לא מזמן שוב מצאתי את עצמי מתקשרת למוקד השירות של יס, במטרה להעיר את מי שנוחר שם עם הראש על מכשיר הוידאו שמשדר את TCM. כן, ככה אני מדמיינת את זה. אם הסרטים מ-1950, אין סיבה שמכשיר השידור יהיה חדש בהרבה. עוד פעם התרגום יצא מסנכרון, ואני צופה בלורן באקול אומרת לבוגארט "So you do get up, I was beginning to think you worked in bed like Marcel Proust" כשהתרגום מספר לי שבדיוק עכשיו אלביס עושה כיף באקפולקו. מפה לשם, הבחורה האדיבה ביס הציעה לי חודש התנסות חינם בערוץ הטיולים, איזה מין ערוץ שכולו גלויה מתמשכת עם קריינות מפוקפקת, ויש לי חשד שהוא הרבה היותר אפקטיבי במצב תודעה אלטרנטיבי, אם להיות עדינה.

כרגיל, ניצלתי את ההזדמנות כדי לדוג איזה משבצת שידור שמוקדשת לסקוטלנד, ואחת במיוחד תפסה את תשומת הלב שלי: Scotland, the edge of the land. התיאור הבטיח מסע ממעוף הציפור לאורך קו החוף של סקוטלנד, כשהפרק הראשון מתחיל בקפיצה מגלזגו דרך אראן לקמפבלטאון, אל צוקי קינטייר ועד Inverary – איזור שיש לי אליו רגשות חמים במיוחד. בטח צפויים לי נופים של שמיים כחולים עם ענני נוצה, קילומטרים של הרים מוריקים, טירות אבן ואגמים,קו חוף פראי ומסולע ואוקיינוס כחול, חשבתי לעצמי. משהו כמו התמונה שמופיעה בראש העמוד הראשי של הבלוג, או הנופים ברקע הנסיעה של רובי קולטריין מלונדון לגלזגו בדרכים צדדיות (ידעתם שבאתר של יס יש סדרות טלויזיה שלמות לצפייה און ליין? גם אני לא). לבהות בנופים כאלה חצי שעה – מה רע?

כן, התמונה החיננית הזאת מתוך הסרט היא קישור. הכניסה על אחריותכם.

ההתחלה נראתה סבירה. אמנם לא היו שם שמיים כחולים אלא אפורים והכל טבל בערפל סטייל כלבם של בני בסקרוויל, אבל פה ושם ביצבצה איזה טירה, קצת מרחבי שדות ירוקים וקוי חוף פראיים. הייתי צריכה לדעת כבר כשהתחילו צלילי החליל צד שמשהו רע עומד לקרות. בכלל, לסרטוני "גלויה מ…" או "מסע ממעוף הציפור" מהסוג הזה יש מוזיקה אופיינית כמעט כמו שלפורנו מהסבנטיז יש מוזיקה אופיינית, והיא כוללת חליל צד, לפעמים אפילו חליל פאן, קצת כלי מיתר (לפעמים אפילו נבל!), אורגנית עם שניים-שלושה מקצבים ותחושה כללית של אניגמה פוגשים את סלון המסאג' השוודי של רוחמה (+מניקור). כשהתחילו לזרום תמונות מדכאות של מספנות נטושות על נהר הקלייד, תחנות כוח, רציפים נרקבים לתוך הים, בסיסי נשק גרעיני וצוללות טבועות עם מאות הרוגים בדרך לצוקי קינטייר ושאר זוועות, הבנתי שזה לא הולך להשתפר. זאת אומרת, זה לא כל כך התוכן ולא הצילומים, שיכלו לשרת כנראה סרט תיעודי עם קצת יותר בשר. זה השילוב שלהם עם מוזיקת הרקע העלק-מרגיעה והקול המונוטוני שהוא המקבילה הקריינית למוזיקת מעליות, שיוצר דיסוננס לא כל כך נסבל. טוב, נו, די. תלחצו. אתם צריכים לחוות את זה לבד.

בכל זאת מצאתי נקודת אור קטנה בחצי השעה ההזויה הזו – 50 שניות שלמות הוקדשו לקמפבלטאון אהובתי, מתוכן 10 שניות של אקסטרים לונג שוט על תחת של דייג. זה איפשהו בדקה ה-17, לא להחמיץ. בשבוע הבא ישדרו את הפרק על Islay. מקווה שהרעלת סוכר וקקאו מערימה של בראוניז שוקולד פאדג' זה היי מספיק לצליחה בכבוד של הפרק הבא.

איפשהו בין הגילוי הראשון והמרגש של ויסקי סקוטי להיכרות הנינוחה שבאה אחר כך (ומלווה בפזילה חיננית למשקאות אחרים), לרוב מבעבעת איזו סקרנות של מגלי ארצות, איזה צורך לפרק את ההנאה למרכיבים ולפענח את הפלא. התקווה שעמידה במזקקה שבה ייצרו את הויסקי שמרגש אותנו תקרב אותנו במשהו להבנה של תמצית העניין, שולחת הרבה חובבי ויסקי לתעייה ברחבי סקוטלנד בין דוד זיקוק ל-washback.

כששואלים אותי איך להתחיל לתכנן טיול מזקקות בסקוטלנד, אני בדרך כלל מציעה להגדיר את לב הטיול – מהי המזקקה שבלעדיה כל הטיול יהיה פחות שווה. המזקקה שחייבים להגיע אליה, החג' הפרטי. המיקום של המזקקה הזו ישפיע מאוד על מבנה הטיול, במיוחד אם היא ממוקמת בנקודה קיצונית כלשהי בסקוטלנד. עד היום, רוב ה"עליות לרגל" שנתקלתי בהן היו לאחת ממזקקות Islay, וכאשר הטיול קצר, הנסיעה מערבה עלולה לבוא על חשבון ביקור במזקקות צפוניות או מזרחיות (עדיין לא שמעתי על מישהו שמתעקש לבקר במזקקות דרומיות ).

הצג מפה גדולה יותר

אחרי שמגדירים את המזקקה שהיא לב הנסיעה, אפשר להעריך את משך הטיול. בעיני, המינימום לטיול מזקקות בסקוטלנד הוא שבוע, בהנחה שמתרכזים באיזור Speyside. התפרשות לאיזורים נוספים תדרוש קצת יותר זמן, אם לא רוצים לבלות את כל הטיול בנסיעה ממקום למקום עם הפוגות קצרות במרכזי מבקרים של מזקקות והפסקה קצרה להסדרת הנשימה ליד איזו חבית. בכלל, טיול בסקוטלנד כדאי לקחת לאט – הנופים מדהימים, ומחוץ לערים הגדולות הקצב איטי.

מתי נוסעים? תלוי. בד"כ המועד נקבע לפי פרמטרים שלגמרי לא קשורים לתוכן הטיול – מועדי חופשות, עלויות בעונה ומחוץ לעונה וכו'. אני תמיד מעדיפה לנסוע מחוץ לעונה, אבל כדאי לקחת בחשבון שחלק מהמזקקות מצמצמות את שעות הביקור או כמות הסיורים מחוץ לעונת התיירות, ומיעוטן סגור לחלוטין לביקור. כדאי לבדוק מראש כדי לא למצוא את עצמכם עולים לרגל ועומדים מול שער סגור. מצד שני, אין כמו סיורים פרטיים או פיראטיים (ברשות, כמובן) במזקקות – סיורי המזקקות הכי מוצלחים שהייתי בהם היו אלו בהם הצלחתי להסתנן למזקקה ולאמץ כמדריך מישהו שרחוק מאוד מלהיות המדריך הרשמי לתיירים, אבל זה בהחלט הימור. לא רק המזקקות מצמצמות פעילות מחוץ לעונה – גם חלק ממקומות הלינה ובכלל שירותים לתיירים עשויים להיות סגורים או לפעול בהיקף מוגבל. במהלך העונה, ישנן תקופות עמוסות יותר ועמוסות פחות, בכפוף לכל מיני אירועים ופסטיבלים שמתקיימים בסביבה. למשל, אדינבורו באוגוסט יכולה להיות תענוג או סיוט – תלוי אם התכוונתם לבקר בפסטיבל, או שלחילופין אין לכם שום עניין בתיאטרון אבל אתם מנסים למצוא חדר בעיר בהתראה של יומיים. ביקור ב-Islay במהלך Feis Ile במאי יכול להיות רצף של פעילויות מעניינות במזקקות, או נסיון אומלל לראות איזה mash tun דרך 700 איש.

השלב הבא- אמצעי תחבורה. מה עדיף, נסיונות אומללים לנהיגה בצד שמאל, או היסחבות עם כל התיקים בין אוטובוסים ורכבות? תמרון בכביש ברוחב מטר בין מדרון תלול מעל האוקיינוס לבין ערימת כבשים, או המתנה בגשם לטרמפים אל המזקקה כי אין תחבורה ציבורית לכפר שיש בו 12 איש? המממ… נשמע רע. טוב, מה עדיף: עצמאות מלאה ואפשרות לגלות את הפינות הפחות מתוקשרות של סקוטלנד, או ראש שקט ואפשרות לשקוע בכל המראות והנופים במשך נסיעה נטולת נהיגה? רכב מבטיח הרבה יותר עצמאות וגמישות, אבל אפשר בהחלט לעשות טיול מעולה בסקוטלנד גם בתחבורה ציבורית. גם טיול מזקקות על אופנוע או אופניים הוא חוויה מיוחדת, אבל זה כבר Hardcore למתקדמים.

בהמשך: איך בוחרים מזקקות שוות, עוד דברים לעשות חוץ מסיורים במזקקות, ערים או קאנטרי סייד, דברים שכדאי לדעת על Islay ועוד כל מיני. תוספות בתגובות יתקבלו בברכה.

במהלך השהות שלי בסקוטלנד כתבתי מדי פעם חוויות בפורום יין ואלכוהול בתפוז. אלו העיקריות:

7/10/03
אתמול הגעתי לקמפבלטאון, אחרי כמה ימים חביבים ביותר באדינבורו. למרבה הבושה, במשך הימים באדינבורו נמנעתי בתוקף מכל האטרקציות התיירותיות (כולל הטירה המפורסמת – וכל בוקר שאל אותי בעל ה-B&B בן ה-76 אם כבר הייתי בטירה… אגב, הוא היה חייל שיכור בפלשתינה ב-1946) ובמקום זה ישבתי בפאבים ושתיתי וויסקי או ישבתי במועדוני ג'אז ושתיתי וויסקי או ביקרתי בחנויות וויסקי ושתיתי וויסקי (כן, יש בחנויות וויסקי טעימות…).

7/10/03
טעמתי המון סוגי וויסקי חדשים, תוך התמקדות ב-Islay, כמובן. מכיוון שהזכרון שלי מזעזע, רשמתי את כל השמות והשנים. הרשימה – בהזדמנות (בפוסט החזרה שלי לארץ סיפרתי ששדדו את התיק שלי יחד עם הפנקס שהכיל את רשימות הוויסקי ששתיתי בסקוטלנד, כך שההבטחה מעולם לא מומשה (: ).
הגעתי כאמור לקמפבלטאון אחרי נסיעה של יותר משש שעות (חוצה סקוטלנד, פחות או יותר) והתייצבתי הבוקר כמו ילדה טובה במזקקת ספרינגבנק. קיבלתי סיור אישי מפרנק מק'הארדי, מנהל המזקקה, הכרתי את כל העובדים, ומחר אני מתחילה לעבוד. התמזל מזלי ולאחרונה התחילו לעבוד בספרינגבנק על וויסקי חדש שייוצר במבנה נוסף לא רחוק משם, כך שבגלל שיש הרבה עבודה כל תהליכי הייצור מתבצעים כרגע במקביל (במקום תהליך אחד שמתחלף כל חודשיים בערך במחזור ייצור רגיל) ואני אספיק להתנסות בהכל.

14/10/03
כמה עובדות קריטיות פחות או יותר על סקוטים ואלכוהול שהדהימו אותי ביותר מאז שהגעתי לכאן: הידעתם, למשל, שסקוטים לא שותים וויסקי?? בכל פאב שישבתי בו (וכאמור, זה בערך כל מה שעשיתי פה מאז שהגעתי… ) הייתי היחידה ששותה וויסקי.

אז מה שותים הסקוטים עם תרבות הפאבים המפותחת שלהם? המבוגרים יותר שותים בירה (רק בהירות, אגב), והצעירים? מזמינים אלכופופס כאילו אין מחר. בקרדי בריזר נשפך כמו מים. ה"רציניים" שותים וודקה רדבול. אף אחד לא יודע בכלל מה הטעם של וויסקי. דיברתי עם כמה ברמנים על זה, והם אמרו שרק המבוגרים ממש עוד שותים וויסקי לפעמים, וגם אז מדובר בבלנדד. את הסינגל מאלט על המדפים הם מוכרים בעיקר לתיירים אמריקאים או גרמנים. אחד הברמנים הסביר שזה גם בגלל המחיר – למה לצעירים לקנות כוס וויסקי ב-2.70 פאונד כשהם יכולים לקנות כוס וודקה ב-2.20 פאונד(ובדרך כלל בפחות)? בכל אופן, בכל המקומות שראיתי הוודקה רדבול הוא תמיד עם סמירנוף (וגם הוודקה עם הקולה, הספרייט או מיץ התפוזים ). ועוד דבר, המון צעירים מזמינים פה שנדי בלי למצמץ בכלל…

בפעם האחרונה שהייתי בבריטניה המידות היו 25 מ"ל למנה של אלכוהול. היום קשה למצוא מקום שמגיש פחות מ-35 מ"ל. המחירים, לעומת זאת, לא עלו בהרבה. בטח לא ביחס ישר לכמות. צריך לאמץ את שיטת התמחור הידידותית שלהם גם בארץ. חוץ מזה כולם מעשנים כמו קטרים בכל זמן ובכל מקום. ישבתם פעם במקדונלדס (ככה זה, בפאבים שהייתי בהם אין אוכל חוץ מבוטנים אז רצים לחטוף משהו שמנוני ומהיר ברחוב ליד ורצים חזרה לפאב לעוד סיבוב של משהו בן 25 מ-Islay) שמריח כמו מועדון אפלולי ואפוף עשן? זה לא הולך טוב הטבעות בצל, באמת…

17/10/03
שכחתי עוד עובדה משעשעת: אף אחד מעובדי המזקה לא שותה וויסקי. כמה אמרו לי שזה פשוט חזק להם מדי… הסנדלר הולך יחף.

5/11/03
אז עם כל הבקבוקים מסביב, מה קניתי בינתיים? אני פחדנית ולא מתכוונת להביא יותר מדי בקבוקים. כרגע זה עומד על לגבולין 12 שנה Cask Strength, לגבולין 1986 Pedro Ximenez, וספרינגבנק 15. ועוד כמה הפתעות שהן לא בדיוק בקבוקים. כמו למשל משהו שקיבלתי ב-Bruichladdich – קיבלתי שם סיור פרטי (ועל הביקורים במזקקות ב-Islay אני בטח אכתוב בנפרד מתישהו) שבסופו, אחרי סיבוב טעימות רחב במיוחד (בואו נגיד שאני נאלצתי להגיד שזה יותר מדי והם המשיכו להציע…) קיבלתי את הבקבוק של ה-Buichladdich 1970, כי כבר לא נשאר בו הרבה, ככה הם אמרו. נכון שבאמת לא נשאר הרבה – בערך מנה – אבל בכל זאת, פאקינג 125 פאונד לבקבוק! ויש עוד כל מיני הפתעות.

(מגוון הודעות מתאריכים שונים, אז אין קישור)

חזרתי. היה, איך להגיד… מורכב. למדתי הרבה. נהניתי הרבה. חשבתי הרבה.
ושתיתי הרבה וויסקי. ברור. המון וויסקי. דברים שוים במיוחד, יוצאי דופן, חלק נדירים. הזיכרון שלי גרוע, אז רשמתי הכל באדיקות בפנקס קטן, השמות, המזקקות, השנים, האחוזים, הערות. לפני שבוע וחצי בערך התיק שלי נגנב, עם הפנקס בפנים. היו שם גם הרבה דברים אחרים, אבל גם הפנקס. טוב, אמרו לי שם כולם, עוד מעט כריסמס, והסבירו שגם אנשים שבדרך כלל לא גונבים, מתחילים לגנוב לקראת כריסמס כדי שיוכלו לקנות מתנות יותר גדולות מהקטלוגים הנוצצים שמתחילים להסתובב שם כבר בתחילת אוקטובר. אחרי שראיתי יותר מדי סרטים אמריקאים על משפחות מאושרות ומלאות "כריסמס ספיריט" ליד עץ האשוח, הניגוד נשמע לי משעשע.

בכל אופן, אני מתקשה לדלות מזכרוני את השמות. מצלצל איזה Caol ila בן 21 (או אולי 31?) של המבקבק העצמאי Rare Malts, איזה Lagavulin בן 25, Springbank 1966, וזהו בערך. השאר נשכחו. חבל.

הבאתי איתי מעט בקבוקים:
Springbank 15 years,
Lagavulin 12 years Cask Strength,
Lagavulin 1986 Pedro Ximenez Distillers Edition,
שארית של בקבוק Bruichladdich 1970 שקיבלתי במתנה ממנהלת מרכז המבקרים של מזקקת Bruichladdich,
ו- Laphroaig 13 years cask strength single cask של מבקבק עצמאי שקיבלתי במתנה.

הכל, חוץ מהספרינגבנק, ממזקקות שנמצאות באי Islay (כמה מפתיע, לא? (-: ).

העליתי לאינטרנט (עוד בסקוטלנד) כמה תמונות מעניינות מתהליך הייצור במזקקת ספרינגבנק בה עבדתי – כדאי לבחור באופציית Slideshow, במהירות נמוכה (10/3/08 – קצת מאוחר לגלות שיאהו הפך לפליקר וכל התמונות שלי נעלמו… ): ).

Cheers.

אמנם יצא לי לעדכן פחות ממה שהתכוונתי, ודווקא נתקלתי בכמה דברים מעניינים לשמוע/לצפות/לשתות בשבועיים-שלושה האחרונים, אלא שלא היה זמן. לא היה זמן מכיוון שהייתי עסוקה בהכנות לנסיעה.
אני נוסעת מחר לסקוטלנד להתלמדות במזקקת וויסקי. לחודשיים בערך (כרגע).

הבלוג הלא מאוד פעיל שלי יוצא, אם כך, לחופש של כחודשיים.
כתבתי בכותרת של הבלוג שיהיה פה סינגל מאלט. לא היה. הפוסט הזה זה הכי קרוב. (-:
סביר שכשאחזור זה יהפוך להיות דומיננטי. אולי אפילו יהיה פוסט סינגל-מאלטי מרחוק.

גם לוח מופעי הג'אז שלי (בראש הרשימה מימין) יוצא, מן הסתם, לחופש.
זהו.