אני אף פעם לא שותה בלנדד. כשבא לי דרינק שלא צריך לחשוב עליו יותר מדי, אני הולכת על ברבן. ויסקי אמריקאי הוא פשוט, ישיר, מתקתק ומחוספס, וזה כל מה שצריך מדרינק לא מחייב. בשבוע שעבר נקלעתי ברגע האחרון לטעימת ויסקי אמריקאי, מפגש אחד מסדרת מפגשים של כמה אנשים טובים שהחליטו לפרק את נושא הויסקי למרכיביו ולבדוק אותם אחד-אחד. על הבר נאספו הבקבוקים שכל אחד הביא איתו (חוץ ממני, העלוקה המזדמנת – קשה למצוא בקבוק ברבן נורמלי בהתראה של שעתיים) ואוכל שווה במיוחד, למרות שאני פזלתי בלי הפסקה אל קופסת הפח של Glenfarclas 105 שעמדה שם על איזה מדף (נו, בני, אתה רואה? רק כתבת שהם הגיעו לארץ ושנתת לשלושה אנשים לטעום, ויומיים אחר כך אני בוהה בקופסה בבית של אחד. עולם קטן).
בד"כ במפגשים כאלה אין לי יותר מדי כוח לתעד רשמי טעימה, אבל הפעם היה מדובר בטעימה יותר מסודרת, עם אנשים שבאו לטעום וללמוד ועם המון מידע שזורם ברקע, אז הייתי ילדה טובה במיוחד ורשמתי הכל (אגב, איכשהו החמצתי את שם הויסקי הראשון שטעמנו, הויסקי בוטיק ההוא – תזכירו לי איך קוראים לו? עדכון מאוחר: קוראים לו Stranahan’s Colorado Whisky, וגם גיליתי ששכחתי את הג'נטלמן ג'ק).
Jim Beam Rye – ג'ים בים שיפון. מורכב יחסית, פיניש בינוני באורך. מאוד רענן, באף טיפה אניסטי ויש בו קצת מנטה. לגבי הטעם אני קצת מתלבטת – יש שם איזה טעם שבלט לי אבל אני מתקשה לתת לו שם. איזה ירק לבן. קולורבי? צנונית? נשמע מצחיק, אני יודעת, אבל זה שם. שי, בתור מומחה טעמי ירקות ותבלינים בויסקי, תן איזה שלוק מהג'ים בים הצהוב ותעזור. בכל מקרה, אחד הברבנים המעניינים שיצא לי לטעום. יש סיכוי שהוא יהפוך אצלי לדרינק עם מקום מכובד משל עצמו ולא על תקן "תביא ברבן, לא משנה איזה".
Jim Beam Choice - ג'ים בים שעובר סינון דרך פחם מייפל. די שטוח, פיניש לא קצר אבל סתמי ולא קורה בו כלום. יש בו קצת מנטה, גם באף וגם בפה. אחרי ה-Rye, הוא היה סתמי ומאכזב.
Heaven Hill – כנראה הויסקי היחיד שאפשר לשתות בפחות מ-90 ש"ח לבקבוק בלי השלכות רפואיות קשות. כמעט כמו מים בזמן השתייה – אין ריח, אין טעם. רגע אחרי מרגישים איזה מתיקות קלה ואת החספוס. קצת מוזר, אבל את הצריבה של האלכוהול מרגישים ממש בתחתית הגרון ולא לפני. סביל לקוקטיילים שלא צריך בהם ברבן עם יותר מדי אופי, אני מניחה.
Evan Williams – סוג של אח גדול ונורמלי ל-Heaven Hill. מרקם מאוד Oily (סוף סוף אפשר לדבר על מרקם בטעימה הזאת), מתוק בפה ומתוק באף, כשבאף יש גם איזה רמז לדלק (לא מדדתי אוקטן – עד כאן, יו נואו 
) ולאיזה סוג של צמח עם עלים ירוקים ובשרניים ששכחתי את שמו – אוף, איפה השכלת הטיולים שלי כשצריך אותה פעם בעשור.
Woodford Reserve – סוף סוף הגענו לברבן שאפשר לטעום כמו סקוטש – ריבוי טעמים, התפתחות. באף, בהתחלה יש יוד, וגומי כמו הבפנים של בלון (תחזרו לרגע למסיבה ההיא בגיל 11 כשניסיתם לנפח בלון ובאמצע אחת הנשיפות שאפתם בטעות את הכל פנימה – כזה. ). אח"כ קצת לימון מתוק והמון המון מייפל. בפה – המון עץ, מייפל שמתגבר מאוד בפיניש. בסוף הפיניש מחכה קצת חמיצות, במפתיע.
Blanton's – נדמה לי שטעמנו את הבלנטונ'ס סינגל בארל, מי שהיה שם – תקנו אותי אם אני טועה. מזהירה מראש: אלה רשמי טעימה הזויים במיוחד. באף הרחתי איזה צמח מר שלא יודעת לשים עליו את האצבע, קצת דבק פלסטי ומין מתיקות מעודנת שהזכירה לי יותר מהכל טמאגו, החביתה המתקתקה מהסושי. גם בפה הסתובב הטמאגו הזה, קצת טימין יבש ובקצה היתה איזו מתיקות שרופה, קצת כמו קרמל. בסך הכל ויסקי חזק ומחוספס במיוחד. לא ממש תואם לבקבוק המעודן שלו.
Knob Creek – די, זה כבר יותר מדי ויסקי מכדי לכתוב משהו…
אז מה לסיכום? מצד אחד הופתעתי לטובה, ומצד שני הטעימה רק חיזקה את מה שחשבתי קודם. זאת הפעם הראשונה שטעמתי ברבנים ברצינות, ויש בהם הרבה יותר מסתם מתיקות וחספוס. במיוחד באלו שמיושנים טיפה יותר או מזוקקים אחרת (בקיצור, דומים יותר לסקוטים…). אבל דוקא במורכבים שבהם, החספוס הטבעי של ברבן לא מאפשר להנות מהם כמו שצריך, ומצד אחד הם יותר סיפוק סקרנות אינטלקטואלית מאשר דרינק מרגש, ומצד שני לא פשוטים מספיק כדי להיות דרינק פשוט וכיפי. הויסקי האמריקאי הסטנדרטי יותר, לעומת זאת, נשאר פשוט ופשטני כמו שתפשתי אותו בעבר, אולי עם עוד כמה טעמים יותר מזוהים פה ושם. בקיצור, ברבן נשאר מבחינתי דרינק שלא צריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל אני רצה לקנות לי ג'ים בים צהוב. מקווה שיצא לי להתעמק קצת יותר בויסקי שיפון מתישהו – נראה לי ששם האקשן האמיתי.
23 תגובות עד כה ↓
1 Islay // 3 ינואר, 2009 בשעה 17:08
טוב, אז ליאור מעדכן ששכחתי גם את הג'נטלמן ג'ק, ותכף נגלה גם איך קראו לברבן שפתח את הטעימה.
[Reply]
2 סתם אחד // 3 ינואר, 2009 בשעה 18:01
מתוך הרשימה הייתה לי הזכות לטעום רק את הוודפורד ואת הנוב קריב ושניהם פשוט מדהימים.
את הוודפורד עצמו אפשר להסניף במשך שעות, ולגימה אחת שלו נותנת טעם כאילו הרגע ליקקת עץ. הוא פשוט הדוגמא הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה כעל יישון בחבית כמו שצריך. מאוד כיפי.
לקריק יש טעם מאוד חזק, וקורה לא פעם שבנאדם 3-4 כיסאות ממני מצליח להריח אותו. אני לא יכול לפרט בדיוק את הטעמים בגלל שברוב הפעמים ששתיתי אותו ההרגשה הייתה כאילו מישהו הצמיד לי לפה מטפחת ספוגה בכלורופום, וזאת מחמאה. בכל מקרה הדלקת אותי עם הוויליאמס. וויסקי עם ניחוח של דלק? נשמע מושלם מדי. נבדוק אותו בהזדמנות.
מה שכן,אני לא מסכים איתך בקשר למסקנות. אני רואה ברבן כסוג של פינוק, משהו להתעמק ולהנות ממנו כמו שצריך (וגם המחירים בבארים לא כאלה נוראים, בסביבות ה60 וקצת צפונה לקריק ולוודפורד).אני יכול להבין למה את רואה אותו כפשטני, אבל יש פנינים. ובשביל דרינק לא מחייב יש את האירים.
אבל סקירה מצוינת, תודה רבה
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 4th, 2009 14:14:
שמע, מה זה בעצם "יישון בחבית כמו שצריך"? בעיני, טעם חזק של עץ זה לא בהכרח כמו שצריך. אני מחפשת איזון, וכמו שאמרת, בוודפורד ריזרב אתה מרגיש כאילו אתה מלקק חבית, שזה קצת טו מאץ' בשבילי. ולמרות זאת, גם בתחום הזה של ללקק חבית אני יכולה לחשוב על סינגל מאלטים יותר מעניינים שמציעים את זה. העניין בעץ הוא בדרך כלל הקומבינציה – עץ עם מה? ואני מסכימה שעץ עם מתיקות מייפל זה שילוב מעולה. עדיין, בשונה מסוגים אחרים של ויסקי אגרסיבי או מחוספס, איכשהו הוא לא מעורר בי רצון לשתות אותו שוב.
לגבי ה-Evan Wiliiams, חזור לספר מה חשבת עליו. ואל תצפה לתחנת דלק שלמה בכוס – זה רק רמז.
ב-60 ש"ח וקצת צפונה, ממש כואב לי להזמין ברבן. יש כל כך הרבה אפשרויות כל כך הרבה יותר שוות מהצד הסקוטי במחיר הזה… ואירים אני לא אשתה שלי בלי סיבה טובה – כבר עדיף מים מהברז.
[Reply]
מאת סתם אחד בתאריך ינואר 4th, 2009 22:05:
לא יודע, כנראה בגלל החיבה שלי לטעמים חזקים ו"כבדים" במיוחד (סטאוטים על פני בירות בהירות, מעושנים על פני כל דבר אחר) אז הוודפורד מקבל מקום של כבוד אצלי בכבד. ובמקרה שלא הבהרתי את זה מספיק – תנסי את הקריק (או 3 האחים האחרים שלו) בפני עצמו, בחיי שאין לי מילים לתאר אותו.
עקב תרופות לא תהיה לי את הזכות לשתות אלכוהול בחודשים הקרובים, אבל הוויליאמס בהחלט נכנס לרשימת הto do בנוסף לסמוקהד שכתבת עליו בעבר, אז תודה לך
ואירים הם דווקא פתרון מושלם לסטודנטים עניים, מעין וויסקי לעמך אם תרצי.
[Reply]
3 ליאור שיאון // 3 ינואר, 2009 בשעה 22:50
אורן מעדכן בבלוג שלו על מה שהוא חשב על המפגש
בירה ועוד
הברבן הראשון היה Stranaham's Colorado Whisky
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 4th, 2009 14:30:
מעולה, תודה רבה! זה השלב שעוד לא רשמתי בו כלום.
אגב, מעניין כמה שההתרשמויות של אורן ושלי שונות בחלק מהמקרים…
[Reply]
4 אבי // 4 ינואר, 2009 בשעה 18:02
שתיתי השבוע Knob Creek (30 שקלים הצ'ייסר). הוא מצוין.
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 4th, 2009 19:31:
אולי אני צריכה לחזור אליו שוב, והפעם לא אחרי כמה כוסות של ויסקי אחר…
[Reply]
5 tom127 // 4 ינואר, 2009 בשעה 18:57
גם אני רוצה להשתתף בטעימות וויסקי שלכם
מבטיח להביא בקבוק טוב[במידה ותינתן התראה מספקת]
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 4th, 2009 19:33:
מבטיחה לבקש את רשותו של מר מנהל להצטרף.
[Reply]
מאת עירא בתאריך ינואר 5th, 2009 1:19:
מילא רשות, נראה לי שיש גם תנאי קבלה… אם אני לא עברתי אותם אז מי כן?
(זו דרכי הפולנית להתלונן שלא הזמינו אותי)
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 5th, 2009 15:10:
פולנית למהדרין, אבל כאמור, זו לא הטעימה שלי. אני אורחת בעצמי.
[Reply]
6 ינשוף // 6 ינואר, 2009 בשעה 18:36
מה חשבת על הג'נטלמן ג'ק ששכחת?
ובכלל, קבלת ממני סמס בקשר לטעימה במרץ?
(הינשוף, חסר חיים ומשופע בעבודה)
[Reply]
מאת Islay בתאריך ינואר 8th, 2009 12:51:
כאמור, שכחתי אותו, וזה כולל גם את מה שחשבתי עליו.
וקבלתי את ה-SMS. עוד נחליף כמה מלים עד אז ותספר לי מה הולך להיות שם…
[Reply]
7 טעימת בלנדד סקוטש - הפתעות במחלקת "הרע במיעוטו" // 8 פברואר, 2009 בשעה 3:04
[…] אם מחפשים ויסקי שהוא דרינק פשוט, ישיר ומתקתק, עדיף כבר ברבן, […]
8 כפיר // 17 אוגוסט, 2009 בשעה 14:57
דרך אגב, ה- Woodford Reserve קיבל ממיקל ג'קסון 8.5 ומג'ים מוריי 9 בויסקי מאגזין ונמצא ברשימת ה"גולד" שלהם.
[Reply]
9 ירון // 19 יולי, 2010 בשעה 9:08
לומר BLANTON'S SINGLE BARREL זה קצת כללי מדי.
יש לא מעט חביות באיכויות מאוד(!) משתנות מדברים מבריקים ועד ללא מרשימים בעליל. מספר החבית אמור להיות רשום על הבקבוק…
אולי כדאי להבא לרשום בדיוק מה טועמים לפני הטעימות כי תוך כדי יכולת התיעוד מתדרדרת…
[Reply]
מאת Islay בתאריך יולי 19th, 2010 9:22:
כן, בהחלט מתדרדרת… אני מבינה שנתקלת בבלנטונס סינגל בארל נטול דבק פלסטי?
לרשום לפני הטעימות זה קצת יותר מדי, לטעמי – בטעימות האחרונות כבר לא היה לי כוח אפילו לכתוב תוך כדי. מקווה שלמידע ההולך ומצטמצם ככל שרמת האלכוהול עולה יש חן משלו.
[Reply]
10 ירון // 19 יולי, 2010 בשעה 23:14
כן נכון, אבל אז זה יוצר סלקציה בין בקבוקים כך שאם אתה כבקבוק (אני עושה האנשת בקבוקים) נפלת לרוע מזלך בסוף, אתה כנראה תתעורר במיטה זרה כשאפילו לא זוכרים איך קוראים לך… LOL
אגב- מאז שלא התלהבת מגרין (שיש לי אותו והוא באמת מאוד מחוספס וקצת מאכזב לדעתי) אני תופס ממך. אשמח לקרוא על טעימת סינגלים…
[Reply]
11 Islay // 20 יולי, 2010 בשעה 0:03
שמע, אם אתה נעמד בשורה עם עוד 10 חבר'ה מול מיטה זרה, אולי זה שלא זוכרים איך קוראים לך זה דווקא לטובה.
לאיזה גרין אתה מתכוון? ג'וני ווקר ירוק?
[Reply]
12 ירון // 20 יולי, 2010 בשעה 21:12
כן ג'וני ווקר ירוק. קניתי אותו על עיוור כי שיערתי שהוא יהיה דיי כמו הבלאק שיצא לי לנסות בכמה הזדמנויות והיה מאוד נחמד.
אולי נפלתי על בקבוק חריג (זה לא זיוף כי זה מהדיוטי) אבל הגרין מאוד מחוספס ואני באופן אישי לא אוהב מחוספס מדי… זה קצת מזכיר לי פרומו של צרבת.. LOL
חבל שלא שתיתם פה גם JIM BEAM BLACK 8 YEARS כי שמעתי עליו הרבה דברים טובים והוא נמכר גם בסכומים הגיוניים..
סתם אנקדוטה – כשהייתי בספרד גיליתי להפתעתי שלמרות ה"רפורמה" בארץ בתמחור וויסקי עדיין המחירים שם זולים בסדר גודל של 40-50 אחוז… שלא לדבר על ההיצע בכל סופר מרקט שכונתי…
אגב, את מכירה במקרה סדנת טעימות נחמדה עם טעימות שוות?
[Reply]
13 Islay // 20 יולי, 2010 בשעה 23:25
רפורמה? איזה רפורמה? הרפורמה שונתה כך שמה שהתייקר נשאר יקר ומה שהוזל לרגע חזר להיות יקר. יצאנו קרחים מכאן ומכאן.
לגבי סדנת טעימות שווה, אני חושבת שאני יכולה להגיד בבטחון יחסי שהתשובה היא לא. אין. מדי פעם מבזיק איזה משהו מעניין, אבל הסדנאות הסטנדרטיות (שגם כבר די נעלמו) לא כל כך מעניינות עבור מי שיש לו כבר טעם מובחן ולא מעניין אותו לשמוע שוב הרצאת מבוא על האזורים בסקוטלנד.
[Reply]
14 שאול // 9 אוקטובר, 2010 בשעה 12:40
טעימות של וויסקי אמריקאי בלי Booker's זה פשוט שערוריה
[Reply]
השארת תגובה