לפני שבועיים בערך נקלעתי לחנות "מבחר המשקאות" באבן גבירול פינת ארלוזרוב, והעפתי מבט על המחירים מסביב. בזמן שרוב המחירים היו ממוצעים יחסית לחנויות מהסוג הזה (פה ושם זול יותר בכמה שקלים, פה ושם יקר יותר), תפס לי את העין Bowmore Legend, סינגל מאלט מ-Islay שנמכר ב-220 ש"ח – מחיר יחסית מצחיק לסינגל מאלט בארץ. המוכר אמר שזה עניין של מלאי אבל לא הרחיב, ואני יצאתי משם קצת תמהה על העניין. בעצמי לא קניתי, כי החרם החינני שלי על Bowmore עדיין בתוקף, מאז שהם הצליחו להרגיז אותי לאללה בביקור במזקקה. Bowmore היא במובן מסוים המזקקה הכי ספייסיידית (=מסחרית וה-Whisky Trail נשפך לה מכל החורים) ב-Islay – כולה ממלכתיות נפוחה, איזורי תצוגה מוארים בתאורה רומנטית, ציוני דרך לא מעניינים כמו החבית שהנסיך צ'ארלס בעצמו הפריח עננה קלה בכייון הכללי שלה ושאר עניינים מעצבנים. בחודש נובמבר לא היו יותר מדי דורשים לסיור במזקקה ואני קבלתי סיור פרטי.

בכל מזקקה שבקרתי בה צילמתי כל אחד מהשלבים בייצור, מה שהסתבר אחר כך כמענין מאוד להשוואה. סוגי מכונות גריסה, גבהי דודי זיקוק, מיכלים מעץ או ממתכת וכו'. לקראת סוף הסיור בבאומור הגענו ל-warehouse, כאילו warehouse כי למעשה בבאומור מיישנים בקושי אחוז קטנטן מהחביות במקום. ה-warehouse של באומור הוא תמצית המקום – חלון עץ יפהפה עם זכוכית אטומה ומאחוריה תצוגה מטופשת של 9 חביות בגדלים שונים, במראה "אותנטי". ממש ליד עמדו זוג דלתות חצי פתוחות שהובילו למשהו שקרוב, אבל לא בדיוק, ל-warehouse אמיתי.

שאלתי בנימוס את הבחורה שהדריכה את הסיור הבלעדי שלי אם אני יכולה לשרבב את המצלמה שלי מבעד לדלתות החצי פתוחות ולצלם את החביות המתיישנות. השאלה שלי נתקלה בחוסר הבנה טוטאלי. הרי זה ה-warehouse, אמרה המדריכה והצביעה לעבר תצוגת החביות המטופשת. זו התצוגה, אמרתי, ושאלתי שוב את רשותה לצלם מבעד לדלת הפתוחה את ה-warehouse, שלא לומר להציב את כף הרגל שלי 15 ס"מ מעבר לסף הדלת. בשילוב מרשים של תדהמה, רתיעה, מיאוס, חרדה וחוסר אונים אמרה המדריכה שהיא צריכה לקבל את אישור מנהל המזקקה. מכאן והלאה התגלגלה מסכת היסטרית ביותר של טלפונים, בקשות מיוחדות ונסיונות איתור של כל מיני אחראים כשאני בינתיים עומדת לתומי בחנות של המזקקה וזוכה למבטי שטנה מכל מיני אנשים לא ברורים. בסוף אמרתי יפה תודה ושלום והלכתי, כשאני מבטיחה לעצמי שאף שקל שלי לא ילך יותר לתחזוקת חביות התצוגה האלה.

אז נכון, יש משהו מאוד ישראלי בעצם הרצון לא להסתפק בעמידה מנומסת מאחורי חבלי ההפרדה תוך צפייה בתצוגה הרשמית והנאה המיועדת לתיירים שכמותי, אלא לצעוד לתוך "הדבר האמיתי", או לפחות לצלם אותו. למרות זאת, נדמה לי שהבקשה הבאמת עדינה ומנומסת שלי עמדה במבחן הסבירות, בייחוד אחרי שביקורים במזקקות אחרות הניבו חוויות גמישות במיוחד בלי שאפילו ביקשתי, משיחות עם עובדי הביקבוק בברוקלאדי באיזור שבכלל לא נכלל בזמנו בסיור, ועד הדרכה מרתקת מול תוכנת ניהול מזקקת לגבולין בחדר בקרה שבהחלט לא מיועד לתיירים, והכל מיוזמתם. ורק בבאומור שקועים בחלונות התצוגה שלהם, ועוד מוסיפים על זה גישה מחורבנת (וסליחה על הצרפתית).

אז באומור אני לא קונה. אבל אתם? אתם תהנו.

אז כמה ימים אחרי שראיתי את הפלא במבחר המשקאות, תומר דיווח שבדרך היין הוא נמכר ב-199 ש"ח, ושזה כנראה בגלל שהחברה הסקוטית שמייבאת אותו נתקעו עם סטוק והורידו מחירים. בינתיים מישהו סיפר שבמבחר המשקאות השוו את המחיר ל-190 וקצת, ובנורמה ג'ין הוא נמכר כוויסקי השבוע בהנחה. בקיצור, חוגגים עליו, ואתם מוזמנים גם. קחו בחשבון שזה ויסקי שנמכר בזול גם בחו"ל וזו מציאה רק יחסית למחירים בארץ, אבל אם מתחשק לכם דווקא עכשיו להתחדש באיזה סינגל מאלט ואף אחד לא עובר בדיוטי פרי בקרוב, זאת אופציה טובה.

נ.ב.
ואם תומר כבר מזכיר את זה, אז על הדרך כדאי גם לציין את המבצע של ברוקלאדי שהתחיל כבר בפסח והיה אמור להגמר בפסח, אבל משום מה ממשיך באופן חצי רשמי בסניפי טיב טעם – בסביבות 30-50% על כל הברוקלאדי, לרגל הכניסה שכנראה לא הצליחה של טיב טעם לעסקי יבוא הויסקי. וזה באמת שווה. (:

איפשהו בין הגילוי הראשון והמרגש של ויסקי סקוטי להיכרות הנינוחה שבאה אחר כך (ומלווה בפזילה חיננית למשקאות אחרים), לרוב מבעבעת איזו סקרנות של מגלי ארצות, איזה צורך לפרק את ההנאה למרכיבים ולפענח את הפלא. התקווה שעמידה במזקקה שבה ייצרו את הויסקי שמרגש אותנו תקרב אותנו במשהו להבנה של תמצית העניין, שולחת הרבה חובבי ויסקי לתעייה ברחבי סקוטלנד בין דוד זיקוק ל-washback.

כששואלים אותי איך להתחיל לתכנן טיול מזקקות בסקוטלנד, אני בדרך כלל מציעה להגדיר את לב הטיול – מהי המזקקה שבלעדיה כל הטיול יהיה פחות שווה. המזקקה שחייבים להגיע אליה, החג' הפרטי. המיקום של המזקקה הזו ישפיע מאוד על מבנה הטיול, במיוחד אם היא ממוקמת בנקודה קיצונית כלשהי בסקוטלנד. עד היום, רוב ה"עליות לרגל" שנתקלתי בהן היו לאחת ממזקקות Islay, וכאשר הטיול קצר, הנסיעה מערבה עלולה לבוא על חשבון ביקור במזקקות צפוניות או מזרחיות (עדיין לא שמעתי על מישהו שמתעקש לבקר במזקקות דרומיות ).

הצג מפה גדולה יותר

אחרי שמגדירים את המזקקה שהיא לב הנסיעה, אפשר להעריך את משך הטיול. בעיני, המינימום לטיול מזקקות בסקוטלנד הוא שבוע, בהנחה שמתרכזים באיזור Speyside. התפרשות לאיזורים נוספים תדרוש קצת יותר זמן, אם לא רוצים לבלות את כל הטיול בנסיעה ממקום למקום עם הפוגות קצרות במרכזי מבקרים של מזקקות והפסקה קצרה להסדרת הנשימה ליד איזו חבית. בכלל, טיול בסקוטלנד כדאי לקחת לאט – הנופים מדהימים, ומחוץ לערים הגדולות הקצב איטי.

מתי נוסעים? תלוי. בד"כ המועד נקבע לפי פרמטרים שלגמרי לא קשורים לתוכן הטיול – מועדי חופשות, עלויות בעונה ומחוץ לעונה וכו'. אני תמיד מעדיפה לנסוע מחוץ לעונה, אבל כדאי לקחת בחשבון שחלק מהמזקקות מצמצמות את שעות הביקור או כמות הסיורים מחוץ לעונת התיירות, ומיעוטן סגור לחלוטין לביקור. כדאי לבדוק מראש כדי לא למצוא את עצמכם עולים לרגל ועומדים מול שער סגור. מצד שני, אין כמו סיורים פרטיים או פיראטיים (ברשות, כמובן) במזקקות – סיורי המזקקות הכי מוצלחים שהייתי בהם היו אלו בהם הצלחתי להסתנן למזקקה ולאמץ כמדריך מישהו שרחוק מאוד מלהיות המדריך הרשמי לתיירים, אבל זה בהחלט הימור. לא רק המזקקות מצמצמות פעילות מחוץ לעונה – גם חלק ממקומות הלינה ובכלל שירותים לתיירים עשויים להיות סגורים או לפעול בהיקף מוגבל. במהלך העונה, ישנן תקופות עמוסות יותר ועמוסות פחות, בכפוף לכל מיני אירועים ופסטיבלים שמתקיימים בסביבה. למשל, אדינבורו באוגוסט יכולה להיות תענוג או סיוט – תלוי אם התכוונתם לבקר בפסטיבל, או שלחילופין אין לכם שום עניין בתיאטרון אבל אתם מנסים למצוא חדר בעיר בהתראה של יומיים. ביקור ב-Islay במהלך Feis Ile במאי יכול להיות רצף של פעילויות מעניינות במזקקות, או נסיון אומלל לראות איזה mash tun דרך 700 איש.

השלב הבא- אמצעי תחבורה. מה עדיף, נסיונות אומללים לנהיגה בצד שמאל, או היסחבות עם כל התיקים בין אוטובוסים ורכבות? תמרון בכביש ברוחב מטר בין מדרון תלול מעל האוקיינוס לבין ערימת כבשים, או המתנה בגשם לטרמפים אל המזקקה כי אין תחבורה ציבורית לכפר שיש בו 12 איש? המממ… נשמע רע. טוב, מה עדיף: עצמאות מלאה ואפשרות לגלות את הפינות הפחות מתוקשרות של סקוטלנד, או ראש שקט ואפשרות לשקוע בכל המראות והנופים במשך נסיעה נטולת נהיגה? רכב מבטיח הרבה יותר עצמאות וגמישות, אבל אפשר בהחלט לעשות טיול מעולה בסקוטלנד גם בתחבורה ציבורית. גם טיול מזקקות על אופנוע או אופניים הוא חוויה מיוחדת, אבל זה כבר Hardcore למתקדמים.

בהמשך: איך בוחרים מזקקות שוות, עוד דברים לעשות חוץ מסיורים במזקקות, ערים או קאנטרי סייד, דברים שכדאי לדעת על Islay ועוד כל מיני. תוספות בתגובות יתקבלו בברכה.

(בעקבות שאלה בפורום יין ואלכוהול בתפוז, כתבתי בפורום מדריך קצר לתכנון סיור מזקקות)

אמנם אני סיימתי עם מזקקות לבינתיים (אני בגלזגו כרגע), אבל עצות אני עדיין יכולה לתת. אני הייתי באיזור מערב סקוטלנד במשך חמשת השבועות האחרונים, התארחתי במזקקת ספרינגבנק וביקרתי ב-Islay. אני לא בטוחה שבטיול של עשרה ימים שווה להשקיע חצי יום נסיעה לכל כיוון (אוטו + מעבורת. עם אוטובוס זה כמובן יותר ארוך) בשביל להגיע ל-Islay, אלא אם כן אתה משוגע Islay כמוני ואז הנסיעה בהחלט שווה, וגם יש הזדמנות לראות את ה- CountrySide של סקוטלנד – מסלול הנסיעה פשוט מהמם ביופיו.

הסיורים במזקקות של Islay מאוד "תיירותיים", במובן הלא בדיוק רע אבל גם לא ממש טוב של המילה, לטעמי לפחות. המעצבן מכולם היה הביקור ב-Bowmore. אמנם המדריכה היתה נחמדה מאוד והייתי המבקרת היחידה, כך שקיבלתי סיור פרטי, אבל הכל שם בנוי לתיירים. לדוגמה, אי אפשר להיכנס ל-Warehouse. במקום זה יש מן חדר כניסה מיוחד עם חלון גדול דרכו אפשר להשקיף על ערימת חביות מסודרת בקפידה ומוארת בדרמטיות שהכינו שם במיוחד לתצוגה. כל בקשה שחורגת טיפה ממסגרת הסיור (כמו לפתוח את הדלת הסמוכה ולהיכנס לרגע ל-Warehouse, במקום לבהות בתצוגה) נתקלת בתגובה מאוד לא נעימה.

ההפך המוחלט קורה במזקקת Bruichladdich, שהיא המומלצת ביותר מבין המזקקות שביקרתי בהן. סיור בכל המזקקה, יחס חם ולא רשמי, פגישות מקריות עם עובדי המזקקה שנעצרים בכיף לתת הסבר מעמיק על הזיקוק, בקבוק או כל דבר אחר, טעימות נדיבות מבקבוקים לא קונבנציונליים ואוירה נהדרת. אני קיבלתי גם טרמפ חזרה לכפר שהתאכסנתי בו.

כדאי לדעת שבתי המלון וה-B&B ב-Islay מלאים לחלוטין כל השנה – אני הגעתי בתחילת נובמבר (מחוץ לעונה לגמרי) ובקושי מצאתי מקום לישון. חייבים להזמין מראש.

כדאי לדעת שהרבה מזקקות סגורות בחורף לביקורים. פשוט אין מדריך, והם לא נותנים להסתובב במזקקה לבד. להרבה מזקקות יש אתר אינטרנט וכדאי לבדוק מתי פתוח. הסיורים יוצאים בד"כ בשעות קבועות – כדאי תמיד להתקשר לפני ולא להופיע סתם. בבאומור, לדוגמה, יש 5 סיורים ביום בשעות קבועות. בלפרויג, לעומת זאת, יש אחד ביום והשעה נקבעת לפי השעה שנוחה למבקר הראשון שהתקשר לקבוע סיור.

אני לא ביקרתי בכלל במזקקות באיזורים אחרים, אבל פגשתי ב-Islay שני גרמנים שעשו סיור מזקקות ב-10 ימים וחרשו את כל המזקקות ב-Speyside. זה נראה לי הגיוני גם עבורך, כי יש שם המון מזקקות ברדיוס יחסית מצומצם. נראה לי שהדבר הנכון לעשות זה לקבוע קודם כל איזה מזקקות הכי חשובות לך, ואתה חייב לבקר בהן. תבדוק מתי המזקקה פתוחה במהלך השנה (חלק פתוחות למבקרים רק במרץ-ספטמבר, למשל), ותתחיל להתרחב לצדדים על המפה. זה כמובן תלוי גם במידת הניידות שלך (יש מזקקות שתחבורה ציבורית לא מגיעה אליהן).

נראה לי שעדיף לבקר בשולי העונה או מחוץ לעונה, אחרת, מרוב תיירים לא תראה את הוויסקי. גם הרבה יותר כיף, לטעמי, לקבל סיור פרטי. תחילת אוקטובר נראה לי זמן מצויין. אולי גם תחילת מרץ. אגב, למרות שכבר אמצע נובמבר, מזג האויר מעולה. אני אישית מסתובבת כאן כבר כמה שבועות עם שרוול קצר ומעיל קל. היו אולי 6 ימים גשומים מאז תחילת אוקטובר. ברגע שמגיעים לסביבה, כדאי להתקשר למזקקות לברר שעות מדוייקות לסיור לאותו שבוע. ואם המזקקה סגורה, לפעמים כדאי להיות חצופים ופשוט להגיע – לפעמים העובדים ישמחו לארח אתכם באופן לא רשמי.

קישור לשרשור המקורי בתפוז (בו הוכתרתי רשמית לחאג', כי הגעתי למכה שלי (מזקקת Lagavulin) (: ).