וויסקי, פלצנות ותרבות אלכוהול

בשנים האחרונות, ככל שמתגבר העניין בוויסקי סינגל מאלט והוא הופך פופולארי יותר ויותר, אני שמה לב לאיזה דיסוננס: אנשים נהנים לשתות סינגל מאלט אבל מפחדים לדבר עליו ברצינות, ובצמוד לכל התייחסות רצינית לוויסקי מופיעה התנצלות מובנית על הפלצנות. אני חושבת שזה אחד המחסומים הגדולים להתפתחות של תרבות אלכוהול רצינית בארץ.
בזמנו הופיעה בפורום אלכוהול של וואלה הודעה של בחורה (הילה אשכנזי) שעשתה את צעדיה הראשונים בעולם הסינגל מאלט. היא הראתה התעניינות בוויסקי, הפיקה ממנו הנאה רבה וגם הפגינה אבחנה דקה, אבל בכל זאת הרגישה צורך לסייג את ההתייחסות שלה ולהתנצל על היחס הרציני שלה. הנה ההודעה שלה ותגובתי, ותוספת של גיסר מנהל הפורום בנושא:

הילה:
"טוב, אז ניסיתי וויסקי עם "פיניש" של שרי, ואני חייבת לומר שהיה ממש טעים! אמנם לא כמו שציפיתי, אבל באמת מרגישים מין בעיטה (מתנצלת על הפלצנות) של מתקתקות וארומה של שרי. הוויסקי, אגב, הוא גלן מוראנג'י (עמק השלווה, למדתי משהו) שרי ווד פיניש, וכוסית שלו עלתה 65 ש"ח- זה יקר או ממוצע למנה ? בכל מקרה- עכשיו צריך למצוא וויסקי מעושן עם יישון בחביות שרי, ואז אני אוכל לדווח ל Islay אם היא צדקה או לא (:

Islay:
הילה, אני שמחה שנהנית אבל אני חייבת למחות על השימוש במילה "פלצנות". פרט לכך שזו מילה שנואה עלי ביותר, אני חושבת שאחת הסיבות העיקריות לכך שתרבות האלכוהול לא מתפתחת ברצינות בארץ (וגם שאר סוגי תרבות) היא שאנשים מרגישים צורך להתנצל על היחס הרציני שלהם לנושא. יותר מכך, אנשים מרגישים צורך להתנצל כאשר הם משתמשים במשלב לשוני גבוה, או חס וחלילה בדימויים ומטאפורות.

המילה "בעיטה" בה בחרת היא דימוי מצויין. מכיוון שטעם הוא עניין סובייקטיבי, לא נותר לנו אלא להשתמש בדימויים אם אנחנו רוצים לנהל שיחה בנושא שתתרומם מעבר ל"אחי, אתה לא תאמין איזה וויסקי בן זונה שתיתי אתמול". הצרימה (שישנם אנשים שמכנים אותה "פלצנות" ומעידים, לטעמי, בעיקר על עצמם) מתעוררת, לדעתי, כאשר הסופרלטיבים או הדימויים לא מבוססים, חוזרים על עצמם ללא קשר לוויסקי הספציפי שנטעם, או נאמרים בנימה "מדעית", במנותק מן הרגש וחווית הטעם שהוויסקי מעורר.

ברוכה הבאה לעולם המרתק של וויסקי סינגל מאלט. דברי עליו בגאווה, אל תתביישי בדימויים שלך. אחת הדרכים להעצים את חוויית הוויסקי (או היין, או האוכל, למרות שאלו תחומים שקרובים ללבי פחות) היא למצוא את הדימוי ההולם ביותר. אנחנו תופשים את מה שאנחנו יכולים לתאר, וככל שתדייקי בדימוי כך תמצאי בוויסקי יותר דקויות. אבל זהירות: ברגע שתתחילי להתייחס לוויסקי שלך ברצינות, אין דרך חזרה… (-:

לעניין הגלנמורנג'י, מה דעתך על הניחוח? הרחת בנפרד? הרבה פעמים אני מעדיפה להריח לפני שאני טועמת, ואז לטעום בלי להריח. לפעמים אנחנו מריחים "מתוק" ומשליכים על הטעם, ומרתק לגלות עד כמה השוני בין הריח לטעם יכול להיות גדול, וכמה השילוב מוסיף למורכבות (או יותר נכון, איזו "מניפולציה" השילוב הספציפי עושה עלינו).

גיסר:
Islay, אני מסכים איתך ב-100%, אך עם זאת, מה לעשות שיש אנשים שעושים בתיאורים הללו שימושים ציניים ומגוחכים, שגורמים לחבר'ה שמנסים להכנס לעולם הזה להרגיש כמו סנובים מתנשאים ומורמים מעם. חבל שזה כך, כי ההגדרה "בעיטה" במקרה הזה היא מאוד במקום ונכונה- כפי שציינת. ובשביל להבין את העניין לחלוטין היה צריך לראות את הסרט אתמול בערוץ 8, בשעב 22:30 – "מתחזים- משתיין בירה לסומלייה" (אל תתפסו אותי בשם המדוייק אבל זה משהו כזה)- מישהו ראה? אם לא אז תבררו מתי שוב יש ותראו, זה סרט חובה!

מסופר על "אול אמריקאן גאי", שתיין בירה וצופה פוטבול כפייתי, אשר נבחר ונשלח לסן-פרנסיסקו ללמוד ב-3 שבועות איך להיות סומלייה ("הייתי בטוח שזו מדינה באפריקה" הוא אומר בתחילת הסרט… (-: ) ולראות האם שופטים בתחרות יגלו שהוא מתחזה. בקיצור- שם רואים בדיוק איך בנאדם שמתעצבן על עצמו, בהתחלה, על זה שהוא מוציא מהפה את המושגים "עפיצות", "יובש בפה" ו"גוף בינוני וטעם חמאתי" פתאום מתחיל להבין על מה הוא מדבר, מה זה באמת אומר ומתחיל לאהוב את זה- שינוי מדהים. את הסוף אני לא אגלה, רק אומר שבסוף כולם מרימים כוסית לחיים, והוא מרים "באד לייט"… כנראה שאי אפשר להשתנות כל כך מהר, אה?

מסקנה- הילה, וולקאם טו דה וונדרפול וורלד אוף אלכוהול, דארלינג- כל עוד את משתמשת במושגים האלה בצורה אמיתית, ולא כדי להרשים מישהו- אז מצוין ואין במה להתבייש.
גיסר הפלצן עם בעיטה של דומדמניות בהירות

קישור לשרשור המקורי בוואלה.

* 22/4/06 – בעקבות הפוסט התחיל דיון בעניין בפורום וויסקי ב-NRG.