על מסקל, הבר הכבר-לא-כל-כך-חדש בפלורנטין אני שומעת כבר כמה זמן. גם אוסף טקילות מרשים, גם מנגנים פלמנקו פעם בשבועיים-שלושה וגם לא מעשנים שם – באמת שיותר מזה אי אפשר לבקש (טוב, אולי אפשר לבקש בר עם אוסף ויסקי מרשים, שלא מעשנים בו והוא לא הנורמה ג'ין). הופתעתי כשגיליתי כמה המקום קטן, ממש מסדרון ועוד קצת וכולו מלא אנשים יושבים ועומדים. ושם עוד מתכוונים להכניס הרכב פלמנקו של שלושה אנשים? אז כן, הם התמקמו איפשהו בקצה, רגל אחת בתוך המטבח, רגל שנייה על הבר, ויצא מזה מופע חביב למדי. אני כמובן ביקשתי ישר את תפריט הטקילות, שהיה, אם לומר את האמת, קצת יותר קטן ממה שציפיתי. היו שם אמנם יותר טקילות מבכל מקום אחר שראיתי, אבל חלק גדול מדי מהשמות היה מוכר, כשאני ציפיתי להפתעות במינון יותר גבוה.
ביקשתי המלצה מהברמנית על בסיס הטקילות שאני אוהבת – פטרון אנייחו וסאוזה קונממורטיבו (יחי ההבדל הקטן), וקבלתי המלצה על פרידה קאלו אנייחו, שלא שמעתי עליה קודם. קבלתי את הרושם שמקדמים אותה חזק במיוחד, לא לגמרי משנה מה הלקוח מבקש, ונדמה לי שמישהו שם מייבא אותה בעצמו. מה אגיד? לא נפלתי. טקילה נחמדה, מעניינת יחסית, טעם אגבה דומיננטי. האם אשלם עליה 70 ש"ח שוב? לא חושבת.
טקילה פרידה קאלו
התאכזבתי קצת מההמלצה הלא בדיוק קולעת והחלטתי לוותר על המשך הטקילות לאותו ערב. מי צריך טקילות כשיש כזה אוכל מקסיקני מצוין. אבל אז הגיעה המרגריטה. אף פעם לא שתיתי מרגריטה קודם. אני מאוד לא אוהבת חמוץ, ונמנעת מכל הקוקטיילים שיש בהם לימון. מגיפת הסאוור פסחה עלי בגדול, לצער 90% מהברמנים שענו לי בשנים האחרונות "ויסקי סאוור" כשאמרתי שבא לי קוקטייל ושאני אוהבת ויסקי. אותה ברמנית שקודם המליצה לא בהצלחה על פרידה קאלו, הכינה לי מרגריטה מעולה. קוארבו, קוואנטרו (לא סתם טריפל סק) וליים, עם נטייה להפחתה קלה בליים למען החך האנטי-חמוץ שלי וגם קצת מי-סוכר, כי אני לא מספיק הארדקור בשביל המרגריטה המקורית. וכתר מלח, כמובן. יוחאי לא התאפק וצילם את הפלא:
מרגריטה
מסתבר שהמלח שם לא רק לקישוט – לשתות את המרגריטה דרך המלח הופך את הכל להרבה יותר מעניין, וזה גם הופך את תוספת מי הסוכר להרבה יותר מוצדקת – השילוב של המתוק, החמצמץ והמלוח פשוט מעולה. הנה המתכון, שתהנו גם:
מתכון מרגריטה
2 טקילה (במקרה הזה, קוארבו גולד)
1 קוואנטרו
0.5 מיץ ליים
מי סוכר – כמה שטעים לכם
מרטיבים את שולי הכוס (עדיף בטקילה, אבל אפשר גם בליים (: ) וטובלים בצלוחית מלח.
מערבבים את כל החומרים בשייקר, מנערים עם קצת קרח ומסננים לכוס.
12 תגובות עד כה ↓
1 אחד שיודע // 3 דצמבר, 2009 בשעה 10:19
אין על Don Julio. תשאלי כל אחד שיודע.
אפילו גרסת ה Reposado של דון-חוליו לוקחת בסיבוב את רוב ה Anuejo של מותגי טקילות אחרות. ואחד שיודע היה במקסיקו ובדק הרבה טקילות טובות 8)
[Reply]
2 אחד שיודע פחות // 3 דצמבר, 2009 בשעה 10:21
שאלה – ידוע לי שבמסקל אורגינל יש בד"כ תולעת. האם נכונה השמועה שבכל בקבוק טקילה "פרידה קאלו" יש שערה שחורה של גבה?
[Reply]
3 אחד שממש חי בסרט // 3 דצמבר, 2009 בשעה 10:23
כשהייתי בתיכון, היינו שותים רק "תהילה" או "כהילה" (גרסאות חיקוי עלובות מזיקוק שמן מנועים). מאז אני לא בקטע של טקילה.
[Reply]
מאת Islay בתאריך דצמבר 3rd, 2009 11:09:
שכחת לכתוב גם "אני ראשון!!!!1!!".
אבל את ההמלצה על דון חוליו אני מקבלת, ינוסה בהקדם.
[Reply]
4 עכברוש העיר // 3 דצמבר, 2009 בשעה 10:35
המסקל בהחלט מקום מצוין ואחד מהמומלצים של עכברוש העיר.
אגב, דווקא מהמרגריטה שם פחות התלהבנו, אבל האוכל המקסיקני מפצה על הכל.
[Reply]
מאת עמית בתאריך דצמבר 3rd, 2009 10:53:
"מסקל" זה שם של משקה – מאד דומה לטקילה, מיוצר מזיקוק אגבה כחולה ומתהדר בתולעת. לגבי בר בשם מסקל – עדיין לא ממש מכיר ואני מקווה שאין שם תולעים בטקילה
[Reply]
מאת Islay בתאריך דצמבר 3rd, 2009 11:11:
למה לא התלהבתם מהמרגריטה? מה היה חסר?
[Reply]
5 עכברוש העיר // 3 דצמבר, 2009 בשעה 11:42
לא יודע בדיוק, לא היתה מספיק מתוקה לדעת העכברושית, כל מקום מכין את המרגריטה בסגנון שלו – אין אחידות.
[Reply]
6 אהד // 5 דצמבר, 2009 בשעה 22:31
אז סתם איימת?
[Reply]
מאת Islay בתאריך דצמבר 6th, 2009 1:13:
זה FIFO.
[Reply]
מאת אהד בתאריך דצמבר 6th, 2009 9:32:
מה שאומר שהבא הולך להיות פוסט המשך על כיבוד לטעימות וויסקי?
(חמודה את שקישרת להסבר)
[Reply]
7 עידן // 11 ינואר, 2010 בשעה 3:33
אוקי, אני רץ לטעום!
[Reply]
השארת תגובה