לפני שנה כתבתי פוסט על הבראסרי, בעקבות חוויה לא נעימה שעברתי שם. מקקים, מנות שלא הגיעו, צפיפות, אנטיפתיות של מלצרים, מה שתרצו. רוב התגובות לפוסט תיארו חוויות דומות באותו המקום. לא מזמן הופיעה מתחת לפוסט (בבלוג הישן) תגובה חדשה ומשתלחת מאת "איתן", ששעשעה והעציבה אותי בו זמנית. חשבתי להגיב שם, בבלוג הישן, ואז חשבתי שיהיה הרבה יותר נחמד לעשות מזה פוסט, כי כבר מזמן שלא עסקתי כאן בנושא השירות – בברים, מסעדות וכל השאר. אז קודם כל, הנה התגובה של איתן:

"אולי במקום לקטר כל היום ולבקר, תעבדי יום אחד במסעדה/בר, ואולי תביני שאת פשוט חיה בסרט. שירות זה דבר חשוב, והוא הבסיס לחוויה שאותה מתיימרים בר / מסעדה להעניק ללקוח, אך הקנטרנטת שלך כאן וגם בביקורת נוספת שכתבת על נורמה ג’ין מוכיחה כי את פשוט מפונקת עם סטנדרטים לא הגיוניים. בתחום הזה עובדים בני אדם ולא רובוטים. אז אם את מעוניינת לקבל שירות אנושי, דעי שאת חשופה לטעויות, רגשות, אמוציות, ועוד הרבה דברים שמאפיינים בני אדם. אז תרדי מהעץ שאת טיפסת עליו, אחרת לעולם לא תהני. חבל. ההפסד הוא רק שלך!"

השתעשעתי קצת מהקריזה שתקפה את איתן המגיב העלום, והצטערתי בגלל הגישה, שמאפיינת לצערי לא מעט בעלי ברים/מסעדות, ודרכם, גם את נותני השירות שהם מעסיקים (ואני מניחה שאיתן נמנה על אלה או אלה). בעצם, לא משנה באיזה תחום, מדובר בדרך כלל באנשים שהקימו עסק שאמור לבטא את התשוקה שלהם לנושא מסוים, וקצת שכחו בדרך שיש עוד כמה אספקטים מקצועיים שכדאי לקחת בחשבון.

איתן היה רוצה שכולנו, כדי לזכות ברשות להביע דעה על בר או מסעדה, נעבוד יום אחד בבר או מסעדה. על פניו, רעיון נחמד. יצא לי פעם ללוות, במסגרת איזו משימה, כוחות בטחון מהסוג שסופג לא מעט בקורת. יצאתי בתחושה שכל אחד חייב לעצמו לראות מקרוב איך הם עובדים ומה הם עושים, לפחות למשך יום אחד, כדי לקבל פרספקטיבה אמיתית. האם זה נכון לגבי ברים ומסעדות? לא ממש. תחום מקצועות השירות הוא רחב, החל מטלפן במוקד לקוחות של בזק ועד סמנכ"ל לקוחות בחברת ענק בינלאומית. לא משנה אם אתה מטפל טלפונית בחוב של 50 ש"ח שלא שולם או מייצר שתופי פעולה ששווים מליונים, ההצלחה שלך תלויה רבות בחוויה שתיצור אצל הלקוח, כאשר אתה נתון תחת מגוון לחצים. יותר מכך, מתן שירות הוא משהו שלא מעט אנשים מתנסים בו יום יום, גם אם הם לא עובדים במקצוע שנתפס כ"שירות". למשל, כאשר מחלקה כלשהי בארגון זקוקה לנתונים ממחלקה מקבילה, היא מבקשת ומקבלת שירות.

בקיצור, רובנו מקבלים ונותנים שירות כל הזמן, ויודעים לזהות יפה מתי אנחנו מקבלים שירות טוב ומתי לא. אני חושבת שהדרישות שלי די בסיסיות, וזה נכון לכל מי שנותן לי שירות, לא רק למסעדות וברים (וזה כמובן גם השירות שאני מנסה לספק בעצמי): אני רוצה שיהיו קשובים אלי, אני רוצה שיכבדו אותי, ואני רוצה שיהיו נחמדים ואדיבים אלי. זה לא אומר שצריך להיענות לכל בקשה שלי, זה לא אומר שצריך להתיישר לפי לוח הזמנים שלי, זה אפילו לא אומר שאסור שיהיו פאשלות. זה פשוט אומר שכל אחד מהצוות שנותן לי שירות צריך לדעת לנהוג באופן כללי, ובמיוחד באירועים לא צפויים שמתרחשים, בתשומת לב ובאופן אדיב, מכובד וסבלני. ומכיוון שכולנו אנושיים, כפי שאיתן היטיב לתאר, ולא תמיד אנחנו במיטבנו, צריך להיות במקום לפחות מישהו אחד שיבחין שמשהו לא הולך כשורה ויטפל במצב בתשומת לב ובאופן אדיב, מכובד וסבלני. סטנדרטים לא הגיוניים? תגידו אתם.

נדמה לי שמסעדות וברים הם בין התחומים הבודדים שיש בהם רוב לבעלי עסקים שנכנסו אליהם בגלל תשוקה לנושא ולא מסיבות עסקיות. חלק חלמו על בר שיהיה הבית השני שלהם, חלק אוהבים אלכוהול ואחרים מעריצים אוכל טוב, אבל כמה מהם מבינים שניהול העסק שלהם כולל התמחות בשירות לקוחות בדיוק כמו התמחות בבישול (או הבנה ברכש, כספים, שיווק, ניהול עובדים וכו', אבל זה כבר נושא אחר…)? לא מספיק, וחבל.

טוב, אז אחרי לא מעט זמן שאני מדברת על זה, הגיע הזמן: הבלוג עבר דירה.
אמנם לא כל הפינות סגורות, יש עוד דברים להוסיף, לעדכן ולשפר, אבל די. צריך פשוט לעשות את זה, ואת התיקונים אני אעשה בהמשך. חלק מארכיון הפוסטים כבר עבר לכאן, השאר יתווסף בהמשך ואני מקווה שאני אמצא דרך להעביר גם את התגובות שלכם, כי הדיון תמיד היה כאן חלק אינטגרלי מהפוסטים.מנויי המייל מוזמנים לחדש את ההרשמה באמצעות טופס ההרשמה מימין.
מנויי ה-RSS – חלק ינדדו איתי אוטומטית (אלה שהוסיפו את הפיד אחרי שהחלפתי את ה-RSS של ישראבלוג ל-RSS של פידברנר, ואם אתם לא יודעים על מה אני מדברת, אל תשברו על זה את הראש), וחלק יצטרכו להוסיף את הפיד מחדש.
מקווה שתעשו את זה כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם החרדות שכל המנויים שלי עדיין מנויים רק מכוח האינרציה. (:

אז מה אתם אומרים? יצא יפה? (:

עוד שנה אזרחית מסתיימת, ולמרות שאני לא מחבבת יותר מדי את ההצמדות לתאריך הלועזי כדי לסכם סיכומים, אני דוקא במצב רוח סיכומי ולכן אני אנצל את ההזדמנות. 2007 היתה שנה די מטורפת ומלהיבה בחיים שלי מהרבה בחינות, אבל בואו נצמד לאלכוהול ונעשה את זה ממוספר, ברשותכם:

1. השנה בכלל לא היתה שנת וויסקי מבחינתי אלא דוקא שנת ג'ין. התחלתי בגישושים ראשונים איפשהו לקראת סוף 2006, והג'ין לגמרי הפך לפייבוריט שלי השנה, עם הנדריקס בראש הרשימה (מתי אני אשיג לי כבר בקבוק??) ואחריו דוקא גורדונ'ס. וכן, זה אחרי סיבובים על ביפיטר, טנקרי, בומביי ספייר, פלימות' ואפילו Q. יש בגורדונ'ס משהו יותר מחוספס ומתובל שאני מחבבת.

2. השנה הרגשתי התעוררות עצומה מסביב בכל מה שנוגע לתרבות ושיח אלכוהול. הפורומים מלאים באנשים שמסבירים בכובד ראש או בעליצות על וויסקי סינגל מאלט, לא מתביישים להשתמש בלקסיקון הרלוונטי ומעופפים בין נימות, טעמים וניחוחות בלי למצמץ. כמות בלוגי האלכוהול עלתה פלאים, יותר ברים מסביב מחזיקים אוסף מכובד של אלכוהול פרימיום בכלל ווויסקי בפרט, יותר אנשים יושבים על ברים עם כוס של משהו מעניין ביד במקום "משהו-רדבול" או "משהו-סאוור" (לפחות במקומות שאני נמצאת בהם), וכל זה מבלי להזכיר בכלל את הפריחה בתחום הבירה. זה קשור גם לייבוא מקיף וסדיר של יותר מותגי פרימיום, וגם לאיזו שקיעה של הגל שדגל עד לא מזמן בלכנות כל דבר שמשיק לתרבות "פלצנות". השנה זה היה בסדר לחפש טעמי עץ וכבול בוויסקי, להחליף את הגולדסטאר בבירה טראפיסטית, לגלות סקרנות ולהתנסח היטב. אולי גל ה"הכל פלצנות" היה סתם ביטוי אחרון של חרדה לנוכח עולם תרבותי מרתק, מתחדש, מתפתח ומתפשט.

3. השנה היתה שנת בלוגים בשבילי. הבלוג הזה אמנם מלווה אותי כבר ארבע שנים ואפילו בו אני לא כותבת מספיק, אבל זה לא מנע ממני לפצוח בבלוגים נוספים: יאללה מי בא, Veni Vidi ועוד אחד בתחום המקצועי שלי שלא כאן המקום להרחיב עליו. יוחאי טוען שזה סתם מבלבל, שקשה לעקוב ושזה עניין של זמן עד שיימאס לי מהפיצול, אני אראה את האור ואחבר את הכל לבלוג אחד. בינתיים נעים לי ככה, מפוצל, מחולק ומקוטלג, כל פינה והנושא שלה.

4. למרות שאני לא כותבת הרבה, גיליתי השנה שהבלוגים האלה שזורים בחיים שלי הרבה יותר ממה שחשבתי. בלוג הוויסקי הביא לי השנה המון אנשים חדשים לחיים. קולגות, מכרים חביבים, שותפים לתחומי עניין וגם חברים טובים של ממש. ולא, אני לא סופרת פה שום וירטואליים. שני הבלוגים החדשים קמו בעצם בעקבות חלק מהאינטראקציות האלו, ועוזרים לי לחבר בין חברים ישנים לחדשים, את כולם אלי ואת עצמי לעיר הזאת שהתאהבתי בה מחדש בשנה האחרונה (וגם התעצבנתי עליה, ושוב אהבתי, ושוב וכו').

5. השנה החלטתי סופית לקחת את הבלוג הזה צעד קדימה לדומיין ואחסון משלו. ההחלטה הבשילה, התחלתי לעבוד על זה, אבל נתקעתי בכל מיני דברים קטנים בדרך. צריכה לעשות מאמץ ולגמור עם זה, אולי אפילו עוד השבוע (זאת נחשבת החלטה ל-2008? )

זה העניין עם ביקבוקי single cask. הם חד פעמיים, וגם אם הם היו מצויינים, הם בלתי ניתנים לשחזור כשהם נגמרים. מקסימום בזכרון. ואני, אני אוהבת תמיד לשמור פיסה מהעבר בהישג יד, כזו שתעורר את הזכרון בשעת הצורך. בכל בקבוק סינגל מאלט ייחודי שעומד להיגמר אני תמיד שומרת כמה לגימות בקצה ומשאירה בארון הוויסקי. אני יודעת שהאוויר בבקבוק הורג אותו, אני יודעת שהאלכוהול מתנדף, הריח מחוויר לאט לאט ונעלם וגם הטעם כבר לא אותו הדבר, אבל יש שם בכל זאת איזה רמז שמזכיר את היצירה ששכנה בבקבוק הזה פעם, ואת כל הרגעים שהוא ליווה. הסיכום הקטן הזה הוא כמה לגימות אחרונות בבקבוק ה-Islay 29 years old single cask, bottled 2007, והגיע הזמן לשים אותו בצד.

אז הנה, בזנבו של המשחק גם אלי זה הגיע מיאיר, ואני מצטרפת בכיף. למען האמת, כבר כמה זמן שאני חושבת לכתוב איזה "אודות" לבלוג, אבל בגלל שאין פה אופציה לכתוב את זה בעמוד נפרד שהוא לא פוסט, ירדתי מזה כדי שלא ייתקע פתאום פוסט לא קשור באמצע. אז הנה הזדמנות, ולרגל ההזדמנות וכדי להישאר בכל זאת בתחום נושא הבלוג, אני אתן כאן חמישה דברים שלא ידעתם עלי באופן כללי, וחמישה דברים שלא ידעתם עלי שקשורים לוויסקי.

כמה דברים עלי שקשורים לוויסקי:

1. גיליתי את הסינגל מאלט לפני בערך 10 שנים. זה היה גלנפידיך 10, והוקסמתי. מאז, פרט לפעם אחת בטעימת וויסקי, לא נגעתי בגלנפידיך.
2. כתיבת פוסט על וויסקי לוקחת לי שעות כי אני בודקת כל פרט קטן באמצעות כמה מקורות שונים, משתדלת להוסיף לענין זווית מקורית משלי ובודקת שוב שהניסוח ראוי. זאת אחת הסיבות שאני ממעטת לכתוב, זה פשוט קצת מתיש.
3. לפעמים לא בא לי לשתות וויסקי במשך חודשים. בכלל, אני לא שותה הרבה.
4. בעבר, בפרץ קטלני של נדיבות, הבטחתי לחבר לתת לו לטעום וויסקי לא נפוץ במיוחד ולא קל להשגה שברשותי. הבאתי את הבקבוק הסגור למפגש חברתי וחזרתי עם חמישית בקבוק ובטראומה – כל האנשים שהורידו כוסית אחרי כוסית של הוויסקי הדי יקר הזה בלי לחשוב פעמים היו נהנים באותה מידה מג'וני ווקר אדום. מאז, הסינגל מאלטים נעדרים מהדיספליי בסלון ואני מגינה עליהם בגופי (אבל חברים שמתייחסים לוויסקי שלהם ברצינות יודעים את הקוד לארון הסודי).
5. פעם רחשתי המון כבוד לכל פיסת קרטון שהגיעה עם הוויסקי. אחרי העבודה ב-Bottling Hall של ספרינגבנק שם ראיתי כל יום עשרות אריזות קרטון, תוויות ובקבוקים ריקים מתגוללים על הרצפה או בארגזים, אני מתייחסת בעיקר לנוזל שבפנים, וגם לזה אני משתדלת לא להתייחס יותר מדי ברצינות (זה לא שכנע אותי עדיין לזרוק לפח את קופסאות הקרטון).

כמה דברים עלי שלא קשורים לוויסקי:

1. לפני הרבה שנים עבדתי תקופה מסוימת בסוכה במדבר. בישלתי ארוחות, סידרתי סוכות, אירחתי אנשים, אספתי מהשבילים את הגללים של אתון הבית, מילאתי כל בוקר מיכלי מים עצומים מהשיבר של הבדואים והובלתי אותם בג'יפ סופה למיכל הראשי של הסוכה ועוד ועוד משימות אקזוטיות. רק דבר אחד סירבתי לעשות: להחליף את הנסורת בשירותים (כן, שירותים עם נסורת, מלאכת מחשבת של השתלבות בסביבה מדברית נטולת ביוב מבלי לפגוע בסביבה. אל תשאלו).
2. רק בשנת 2002 גיליתי לתדהמתי שאפשר ומותר להנות גם מסתם סרטים כיפיים. זה קרה כשנקלעתי במקרה להקרנה של ג'יימס בונד (למות ביום אחר). אח"כ הגיע X-Men השני וזה היה הסוף. לא עוד (רק) פסטיבלי סרטים, הלאה במאים מתייסרים וכבדי ראש, אני רוצה בידור! ככה שהיום אפשר למצוא על המדף שלי את 400 המלקות לצד מעודדות צמודות. חוץ מזה, אני חובבת מיוזיקלס מושבעת (פרד אסטר, ג'ודי גארלנד וכאלה).
3. אני עושה יופי של חיקויי פרחות.
4. לא השלמתי מעולם את התואר הראשון שלי, בעיקר בגלל התכונות שתיארתי שם למעלה בסעיף 2 על הוויסקי. כל עבודת שני עמודים טיפשית של שנה א' הפכה למינימום תזה, עד שנשבר לי וגם הפסקתי להתענין בתחום הלימודים שלי.
5. אני מפחדת משורשים של עצים, כאלה שרואים אותם בוקעים מעל האדמה. זה נעוץ כנראה באיזה סרט שראיתי בילדות בו שורשים של עץ פרצו דרך הקירות ודרך המרצפות וחנקו למוות מישהו במיטתו. לא זוכרת איזה סרט זה (ואולי זה מוטיב חוזר בסרטי אימה סוג ד'?) אבל הדימוי קיים.

זה התחיל אצל עידן ואת ההתפתחות אפשר לראות באופן חלקי בעץ התיוגים. ולמי אעביר? כאמור, זה כבר זנב המשחק. עקבתי אחר המשחק פחות או יותר מההתחלה וככל שסבלנותי אפשרה לי, ואפילו התבאסתי קצת מאלה שטענו שאין למי להעביר (במיוחד שזה היה בשלב הרבה יותר מוקדם של המשחק), אבל אני חוששת שכשאני עוברת על רשימת הבלוגים שאני קוראת (ויש ממש ממש לא מעט), כולם כבר השתתפו או הוזמנו ולא הגיבו.
אז לא נותר לי אלא להפציר בעידן אלתרמן שיזדרז עם חלקים ב' עד ה' ברשימה בעקבות חלק א' היפה, ולפצוח במחווה מרגשת לאחד המגיבים הבודדים שלי שיש לו בלוג (משום מה, רוב הקוראים שלי אינם בלוגרים בעצמם) וטרם תוייג (ממה שראיתי, לפחות) – העטלף המעופף.

נ.ב. – תוספת מאוחרת
אתם רואים? בגלל הרשימה הזאת ברח לי מנוי. אני יוצאת בקריאה נרגשת: למה ג', למה?? זה בגלל התואר? בגלל השורשים? ג', חזור הביתה! מעכשיו רק וויסקי, מבטיחה! (:

כתוספת לבלוג, יצרתי סרגל כלים לדפדפן (בעזרת הכלי הנחמד של Effective Brand) שילווה וישפר כל גלישה בנושא וויסקי באינטרנט. שוברים את השיניים כשאתם מנסים להגיד Auchentoshan או Bunnahabhain ולא רוצים לעשות פדיחות? יש לכם דייט בערב ואתם רוצים להרשים את חובבת הוויסקי שאתם יוצאים איתה בהזמנה ידענית מהברמן? מזגו לכם אתמול בבר וויסקי שלא שמעתם אף פעם את השם שלו ובבוקר בא לכם לברר מה זה היה? (רק טיפוסים מאוד מאוד מסויימים זוכרים בבוקר את שם הוויסקי מאתמול, אני יודעת. אבל הבלוג הזה הוא המקום הנכון בשביל הטיפוסים האלה) חייבים לדעת אם מייקל ג'קסון (לא הפדופיל) חושב בדיוק כמוכם על מקאלן בן 18 שנה? אם כן (ובעצם גם אם לא), הסרגל הזה הוא בשבילכם.

הסרגל מכיל:
- קישור ישיר לבלוג.
- חיפוש בגוגל/גוגל ישראל/גוגל תמונות.
- קורא RSS לבלוג (מתעדכן כאשר יש פוסטים חדשים).
- קישורים לפורומים רלוונטיים מהארץ ומחו"ל.
- כדאי לקרוא – בלוגים על וויסקי, כתבות וויסקי, חדשות וויסקי.
- ארגז כלים – Tasting Notes של טועמים בולטים, מידע על מזקקות, מפות ומדריכי הגייה, קטלוגים של אספנות וויסקי ועוד.
- אתרי וויסקי – קישורים למיטב אתרי הוויסקי, הידועים והפחות ידועים.
- למתחילים – קישורים לכל מה שוויסקאי מתחיל צריך לדעת. איך מייצרים וויסקי, טעמים אופיינים לאיזורים השונים בסקוטלנד, איך טועמים וויסקי ועוד.

שימו לב: הסרגל ניתן להורדה בחינם, ללא תוכנות ריגול או וירוסים, אינו מפעיל פופ-אפ, לא "חוטף" את החיפושים שלך באינטרנט או עוקב אחר הרגלי הגלישה שלך ואינו דורש מסירת פרטיך האישיים בעת ההתקנה. ניתן להסירו בקלות ובמהירות (לא משאיר "מזכרות" במחשב). הסרגל קיים בגירסה לאקספלורר ובגירסה לפיירפוקס.

אפשר להתרשם מהסרגל ולקרוא פרטים נוספים לפני ההורדה בעמוד ההורדה של הסרגל, שקישור אליו נמצא גם בטור הימני בבלוג.