כן, זה שוב הזמן הזה בשנה. Beers 2013. וגם הזמן הזה בשנה שאני כותבת. (:
תערוכת Beers זה תמיד כיף, אבל הפעם הייתה לי מטרה. אם בוויסקי אני תמיד יודעת מה בא לי, ואפילו מול תפריט כהילים יותר מאסיבי אני מדייקת בקלות, תפריטי בירה תמיד משאירים אותי קצת המומה. לא משנה כמה טעמתי, הכרתי, כמה שמעתי על תהליכים וסוגים ועניינים. בסופו של דבר, תפריטי בירה אני תמיד סורקת בחצי עין, מצמצמת לכמה שמות מוכרים, עוצמת עיניים ומנחיתה אצבע על משהו שרירותי. או Maredsous. Maredsous זה תמיד בטוח. לא ברור מה פשר הבלאק אאוט, אבל אין להתווכח עם המציאות. או שבעצם כן. כי הפעם החלטתי לבוא ל-Beers עם מטרה ברורה: למצוא לי שניים-שלושה פייבוריטים בוטיקאים אבל נפוצים מספיק בברים, לשנן טוב את השמות שלהם ולהפסיק להנחית אצבע שרירותית על תפריטי בירה (שהגודל שלהם, יש לציין, צומח וצומח בשנים האחרונות, וזה נפלא, אבל גם מחמיר את מצב הבלאק אאוט שלי). אז התייצבתי ב-Beers, זמני קצוב, סנטרי נחוש, קיבולת האלכוהול שלי נמוכה מתמיד ומטרה נעלה לנגד עיני, ואז שכחתי אותה. אה, נכון, זה מה שתמיד קורה.
עוג אלון – מבשלת הגולן שיתפו פעולה עם יקב רמת הגולן כדי ליצור בירה שתוססת ומיושנת בחביות עץ אלון. כדי להדגיש את ההשפעה של התהליך הם הציעו ליד האלון את העוג בסיס, ה"לפני" של עוג אלון. למרבה הצער, היא כבשה אותי לגמרי. ולמה למרבה הצער? כי היא נמצאת שם באופן חד פעמי ביותר ורק לשם ההשוואה. אז שאני אספר לכם שהחמצמצות העדינה שלה כבשה אותי? שיש מתיקות מאוד קלה מאחורה שמאזנת את זה? שהיא לא כבדה אבל יש לה המון נוכחות, ושהיא נמשכת ונמשכת בהתמדה והטעם שלה בהתחלה ובסוף הוא אותו אחד, והוא מצוין? בשביל מה? ברוכים הבאים לייסורי עם מהדורות חד פעמיות. והעוג אלון? טובה וחביבה, אבל אחרי העוג בסיס נדמה שהיישון דווקא השטיח אותה קצת, והמרירות העצית המוכרת, שאני לרוב מחבבת, נגסה מהייחוד שלה.
דובל טריפל הופ – כן, בטח, החלטה זו החלטה. אני נצמדת לבירות שאפשר להשיג יחסית בקלות בכל בר. אם הוא במקרה בבלגיה. והשנה הם במקרה החליטו לייצר אותה. ולהשתמש באותה כשות. Not. ערימה בלתי ניתנת לעצירה של ניחוחות פסיפלורה ופירות יער מהזן החמוץ. מעט מזה מבצבץ גם בפה. עוקצנית וממושכת. ואני אפסיק כאן, כי למה לזרות מלח על הפצעים, עוד אחת שאני לא אפגוש שוב. אבל אולי את האחיות העתידיות שלה כן, בתקווה שהן יהיו דומות לזו. אז בכל זאת משננת את השם.
Fuller's IPA – חדה, מרירה. כל מה שצריך מ-IPA. "אפקטיבית", כמו שאני קוראת לזה. אבל היי, סוף סוף אחת נגישה ובת השגה. לשנן את השם שלה בשביל רשימת הפייבוריטים? נראה לי שזה קל מדי. אני די בטוחה שממש לא רחוק נמצאת IPA שתתאים לי יותר.
הערב אני מקבלת הזדמנות שנייה. ברשימה, החיטה המחוצפת וההודית המכוערת של שריגים, דוקטור ואינדירה של הדובים, וגם הזאת בלי הגלוטן. יאללה, סנטר נחוש, קיבולת אלכוהול נמוכה. רשימה. אני צריכה רשימה.
תגובה אחת עד כה ↓
1 הפולני // 29 יולי, 2013 בשעה 7:16
מי שלא מתרגלת מתבלבלת.
אולי הגיע הזמן לכוסית ויסקי?
[Reply]
השארת תגובה