילים: