גדול!

השירות הוא מראה של הלקוח.
כמו שאנחנו דורשים כ"כ מעט מהממשלה שלנו, הרמה הנמוכה עד היום של שירות לה התרגלנו גורמת לכל מי שיש דרישות בסיסיות של שירות להראות נודניק.

נו, כמו אלה שדורשים שראש ממשלה יתפטר בגלל מוסר, נודניקים.

בתור מי שיושב כל שישי-שבת במסעדה ובפאבים ובתי-קפה במהלך השבוע – אני יכול להגיד שנתקלתי בהמון סוגי שירות.
ממלצר עייף, מוטרד, שם-זין, עצלן או חצוף – למלצר שמח, לבבי, איכפתי, שם-לב לפרטים ומקפיד.

האימרה על הלקוח כאויב – נכונה גם לטעמי, אך יותר חשוב – הוא אופי הבן אדם נותן-השירות, ורמת האיכפתיות של בעלי המקום מבחינת הסינון של נותני-השירות שלו.

יש מסעדה מעולה בחיפה שאני ומשפחתי מבלים בה הרבה מאז הקמתה, שבה הבעלים מעסיק רק בחורים ובחורות ברמה גבוהה – שכל אחד ואחת מהם פשוט נחמדים ואיכפתיים – דבר שלא ראיתי במקומות אחרים.

ראיתי גם מלצרים "יעילים" – שעובדים נכון וטוב – עם קצת פחות דגש על לרצות את הלקוח, אבל לפחות הם עושים את עבודתם נאמנה.

יש לי רק בעיה אחת עם כל מה שכתבת כאן, נוי:
בעלי הבית של הבראסרי, שאותה אני ממש לא סובל, בעיקר בגלל השירות הנורא והאיום שחוויתי פעמיים (אני לא חוזר למקומות כאלה פעם שלישית. גם פעם שניה זה יותר מדי), הם גם בעלי הבית של הקופי בר ביד חרוצים, ששם השירות מעולה, וכך גם חוויית ואיכות האוכל.
כך שכן – הבעיה בבראסרי לא נעוצה רק בבעלי הבית, אלא גם, ובעיקר – בנותני השירות שם. זה אולי לא נכון תמיד, אבל זה בהחלט נכון במקרה הספציפי הזה.

מעבר לזה, אני מקווה באמת שבעלי מסעדה/בר בארץ יתחילו להפנים את עניין השירות ללקוח. אנשים לא מרוצים, לא יחזרו. הדרישות שלי הן אמנם קצת מעל לממוצע, ואני מודה בזה, אבל זה רק בגלל שאני בהחלט מגדיר את עצמי כנהנתן, וככזה שמוכן להשקיע כסף טוב במקומות טובים.
נכון – אני מכיר יותר סוגי ויסקי, יין ובירה מרוב הברמנים בארץ, וגם את הדרך להגיש אותם. אני גם יודע בדיוק איך צריך להיראות נתח הבשר שהזמנתי. אם זה מה שהופך אותי ל"נודניק" או בעל דרישות מוגזמות בעיני מישהו, אז אני חושש שלכמה בעלי עסק יש עוד הרבה מה ללמוד.

כל מילה בסלע, ושמחה שיש גם מי שרואה את השירות כאתגר. אני חושבת שהרבה חברות התחילו לנסות ולאמץ את המשפט "מקום עבודה יעיל הוא מקום עבודה שהעובדים בו מרוצים" (אם כי חלק גדול מסתפקים בלכתוב את זה על שלטים יפים ועדיין לא הפנימו באמת). לתחום המסעדות/ברים זה כנראה עדיין לא חילחל.

לא מדובר בגינונים אירופאיים. מדובר בשירות טוב, וזה לא מעל ליכולתם של ישראליים מצויים. גם אין פה שום זעם קדוש – אני בסך הכל רוצה להנות ושיהיה לי נעים. אני בהחלט לא מצפה שהמלצרים יישאו את דגל המהפכה, אבל אני כן מצפה להתבגרות מסויימת בתחום הזה מבעלי העסקים.

מהתיאור שלך זה באמת נשמע כמו שדה קרב. בסה"כ אני מבינה את התסכול, ואני מבינה שמלצרים וברמנים נמצאים בין הפטיש לסדן, ולכן אני מתייחסת בעיקר לבעלי המקומות, שהצוות שלהם הוא פשוט שיקוף של אופן הניהול שלהם.
משפט הסיכום שלך, "אם אתה מתחיל לראות לקוחות בתור אוייב,אולי זאת כבר לא העבודה בשבילך", מדויק להפליא.

[...] שירות בבראסרי [...]

ככה יותר טוב:

להרוג ערבים? ~הרמת גבה בהומור יבשבש~

הלקוח הירושלמי אכן מכוער. בהחלט. אבל זו גם רמת הציפיות שלו מהשירות. מי גיב אנד טייק של מחנה-יהודה.
אני התייחסתי לפער שבין הציפיות התלאביביות (מכליל בכוונה) לשירות אירופאי למהדרין לבין ההתנהגות הנובו-ארסית שמאפיין את רובו של אותו קהל עצמו.